הצעיר התאבד – הוריו פרסמו את המכתב בעיתון | התאבדויות בקרב בני נוער

"אמא ואבא היקרים. כל חיי השפילו אותי, צחקו עליי, התעללו בי והרחיקו אותי. אתם פנטסטיים, ואני מקווה שאתם לא כועסים. עד שנתראה שוב, טים". זהו מכתב ההתאבדות קורע הלב של צעיר הולנדי בן 20 ששם קץ לחייו בתום שנים של בריונות ואלימות בגלל נטייתו המינית. "לא היה לנו מושג שהוא סובל כל כך", אמרו הוריו כשזעזעו את התושבים כשפרסמו את מכתבו בעיתון

הוריו של צעיר הולנד בן 20 ששם קץ לחייו לאחר שנים של בריונות והצקות בגלל נטייתו המינית, החליטו לזעזע את התושבים ולפרסם את מכתב ההתאבדות של בנם בעיתון.

טים ריברניק, ששם קץ לחייו ביום חמישי שעבר, ואת מכתבו קורע הלב השאיר להוריו: "אמא ואבא היקרים. כל חיי השפילו אותי, צחקו עליי, התעללו בי והרחיקו אותי. אתם פנטסטיים, ואני מקווה שאתם לא כועסים. עד שנתראה שוב, טים".

מכתב ההתאבדות. צילום מסך star gay news

"אף אחד לא ראוי ליחס כזה"

בהצהרה של הכומר מארינוס ואן דר ברג בטקס האשכבה שהתקיים ב-6 בנובמבר בטילגט העיירה בה גדל ליד אמסטרדם, צוטטו ההורים גרט והריט ריברניק המביעים את ההלם בו הם מצויים נכח מעשהו של בנם. הם הוסיפו כי לא היה להם מושג על הסבל והקושי שחווה בנם, למרות שבביתה ספר היסודי הוא אכן סבל מהשפלות והתעללות. "טים לא היה חלש או פתטי, הוא היה חזק", אמרו. "כך אנחנו הכרנו אותו, וכך אנחנו רוצים שהעולם יזכור אותו".

הרשתות החברתיות הוצפו באלפי הודעות לזכרו של טים ונגד הומופוביה ובריונות. "מה שכל כך נורא הוא שמתנהגים למישהו בצורה כה משפילה, עד שהוא רוצה לסיים את חייו", כתבה אחת. "אף אחד לא ראוי ליחס כה משפיל. הפסיקו עם הבריונות", נכתב על ידי אדם אחר.

כעת מבקשים ההורים מהמשטרה המקומית לפתוח בחקירה, זאת לאחר שהודעות הומופוביות שנכתבו כלפיו תועדו ברשת בין השנים 2010-2011.

בנוסף, קם עמוד פייסבוק לזכרו של טים ובו כבר 10,000 לייקים.

(מאקו, כ"ג במרחשוון תשע"ג, 8 בנובמבר 2012)

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. נורא כואב. הכאב, הבדידות והצער נמצאים בכל מקום,
    ולא משנה באיזו מדינה. אין יום כשאני עובר בשדירה
    ליד ביתי שאני לא שומע ילדים קטנים מקללים, כל מיני קללות (בעיקר את האמא של השני) אבל כמובן, במקום הראשון מככבת המילה הומו.

    המקרה של הצעיר ההולנדי הזכיר לי מייד את המקרה של מתיו שפרד האמריקאי. הוא היה ילד רגיש ועדין מידי לסביבה בה הוא גר. אביו עבד בשדות הנפט בסעודיה.
    הקשר ביניהם לא היה הקשר הטוב ביותר. אמו היתה רוב השנים בארצות הברית. הוא היה בפנימיות והיה ברור שיש לו בעיות.

    כשגר עם אביו בסעודיה, במהלך טיול עם חברים, הוא איחר לחזור למלון בו שהו. מאוחר יותר התברר כי נאנס באכזריות.

    כשהיה סטודנט עבר לוויאומינג, מקום מרוחק, הומופובי,
    שהבר היחיד שיכול היה ללכת אליו היה מחוץ לעיר.
    שני פרחחים מובטלים קשרו איתו קשר כלשהו, לקחו אותו איתם במכוניתם, שדדו אותו, וצלבו אותו על גדר בשדה מרוחק.

    הוא לא מת במקום. הוא היה בחיים, לבד לגמרי בעולם,
    תלוי בידיו, וגסס במשך יומיים. רוכב אופניים שנסע
    שם, חשב בתחילה שהוא דחליל. הוא הובהל לבית החולים
    אך לא ניתן היה להצילו.

    המקרה של מתיו שפרד זעזע את אמריקה. כריסטינה ריצי
    ועוד שחקנים מפורסמים הרימו הפקה גדולה "פרוייקט אלארמי" שצולם בוויאומינג עצמה עם תושבי המקום, סרט נעשה על חייו, ואמו כתבה את הספר על חייו.
    קראתי את הספר (הוא לא תורגם לעברית) והבנתי איך בחור כמוהו התגלגל ממקום למקום בחוסר מנוחה תמידי,
    ואיך "זכה" למוות כזה אכזרי, מידי שני מובטלים,
    שבאמת היו אנשים מתחתית המדרגה. המשטרה עלתה על עקבותיהם, הם הורשעו, והמשפט שלהם היה כמובן קרקס תקשורתי, כמיטב המסורת האמריקאית.

    הוריו התגרשו כמה שנים אחר כך.

    איזה חיים מבוזבזים. אבל לפעמים אי אפשר לחיות יותר עם כאב. אני מבין את זה (לא מהסיבה הזאת), וכשצעירים הכל נראה סופי לאותו רגע. השאלה היא איך הוא החזיק מעמד . ואני ממש לא מאמין שלאף אחד לא היה מושג.
    וזה שהוא היה "חזק" רק מוכיח את זה. זאת היתה העמדת פנים חיצונית, כשהעולם הפנימי קורס. יש גם חוסר רצון או יכולת לשתף או להדאיג את ההורים, יש לפעמים מעגל חברתי מצומצם תומך, אבל חוסר הקבלה הכללי בפני העולם
    יכול להציק מאוד.

    אני לא יודע אם יש פתרון לדבר הזה.