"תגידו, נראה לכם שיש כאלה כאן, בישיבה?"

כשנשאלה השאלה הזו שתק שחר. אבל כשמישהו בישיבה אמר שלא אכפת לו שיצעדו במצעד, וראש הישיבה הגיב: "זה ביזיון! בושה וחרפה! פגיעה בצניעות! שיתבייש אותו תלמיד על מה שאמר!" – החליט שחר שהפעם הוא לא שתק * שחר חוזר בבלוג האהוב "שחר אבקשך"

לב יודע מרת נפשו

שחר הולך לפסיכולוג אפילו שהוא לא מבין איך בן אדם יכול גם לרצות משהו וגם לא לרצות אותו באותו זמן. ועל אף כל המאמצים, כשהוא חוזר מהטיפול, והעיניים כאילו מעצמן משוטטות, הוא יודע בתוכו שהפסיכולוגיה כבודה במקומה מונח, ושהתורות נשארו תורות, ושהוא נשאר בלי פתרונות לשאלות שלו * שחר בעוד טור בבלוג "שחר אבקשך"

אלוקים נמצא בפרטים הקטנים?

למען הבריאות הנפשית, שחר תוהה אם לא הגיע הזמן שבחברה הדתית יחנכו לאלוהים אחר, כזה שיכול להכיל גם את הטעויות שלנו וגם את 'המקולקלים בראשית יצירתם' – כהגדרת הרב קוק להומואים. למה? כדי שנערים רכים לא ירצו להפסיק להתקיים, וכדי שהורים לא יקחו בצורה היסטרית את זה שהבן שלהם יוצא מהארון, וכדי שנבין שלכל אדם נורמלי יש הבעיות שלו * פרק חדש בבלוג "שחר אבקשך", כולל התכתבות עם דב אלבוים, ישראל סגל וחנוך דאום

בלגן אחד גדול

לא קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי אני הומו. אלא שמתי לב שאני נמשך לדברים שפעם נגעלתי מהם, תודות למנגנון ההדחקה. וכשאתה מגלה על עצמך, אתה מנסה להבין מהי אהבה כמו כל בני הנוער, רק שאצלך הכול הרבה יותר מסובך. ואתה חושב אם תהיה לך משפחה כי 'להומואים אין משפחות', ואתה לא יכול לדמיין מערכת יחסים עם גבר, וברור לך שאתה רוצה להיות הכול – הכול חוץ מהומו. ונוסף לכול, בתור דתי יש לך גם אלוקים * עוד פרק מהבלוג של שחר

"אלוקים, תעשה שהכול יהיה נורמלי"

"אין תירוצים יצירתיים יותר מאלה שהומו מתבגר נותן לעצמו. למשל 'זה יעבור עם הזמן, כל אחד מבולבל בשלב כזה או אחר'. הפעם הראשונה שעברה לי בראש המחשבה המטופשת שאולי אני ממש הומו, הייתה בערך בגיל 13. את המילה המפורשת לא ממש יכולתי לומר. זה טראומתי מדי בשביל ילד בן 13 בישיבה תיכונית, בעיקר כשלפני המילה הזאת באה המילה 'אני'"

"היודע יֵצֶר כל יצורים"

"כשהגיעו ל'אמת כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם', התחלתי פשוט לבכות. הדמעות פשוט יצאו לי, כמו מין כאב שנשטף החוצה, והיה שם בפנים הרבה כאב, כי עדיין היה בי כעס על אותו הקב"ה מתעלל שעשה אותי כמו שאני ובאותה נשימה אמר שיש שם משהו לא בסדר" * שחר בסיפור אמתי לרגל חודש הרחמים והסליחות