הכחשת הרדיפה ההומו-לסבית בשואה

זאביק סבור שעלינו, היהודים ההומולסביים, חובה כפולה ומכופלת לנצור אתנו את זיכרון השואה. אל לנו לעשות זאת כלאחר יד כי השואה בעבורנו היא חלק מהמאבק שלנו בהווה. מאבק נגד הניכור, נגד הדמוניזציה ונגד הניסיון להדיר אותנו מזיכרוננו ההיסטורי הלאומי והאישי

חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר – רואי בטור אחרון ואישי

"הַשִּׁירִים הֲכִי טוֹבִים לֹא נִכְתְּבוּ בִּכְלָל / הֵם נִכְתָּבִים עַל יְדֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לִכְתּוֹב / אוֹ לֹא רוֹצִים אוֹ לֹא אוֹהֲבִים אֵת זֶה בִּכְלָל" – רואי בטור פרידה מהבלוג המיוחד שלו, ובו הוא פונה ישירות גם אליכם, הקוראים, ומבקש: קחו את העט והדף שלצדכם ופשוט תתחילו לכתוב

יום אחריות שמח – טור ליום העצמאות

זאביק טוען שקיים קו דמיון בולט בין התנועה הציונית לבין המהפכה ההומולסבית. בשתיהן הייתה תנועה למען החזרה לקשר הגופני שלנו עם עצמנו. קשר שהיעדרו גרם לסבל רב ולמצוקה, והחידוש שלו פטר אותנו מהפרעות נפשיות רבות וקשות * טור חירות שפירושה גם אחריות

יעמוד דום! – הרהורים ליום הזיכרון

הקשר ההומולסבי לסוגיית השירות הצבאי היה לאחד ההישגים החשובים של הקהילה בארץ * זאביק סוקר את התמורות שעבר "כור ההיתוך של החברה הישראלית" החל משנות ה-70 – אז הומואים לא יכלו לשרת בצה"ל, וכלה בימינו-אנו – עת חיילים שומעים בצה"ל הרצאות על הומוסקסואליות

"הקושי והבדידות הביאו אותי לבחירה שכמעט איני הולך לבריתות"

רואי חזר ממסיבת יום הולדת גדולה שארגנו לו, ועוד כשעמד בפתח הדלת הרגיש שמשהו לא בסדר. "פתחתי את הדלת בזהירות נכנסתי לחדר ואז פגשתי אותה, היא אפילו לא דפקה בדלת לבדוק אם אני נוכח. היא כבר הייתה בתוך הבית, בתוך החדר מתכרבלת בשמיכות משתלטת על המקום הכי פרטי שלי"