ואני בדין ודברים עם ה' – עוד ילד שיגדל למציאות לא יציבה

שיראל מופתעת לגלות שהיא בהיריון לא מתוכנן והיא תוהה איך אפשר לגדל את העולל במובן העמוק של המילה – להצמיח אותו לאילן עם שורשים כשהשורשים שלה רופפים ואין לה אחיזה וכל רוח קטנה מטלטלת מורידה אותה

ואם יש משהו שברור לי בדרך הזו – אלה הילדים

"וזה עוד חלום שאני נפרדת ממנו ומורידה ביגון שאולה. חלום על ילדים. על הרבה ילדים. לא יהיו כרגע עוד ילדים. זה בעיקר מצער אותי שאני אומרת כאלה דברים. אבל זו המציאות כרגע, והיא אמתית וחזקה יותר מכל החלומות. וגם אני צריכה להיות חזקה, מציאותית. לנסות ולהתקדם. לקום וללכת הלאה"

"ולא בטוח שהייתי מתחתן אילו הייתה לי אפשרות להחליט שוב"

"היא מצפה שאתייחס אליה כאל אישה, וזה כמעט בלתי אפשרי מבחינתי. אני מנסה להתייחס אליה ככה ולתת לה מחמאה שמזל שהיא נראית טוב שאם לא כן בכלל לא הייתי מתקרב או מנסה לגעת, גם לא בטלפתיה" – בעלה של שיראל מפתיע אותה בצימר רומנטי ושניהם ממשיכים ללמוד על עצמם כמה דברים

וכ"כ הרבה דמיונות של "אילו… אז…"

"ויש שתיקה. אפילו למטפל נגמרו כרגע המילים. ואני מפחד שהנר הזה יכבה ואז כבר לא יהיה לי מה לתקן, לחבר ולהפוך לשלם. ושוב מגיעים לאותה המסקנה שלחיות בזוגיות זה לא קל, דורש ומאתגר אבל אצלנו זו מלחמת הישרדות" * שיראל מביאה את הזווית של בעלה על הטיפול הפסיכולוגי הזוגי שלהם, ובסוף יש גם בדיחה