(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)
אז מי עכשיו, רפורמים או קונסרבטיבים?
זה כמו השאלה מי עדיף בליל הסדר – הרשע או זה שאינו יודע לשאול?
כי אתם מכירים את אלה שלא אכפת להם, אל תשאל שאלות קיטבג, בוא נזרום. ויש את אלה שבגלל השאלות כבר נמאס להם, כי לא לכל דבר יש תשובה.
במובן מסוים ככה הרפורמים, אני לא מבין כל דבר בתורה, למה זה אסור ולמה זה חייב. אז מה שאני מבין, צריך לעשות את זה, ומה שלא אפשר לוותר. ואם זה עומד בסתירה לערך אחר שאני מאמין בו, אז אסור לי לפעול על פי התורה, כי זה נבל לא ברשות התורה, אלא בציווי התורה. פקודה בלתי חוקית, בעליל.
נכון שיש בכך יומרנות, לנסות להבין את רצון ה', אך זהו גם הבסיס לעבודתו. צייתנות היא דבר חשוב, אבל צריך שהיא לא תיעשה בצורה עיוורת, כי ככה כתוב. אז נכון שאורתודוקסים לא יקבלו את זה שמותר לממש נטייה הומוסקסואלית, אפילו לא בדיעבד. אבל יכול לעזור אם הם יקבלו את זה שהאיסור אינו מובן.
הקונסרבטיבים נמצאים איפשהו באמצע בין הרפורמים לאורתודוקסים. איפה בדיוק, זה כבר תלוי בכל אחד ואורח החיים שהוא בוחר לעצמו. באופן כללי ניתן לומר שהם חיים בהתאם לאילוצים של התורה, החל מפרשנות גמישה יותר להלכה, ועד הסתמכות על מקורות ודעות שהאורתודוקסי הממוצע לא מחשיב להלכתיים במיוחד.
יש כאן פשרנות מסוימת, בינוניות כזאת, לדוגמה ביחסים חד מיניים. מכירים בהם באופן לא רשמי, ואוסרים רק אקט מסוים. הסיבה לאיסור פחות רלוונטית, כי לא מקבלים את האיסור, אבל גם לא מבטלים אותו. במקום זאת מנסים לצמצם אותו עד כמה שאפשר, לא מקבלים את ההלכה, אבל גם לא נלחמים נגדה.
סך הכול, תלוי מה החיים מזמנים לך. הרפורמים לא רואים את הצד האפל יותר בחיים ההומוסקסואליים. נכון שאי אפשר לעשות הכללה, אבל חיים בפתיחות מוגזמת, בלי גבולות, גובה מחירים לא פשוטים מהקהילה. אפשר להתווכח אם זה טוב או לא טוב, אבל אי אפשר להתווכח על השאלה אם זה קיים, ועל כך שיש כאלו שרואים בכך אידאל.
האורתודוקסים לא רואים את היופי והעדינות שיש בקשר בין גברים, או נשים, מעין אהבה שלא תלויה בדבר. יש חוסר הבנה בסיסי שקיים, שכל מי שהוא הומו מבחינתם נחשב לסוטה, לאחד שיש לו יצר הרע במידה XXL. נכון שהוא יכול להיות צדיק יותר, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. אבל בינתיים מסתכלים עליו כעל רשע גדול, או כמי שלא ממש מנסה להתגבר על יצרו.
הקונסרבטיבים מודעים לתחום האפור שבחיים, שיש כאלו שמנסים לחיות חיים נורמטיביים מבלי להתכחש לאף צד שלהם. מי שהיה בזוגיות עם מישהו יכול מאוד להזדהות עם זה. כי מי שעבר מגבר לגבר מן הסתם מתישהו יימאס לו מדרך החיים הזאת, ומי שרק מפנטז על חיי מין עם גברים, תמיד יחשוב שאולי כדאי לנסות את זה. כך הרפורמים פוזלים לאורתודוקסים והאורתודוקסים לרפורמים, אבל לאף אחד אין ממש אומץ לשנות את הגישה שלו ולחצות את הקווים לצד השני.
הפוטנציאל של הקונסרבטיבים הוא האיזון, המודעות לשתי האפשרויות והשילוב שלהן. אבל הם גם עלולים ליפול ולבחור צד אחד, כמו הציבור הדתי לאומי שלא ממש מגדיר את עצמו, אבל כל הזמן מנסים לברר אם אתה דתי תורני או דתי לייט.
בהקשר של טיפולי המרה לדוגמה, יש כאלו שאומרים אסור ויש כאלו שאומרים חייב, ומי בעצם יכול לומר אולי?
הכללות, אריה? ממך ציפיתי ליותר.
כאחת שמגדירה את עצמה אורתודוקסית, קראתי מה לדעתך אורתודוקסים חושבים על קשרים חד מיניים ועל מי שיש לו נטיה אליהם, ו… לא מצאתי את עצמי.
אז מה זה אומר, אריה – שאני לא אורתודוקסית? שאני כן חושבת מה שכתבת, רק לא מודה בזה?
תמהתני.
כשעושים השוואה, אי אפשר להימנע מהכללות.
אז יכול להיות מאוד שאת לא מוצאת את עצמך כחלק מהתפיסה האורתודוקסית במה שקשור לנטייה חד מינית.
לגבי הנטייה, כאן עוד יש מורכבות, כי הגישה של חלק מהרבנים שאין איסור על הנטייה עצמה, והאיסור הוא רק לא לממש אותה. אבל זה עדיין אומר שיש למישהו תאווה למשהו אסור, שלא כמו תאווה לחלל שבת, כאן אין אלטרנטיבה לעשות את הדברים במסגרת היתר כלשהי, פשוט אסור וזהו.
אולי לגבי סטייה המונח נשמע לא טוב, אבל זו מציאות קיימת, מספיק לשמוע אנשים ונשים שמתבטאים נגד מצעד הגאווה בציבור שלנו. הם לא מבחינים בין לבין, מבחינתם כל ההומואים רוצים לפרק את מוסד המשפחה. הם לא רואים שום נקודת אור ברצון של זוגות חד מיניים להתחתן ולהביא ילדים, מבחינתם זה להוסיף חטא על פשע.
יצר הרע גדול, זאת הטענה הרווחת המקשרת בין התמכרות מינית לבין נטייה חד מינית. כלומר לבחור יש יצר כל כך גדול, עד שהוא נמשך גם לבנים, ההפרדה המגדרית לא מונעת מהיצר שלו להשתולל. על כך כתבתי פוסט בנפרד.
ואם מישהו אומר שהוא הומו דתי, אז כמובן אפשר לשמוע את הקשקוש שאין דבר כזה, הומו ודתי. גם מבחינת מי שאומר שהנטייה מותרת, ברגע שמימשת את הנטייה, ולא הרגשת רע עם עצמך, אז אתה כבר לא כל כך דתי. בהקשר הזה האורתודוקסיה סגורה ומסוגרת, וכל מי שחושב קצת אחרת יוצא ממנה. לכן הציבור הדתי לאומי לא יכול להיכנס יותר להגדרה של האורתודוקסיה הקלאסית, שקיימת רק בציבור דתי חרד"לי.
בשורה התחתונה, באמת כאשר מכלילים רואים שאולי חלקנו לא מסתדרים עם ההגדרה, ומעדיפים לחשוב בצורה עצמאית.
ממילא מתוך ההשוואה, כל פרט יכול לבדוק במה הוא שונה, ומה מייחד אותו.