סיכום יום העיון: נטייה והטייה – בין פסיכולוגיה לחברה ודת | אירועים ומפגשים

האם לעודד יציאה מהארון, האם טיפול פסיכולוגי יכול לשנות נטייה מינית, האם כמוך הוא ארגון הומופובי * טל מסכם את יום עיון בנושא הומוסקסואליות – בין פסיכולוגיה, דת וחברה, בהשתתפות הרב יובל שרלו ופסיכולוגים

(עוד בעניין: בחירה או גורל – סיכום הכנס בבר אילן;
לשעבר מנהל אגודת הפסיכולוגים באמריקה: "במחקר ההומוסקסואליות יש הטיה פוליטית ברורה";
עמדת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל בנושא טיפולי המרה)

אתמול היה יום עיון בנושא "נטייה והטייה" של ארגון הפסיכולוגים בישראל והו"ד, בסמינר הקיבוצים.

טוב לפעמים לקחת קצת חופשה מהעבודה, וזו הייתה הזדמנות טובה גם בשבילי. לא שלא היו לי מסרונים ושיחות מהעבודה ביום החופשה (שנענו סלקטיבית :-)), אבל עדיין חופשה!

ב-9:00 עד 9:30 אכן התבצע רישום של האנשים שהגיעו, וקיבלנו מדבקות כדי שיזהו שאנחנו קשורים ליום העיון (לא באמת השתמשו בהן). יום העיון היה צריך להתחיל ב-9:30 אבל הייתה תקלה בתיאום עם המקום, ובפועל הועבר שיעור באולם שאליו היינו צריכים להיות.

ב-10:00 בערך התחיל יום העיון.

יום העיון התחיל בהצגה של ארגון הפסיכולוגים בישראל על ידי יושבת הראש של הארגון. לא אינפורמטיבי במיוחד. לאחר מכן ר' רון (פעם ראשונה שאני רואה אותו, לא מכיר אותו בכלל. הוא טוען שהוא מוסמך לדיינות, אם הבנתי נכון) והציג נתונים מספריים על כמויות הפונים להו"ד ב-4 שנים וחצי מאז הקמת הארגון בפברואר 2008 עד אוגוסט 2012. את הנתונים הציג לפי חתכים של גיל, שיוך לאוכלוסיה הדתית, אם הפונה הומוסקסואל או שמא הוריו, חבריו, מטפלים ועוד. גם הוצגו מספרים על הומוסקסואלים שעברו טיפולי המרה (אולי כאן המקום להגיד שגם לכמוך כדאי לשמור נתונים כאלה בדרך כלשהי).

לאחר מכן הציג ד"ר גבריאל וייל את עקרונות נייר העמדה שהוציאה ועדת הפסיכולוגים בישראל בראשותו לאחר שנה וחצי של עבודה, והוא סקר את ההתמודדות אל מול  לחצים פוליטיים משני צדדי המפה (כאלה שמצדדים בטיפולי המרה וכאלה שמתנגדים לזה באופן נחרץ).

נייר העמדה מתמקד בשימוש בשיטות מקצועיות בלבד של המטפל, בשמירה על יושרה כלפי המטופל ורצון לעזור לו להרגיש יותר טוב בסך הכול.

עקרונות נייר העמדה: אי אפשר להבטיח הצלחה בטיפולי המרה וצריך להזהיר על הסכנות שיש בטיפולים (בעיקר כניסה לדיכאון/איבוד חשק מיני), לוודא שאדם מגיע מרצונו לטיפול ולא נכפה עליו ע"י החברה, סודיות בטיפול, כיבוד אמונות דתיות של המטופל.

צוין כי בוועדה לא היו חברים הומוסקסואלים.

בתשובות לשאלות שעלו מהקהל עלה מהמרצה (וגם ר' רון היה שותף לאמירה הזו) כי יש הבדל בין הומוסקסואלים מוחלטים (בהנחה שונה מהגישה של פרויד שכולנו, כולל סטרייטים, נמצאים על סקלה כלשהי שנמשכים לשני המינים) ובין דו-מיניים שמפני שכבר יש להם נטייה לנשים ייתכן שניתן לחזק אותה בטיפולי המרה.

אחד המשתתפים בקהל לא הבין למה קוראים לזה "נטייה" מינית – או שזה קיים או שזה לא קיים בצורה ברורה. כך או כך קשה להגדיר את זה כ"נטייה".

משתתפת מארגון להט"ב חילוני התעצבנה שהד"ר פסל את חופש הבחירה של הדו-מיניים בכך שהציג אותם כ"לא מגובשים מינית", וכן על ההשוואה של יו"ר ארגון הפסיכולוגים את ההומוסקסואליות ללחץ דם גבוה שאם יש מצוקה אז מחפשים איך לתת תרופה לבן אדם. לטענתה, הרי לא מדובר במחלה. אגב, קרה עוד פעם במהלך הדיון שהמילה פתולוגיה נזרקה לאוויר בהקשר הומוסקסואליות, וזה כמובן עצבן הרבה אנשים בחדר.

עלתה שאלה לר' רון לגבי היחס לארגוני ההומואים הדתיים האחרים. עמותת כמוך הוצגה כהומופובית ("עצת נפש 2") וחברותא כיוצרת "גטו" להומואים על ידי בידוד שלהם במקום קבלה שלהם בקהילה המקורית.

לאחר מכן עלה מטפל פסיכולוג הומוסקסואל חילוני כדי להציג את התיאוריה שלו מדוע הומואים נוטים לשנוא את עצמם. התיאוריה דיברה על פיצול של העצמי ויצירת תחושת ניתוק עצמי מתכונות אופי לא רצויות על ידי החברה. האמת שזה היה נשמע קצת הסתכלות צרה מדיי (ייתכן שיש בזה אמת, אבל זה כל כך לא רק זה!) ובעיקר משעמם.

בגלל האיחור (כנראה, אף עלפי שלא ראיתי סימן לבן אדם הזה בחדר בכלל) ויתרנו על סיפור אישי של הומוסקסואל שעבר טיפול המרה. חבל! זה היה יכול להיות מעניין.

הייתה עוד הרצאה של פרופסור פסיכולוג ותיק שמטפל 20 שנה בהומוסקסואלים (זה התחיל במקרה ממישהו שפנה אליו). הוא תיאר איך התחיל מלחשוב שאפשר לסייע למי שנמשך לנשים להתחתן איתן, ואז גילה את הקשיים שבכך. הקושי המרכזי שציין בנושא הזה הוא פירוק משפחות עם ילדים ונשים פגועות, כולל ההומוסקסואל. לאחר מכן הוא עבר לקיצונות השנייה ועודד יציאה מהארון והיכרות של גברים. די מהר הוא ראה שגם זה לא עובד הכי טוב, וזה גובה מחיר כבד: קשה למצוא אהבה והרבה הומואים נשארו בודדים ומדוכאים. את הצעירים שביניהם זה חשף לקשרים לא בריאים (עם מבוגרים מהם) ואף לניצול וכדומה. הסיכום של הפרופסור היה שאנחנו לא יודעים מספיק טוב מדוע מישהו "התפתח" כהומוסקסואל (גם הניסוח הזה עצבן חלק מהאנשים בחדר) ואם הוא יכול להשתנות או לא, ולכן צריך לאפשר לבן אדם אפשרות בחירה ובעיקר להסביר לו את הסיכונים והמחיר בכל אחת מהבחירות שיעשה.

כמו כן עלה נושא היציאה מהארון – שמצד אחד הוא מאפשר קצת חופש לבן אדם, אבל מצד שני מונע ממנו את ההגנה ההורית, את ההגנה של המחנכים והסביבה מפני הסכנות שציינתי לעיל (קשרים לא בריאים של צעירים עם מבוגרים, ניצול מיני ועוד).

הרב יובל שרלו התבקש לדבר על השיקולים ההלכתיים בהתמודדות ההומוסקסואלית (או – מה קורה כשמכניסים את אלוקים למשוואה). הוא הציג שהדבר היחידי שברור דתית הוא שמשכב זכר אסור. ליהדות קיימות אמירות לגבי כל מיני היבטים של הומוסקסואליות, אך הן לא ברורות וחדות כל כך (שונה קצת מר' רון שהציג שליהדות אין כל כך אמירות כאלה אפילו). הרב טען כי צריך לאפשר להומוסקסואל דתי לבחור איך להתמודד עם התופעה בגבולות גזרה הלכתיים שהרב הפרטי של המתלבט יגדיר לו. המטרה היא כמובן לסייע לו לשמור על האמונה ועל המצוות כמה שאפשר, ולחיות טוב עם עצמו והסביבה.

בסוף היה רב-שיח של כל המרצים ביום העיון.

בתשובה לשאלה אם צריך לעודד יציאה מהארון – ענה הרב שרלו שזה תלוי בבן אדם ובסיטואציה, ושהוא לא רוצה לקחת אחריות על דבר כזה. רון הסכים.

בתשובה לשאלה מה עושים עם התופעה ציבורית, ענה ר' רון שהוא מנסה עכשיו לגבש את הנרטיב של ההומוסקסואל הדתי ולשפוך לזה תוכן. לדעתי, זה לא נכון כל כך כי דתי הוא דתי ויש בזה כבר הרבה תוכן. הרגשתי גם שר' רון יוצר את ה"גטו" להומוסקסואלים שממנו הוא מנסה להימנע כאשר הוא מציג שיש כאלה שיכולים ללכת לטיפולי המרה, אבל בריאיון שהתראיין ברדיו יום לפני הכינוס הוא דיבר על זה שלא ניתן להשתנות ועל זה שטיפולי המרה יוצרים רק נזק.

רוב משתתפי הכינוס בקהל  היו פסיכולוגים שבאו ללמוד על התופעה. היה מעניין לראות איך הגיעו אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית והדתית והגיבו זה לזה.

בסך הכול היה מעניין והיה שווה את יום חופשה שלקחתי (לא משנה שאע"פ שלא תכננתי, חזרתי בערב בכל זאת לעבודה קצת).

טל

הסתדרות הפסיכולוגים בישראל בשיתוף עם הו"ד ארגנו יום עיון בנושא "נטייה והטייה – בין פסיכולוגיה לחברה ודת", ובו השתתפו:

הרב יובל שרלו – ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת "צהר"

פרופ' טוביה פרי – מנהל הקליניקה במחלקה לפסיכולוגיה אונ' בר אילן

ד"ר גבריאל וייל – יו"ר ועדת המומחים מטעם ההסתדרות הפסיכולוגים בישראל

ד"ר עופר מאורר – פסיכולוג ומטפל

רון יוסף – מנהל הו"ד

יום העיון היה בכ"א במרחשוון תשע"ג, 6/11/12 למניינם.

עוד פרטים בתוכנייה המצורפת.

יצוין כי לא היה זה מפגש כמוך וכי עמותת כמוך אינה אחראית על הדברים שנאמרו בכינוס.

התוכנייה. לחצו להגדלה

4 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. כתבת "בתשובה לשאלה מה עושים עם התופעה ציבורית, ענה ר' רון שהוא מנסה עכשיו לגבש את הנרטיב של ההומוסקסואל הדתי ולשפוך לזה תוכן. לדעתי, זה לא נכון כל כך כי דתי הוא דתי ויש בזה כבר הרבה תוכן. "

    התוכן של ההומו הדתי לא קשור לעובדת היותו דתי. נכון שיש עולם ערכים מלא בת וביהדות, אבל יש נופך שלם בחייו של אותו ההומו שההלכה לא נותנת לו מענה: תחום הזוגית, המין והאהבה. שם דרוש נרטיב דתי מן היסוד. כיום רבנים לא נכנסים לתחום, ולכן צריך הבנייה ברורה של "נרטיב" .

  2. תודה טל על הדיווח.

    האמת היא שכמעט נרשמתי אבל ברגע האחרון ויתרתי.

    עייפתי מכל הדברת והפטפטת הזאת.

    אתייחס בקצרה לנושא הדו-מיני .

    ולמה אני לא מתפלא שהד"ר "פסל את חופש הבחירה של הדו-מיניים…. הלא מגובשים מינית"….

    מאיפוא הוא יודע? איך הוא הגיע למסקנה הזאת ? בגלל תוארו המכובד?

    ובכן, יש ועוד איך דו-מיניים ודו-מיניות.
    לא אפרט כאן שוב, דיברתי על זה באחד הפוסטים הקודמים שלי.

    כמו שיש תופעה עולמית (גם בארץ) של א-מיניים (שמתנזרים ונמנעים מקיום יחסי מין בכלל), כמו שיש מיגוון אין סופי , אפילו של שני גברים ואשה, או
    שתי נשים וגבר, שחיים יחדיו במסגרת משפחתית רגילה לכל דבר (כתבה על שתי הדוגמאות האלה פורסמה בעיתון הארץ בחודשים האחרונים).

    בקיצור- כל אדם שלא נופל למשבצת של "הומו" או "סטרייט" , מסתבר שאינו מגובש מינית ? באנגלית קוראים לזה נונסנס, זה כל כך שטותי ולא נכון, שאני לא יודע אפילו איך להתייחס לזה.

    מה שבטוח הוא שאם הייתי בקהל לא הייתי סוגר את הפה שלי למשמע הדברים האלה

  3. בגליון "ליידי גלובס" שיצא אתמול (לא! לא קניתי אותו. אני מקבל גלובס כל יום, כמו גם את כל שאר העיתונים היומיים והכלכליים היוצאים בארץ)

    התראיין גל אוחובסקי "עיתונאי ויוצר קולנוע ישראלי"

    וכך הוא שח….. ואני מקצר, כי אין לי סבלנות להעתיק
    את כל הדברים

    "זמר מזרחי בא להופיע ב"אריסה"ליין של גייז…
    ואז הזמר הזה מופיע כשכולם יודעים מה נטיותיו רק שאסור לדבר על זה. בקטע השיא הוא שר שיר ישן ומישהו ישב על הבמה ובכה. הזמר/זמרת (כך במקור!) ליטף אותו באופן אבהי ואמר לו אל תבכה וזה… ואני שואל מה יהיה בסדר? לא הייתי שם כי ידעתי שמשהו כזה יקרה ושאני לא אתאפק. זה היה פגום מוסרית בעיני. לזמר יש כח. הוא אדם עשיר וחזק מאוד מלך/מלכת (כך במקור)
    העולם והוא מסתיר את זה…."

    לסיום גל אוחובסקי אומר שהוא החליט לנטוש את דרך האוטינג

    ואני אומר- לא מעניין אותי מי הוא הזמר הזה (כולם יודעים, אולי כשהוא יוציא דיסק חדש הוא יצא כמו שכולם עושים)

    והאם אין זמר "אשכנזי" בארון? למה תמיד מדגישים את "המזרחי" בכתבות האלה , האם כדי לרמוז משהו?

    והאם הזמר הזה או זמרת אחרת הם האחראים לאושרו
    העתידי של הנער הבוכה והמתלבט? למה לא הוריו, משפחתו, האחים שלו? הבית ספר שלו? החברים שלו?
    האם היציאה מהארון של הזמר הזה היא זאת שתיתן לו את האישור שהוא "נורמלי" ?

    והאם מישהו יכול להסביר למה פעמיים ! התייחס המרואיין לזמר כזמר/זמרת , מלך/מלכת העולם ?

    האם אני מחמיץ משהו ?

  4. יש לי אהבה חסרת בושה
    גם לגברים וגם לנשים.
    לא חושבת שצריך לבחור צד.
    בעבר לא דיברתי על זה,
    כי הרגשתי שזה כמו וידוי על חטא.
    ואני מרגישה שגם ככה אני מספרת על עצמי
    הרבה בשירים שלי.
    אבל באיזשהו שלב,
    כמה אפשר לא להגיד
    את
    מה
    שברור
    מאליו.

    שילה פרבר זמרת ומוזיקאית, בת 37, גרה בתל אביב
    עם הכלב יעקל'ה.

    מוסף הארץ שישי, ענייני פנים, 9 בנובמבר 2012