מוטי חיפש אתונות ומצא חליפה מהממת. וגם שני מכנסי כותנה

לאחיין יש בר מצווה ("יאאאאלוהים השם צבקות הפַספוס הזה מִתְחייל בצבא ה'!"), זו סיבה לקנות חליפה ("חליפה?! מה לי ולחליפות?!") מוטי ואימא בלבד ("ובמיוחד בלי אבא!") ואבא כמובן מתייצב למסע הקניות ("אבא, אני שמח שאתה פה!") וגם מציע חליפות ("מצאתי כמה. אלה הולכות עכשיו חזק אצל התותחים בוויז'ניץ!") ואפילו טובות ("לכל הרוחות! זו ממש חליפה מהממת! הכפתורים, הבד, הדוגמה, הכול!") מה שרק מסבך את העניינים ("מה שחסר לי זה שהוא יבין שאשכרה אהבתי חליפה שהוא בחר בשבילי")

"לפני שסיפרת לו היו לו 10 ילדים, ומהיום שתספר יהיו לאבא רק 9"

מוטי תוהה אם לספר להורים ומה יקרה אחר כך, ולשם כך החליט להיתלות ב"אילן גבוה"– אחיו הבכור מנחם המכוּנה מני. כשסוף-סוף ענה מני למוטי על השאלה, נראה מני כאחד שעומד לספר למישהו על מות יקירו, הוא נאנח ביגון אמתי כמשתתף בצער של מוטי עוד לפני שזה בא וענה למוטי את שענה * אל תחמיצו!

הורים-תקוות-ציפיות

אחרי שמוטי סיפר לעצמו, לחבר טוב ולבן דוד התחיל מוטי לחשוב על המעגל האחרון שמקיף אותו ועדיין לא יודע – המעגל המשפחתי. אז לספר להורים כי הם מכירים אותו טוב מכולם ותמיד יהיה שם בשבילך (לפחות לפי האגדה) או שלא לספר כי ההורים מעמיסים עליך חבילת תקוות וציפיות שלא כדאי להרוס?

בן דוֹד סורר ומורה

מוטי הכין אחלה נאום כדי לשתף את בן דודו. שבוע הוא עמל על הכנת הנאום, שבועיים התאמן עליו, הוא כבר דמיין את בן דודו מחליף צבעים כמו לטאה, מאבד את הלשון ונראה כמו דג מחוץ למים. אבל רגע לפני מוטי מגלה ששעתיים לפני המפגש עם בן הדוד, חבר טוב כבר הוציא אותו מהארון

המילים הנוראות

מוטי מחליט לצאת מהארון. בקטנה. קודם בזעקה "אני הומו!" מול המראה בחדר, אח"כ בלחישה אל חתולי רחוב אדישים ויונים הומיות, ואח"כ בשיתוף החבר הכי טוב שלו כששניהם בנסיעה בכביש מהיר. זה כמעט נגמר בתאונה * רשומת הבכורה בבלוג של מוטי, 24, הומו חרדי, שרוצה להיות בסדר עם כולם: עם אלוקים, עם האימא הפולנייה, עם משפחתו החרדית, אבל בדרך לשם מגלה שקודם עליו להיות בסדר עם עצמו