"אני לסבית, אבל חיה בזוגיות עם גבר" | כל-מיני

מבולבלים? אין סיבה. מרי נפו היא אחת מרבים המסרבים להגדיר עצמם בהגדרות ובסטריאוטיפים שהחברה כופה עליהם. היא רואה עצמה כלסבית, אך התאהבה בגבר וחיה עמו בזוגיות. "לאהבה שלי אין הבחנה בין מין או מגדר", היא אומרת לקראת ה"פסטיבי" – הכנס הבי.פאנסקסואלי הראשון בישראל

אם את מגדירה את עצמך כביסקסואלית את כנראה לא סגורה על עצמך, אולי את בעצם סטרייטית ואם את מסתובבת עם לסביות אז בטח כבר שמעת את המשפט: כשתגדלי תהיי לסבית. אם אתה גבר ביסקסואל אתה כנראה פשוט מבולבל מינית, הומו בארון ואתה גם בטח מפיץ מחלות מין ואיידס. אלו רק חלק קטן ממגוון רחב של סטריאוטיפים שמושמעים על חברי הקהילה הבי/פאנסקסואלית.

"מבחינה רק בין 'אוהבת' ל'לא אוהבת'"

היום ומחר יתקיים בתל אביב ה"פסטיבי"- כנס ביסקסואלי ופאנסקסואלי, הראשון מסוגו בישראל. מדוע צריך כנס לא/נשים הנמשכים ליותר ממגדר אחד? יצאנו לדבר עם קובץ נבחר מדוברי הכנס בניסיון לקבל תשובות ולהכיר אותם קצת יותר מקרוב.

מרי נפו (21), היא טבעונית, פעילה בעיקר בתחום הפמיניזם, המגדר והכיבוש הארצישראלי והיא גם לסבית שחיה בזוגיות עם גבר. "לאחר הכרות של שנה עם מי שכיום הוא בן זוגי, הבנתי שלמעשה אני מאוהבת בו", היא מספרת. "כשהיה ברור לשתינו שמדובר ברגשות הדדיים, נאלצנו להתמודד עם שלל האתגרים שבקיום מערכת יחסים מהסוג הזה". לאהבה שלה אין הבחנה בין מין או מגדר. "האהבה שלי מבחינה בין 'אוהבת' ל'לא אוהבת'", אומרת נפו. ביום שישי הקרוב היא תדבר על כך ב"פסטיבי"- כנס בי/פאנסקסואלי.

ההרצאה של נפו תעסוק בזהויות ללא הגדרה בספקטרום הביסקסואלי. כתוצאה מהחוויה האישית של נפו עם בן זוגה (כלסבית שהתאהבה בגבר) היא החליטה להעמיק בנושא. "התחלתי לחקור ברחבי האינטרנט את התופעה", היא אומרת, "בעיקר לחקור את עצמי ולשאול את עצמי שאלות כדי לנסות להבין מה אני מרגישה, מה אני חווה ואיפה אני עומדת ביחס לספקטרום הביסקסואלי או הגאה באופן כללי".

מערכות יחסים מהסוג שנפו מקיימת, לסבית שהתאהבה בגבר או הומו שהתאהב באישה, מספקות לדעת נפו נקודות פתיחה מורכבות. "בין אם מדובר ביחסים בין בן ובת הזוג, ובין אם מדובר ביחסים עם החברה והקהילה הגאה בתוכה. מן הסתם זה משהו שהוא מורכב גם לי וגם לשי (בן הזוג)".

"ההורים כבר השלימו עם זה שאני לסבית"

"קודם כל אני לא רגילה להיות במערכת יחסים עם גבר, זה משהו שהוא לא לגמרי ברור לי. איך בעצם אנחנו מנהלות מערכת יחסים כזאת? זו מערכת יחסים שדורשת המון פתיחות והמון כנות ולהיות כל הזמן עם היד על הדופק".

נפו מסבירה, כי יש לה זהות מסוימת, מבוססת. "אני בצורה כזו בחוץ ורגע, אני עכשיו יוצאת עם גבר, זה בעצם לערער את כל ההסתכלות שלי על עצמי והסתכלות של אנשים עליי. ההורים שלי קבלו את זה השלימו עם זה ועכשיו אני אומרת להם: 'אוקיי, כל זה נכון אבל עכשיו אני נמצאת בזוגיות עם גבר'. זה כמו לחזור שוב לארון".

נפו מספרת, כי זה בדיוק מה שהרגישה לפני שיצאה מהארון. "כל ההתלבטויות של איך אני אספר ומה יגידו בקהילה ואיך אני רואה את עצמי ואיך הסביבה תראה אותי. אנחנו הולכים ביחד ברחוב והכול סבבה אבל אני לא רגילה לזה, אני לא רגילה להיות נורמטיבית", אומרת נפו בחצי תסכול, "זה פשוט לא נתפס לי. פתאום זה לקבל פריבילגיות שלא היו לי אף פעם. פתאום יש הבדל מטורף ביחס שאת מקבלת. אני הולכת ברחוב וזה פשוט לא מעניין אף אחד. זה מוזר".

למה את מגדירה את עצמך כ'לסבית שהתאהבה בגבר' ולא כביסקסואליות?
"אני מאוד מתחברת להגדרה של רובין אוקס לביסקסואליות: 'הכרה בפוטנציאל להימשך רומנטית ו/או מינית ליותר ממגדר או מין אחד, לאו דווקא באותה הדרך, אותו הזמן או באותה הרמה, זו הגדרה שאני יכולה להתחבר אליה יותר, אבל בסופו של דבר ביסקסואלית כזהות כפי שהיא מסווגת בהגדרה הרווחת לא מתאימה לי. רוב האוכלוסייה מגדירה ביסקסואליות כמשיכה לגברים ונשים ועם זה אני לא מזדהה".

מאוד מסובך כל ההגדרות האלה.
"הגדרות? מסובך? אני לא חושבת. אני חושבת שאנחנו כרגע חיות במצב שבו אנחנו חייבות להשתמש בזה, אחרת יש לנו אוכלוסיות שלמות שפשוט הולכות לאיבוד. השפה יוצרת את השיח ובלי הגדרה קשה להוציא את השיח לפועל. חלק מהרעיון זה לבנות זהויות ולפרק אותן כי אנחנו מורכבות, אנחנו לא משהו אחד, אנחנו נופלות תחת הרבה הגדרות וזהויות וכמה שנרבה להגדיר דברים מחדש ולפרק אותם זה לדעתי רק פותח את השיח יותר, אפשר לדבר יותר".

"קהילת 'ההומואים והלסביות'"

בין מארגני הפסטיבי נמנית גם שירלי רויטמן, שאומרת כי "הכנס נותן מקום ביטוי לכול מי שנמשכים ליותר ממגדר אחד באשר הם. הוא מציע סביבה בטוחה לקבלת מידע מאנשים לאנשים, מקום לחוות ולהכיר ללא חשש מדעות קדומות שרווחות בציבור".

"החשיבות של זה היא עצומה", מסבירה רויטמן, וטוענת  כי התמודדות של אנשים הנמשכים ליותר ממגדר אחד היא כפולה. "בעוד הומואים ולסביות חווים זאת לרוב רק מאנשים מחוץ לקהילת השווים רבים בקהילת הלטהב"ק  חווים את זה גם מהקהילה פנימה".

דרך קלה לראות את חוסר האיזון, לפי רויטמן, היא לראות בכמה מקומות מתייחסים לקהילה כולה כ'קהילת ההומואים והלסביות', היא אומרת. "רפרוף באטרף ובאתרי היכרויות אחרים שנגישים גם לקהילה הלהטב"קית יראו לא מעט פרופילים המדברים על כך שהם לא מעוניינים ולא מאמינים בביסקסואליות, שהיא לא קיימת או שמי שעונה להגדרה זו נמצא בהכחשה ולכן הוא פסול אוטומטית מלדבר איתם. אישית זה מזעזע אותי. למרות המורכבות של התמודדות זו יש פחות מסגרות תמיכה, הרבה פחות דיבור פנימי וכמעט שאין שיח ציבורי בישראל בנושא".

"רוב האנשים הם ביסקסואלים"

אלון, שיערוך בכנס סדנה, במסגרתה יעשה שימוש בדמיון מודרך ופעילות קבוצתית שתעסוק בחוויות של מחיקה, הדרה ודיכוי, אותם חווים אלו המשתייכים לנטייה הבי/פאנסקסואלית, טוען כי רב האנשים הם למעשה ביסקסואלים, וזורק לאוויר את השם קינסי, "ובכל זאת, מספרם של אלה שמגיעים לפעילות תחת הכותרת קטן בהרבה ממספר ההומוסקסואלים והלסביות".

"ההתניה הזו של 'עדיף להיות סטרייט, אבל אם לא אז לפחות תהיה 'סגור על עצמך' בתור הומו, לא ייחודית לארץ", הוא אומר. "השאיפה היא לראות יותר מגוון פעילויות תחת הכותרת בי/פאן, יותר אנשים מעורבים, יותר חירות מגדרית, ופחות סטיגמות בתוך הקהילה ובציבור הרחב ובכלל. גם בקהילה ההומוסקסואלית", הוא מוסיף. "עד לפני שנים בודדות היה מעט מאוד חוץ מקבוצות שפונות בעיקר לנוער וחיי לילה. זה רק מתחיל להשתנות, ויש עוד הרבה דרך עד הבשלות הקהילתית של סן פרנסיסקו".

(חלקי כתבה ממאקו, ג' בתשרי תשע"ג, 19/09/12)

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

להגיב על עמית - עורך האתר לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

  1. זה לא ממש משונה שמישהו בוחר להעלות כתבה עם קישור לכתבה מקורית כשהקישור לא עובד, כבר מהרגע הראשון בו הוא מעלה את הכתבה?

    אולי הוא ממש לא מוכן לוותר על הרושם שנורא חשוב לו שלפשר לקוראים להגיע אל המקור?