לאחר ששלחנו שאלות זהות לנפתלי בנט ולח"כ זבולון אורלב אשר התמודדו על ראשות "הבית היהודי", וכיוון שאנו בשר מבשרה של הציונות הדתית, וזו עורכת ביום שלישי הזה את הבחירות המקדימות לרשימת המפלגה, הפעם שלחנו שאלות זהות לכל 15 המתמודדים לרשימת המפלגה.

כיוון שלא כל המתמודדים מוכרים, להלן רשימת 15 המתמודדים (לפי האל"ף-בי"ת), ותיאור קצרצר שלהם:

1. אורי אורבך – ח"כ, פובליציסט, לשעבר עיתונאי.

2. יצחק בן אריה – עו"ד ויזם נדל"ן

3. אהרון גימאני – ד"ר, ראש החוג המשולב במדעי היהדות באוניברסיטת בר אילן

4. ג'רמי גימפל – יזם הקואליציה למען א"י בקונגרס והסנט האמריקני

5. יהודה דוד – ד"ר לכירורגיה ואורטופדיה, מנצח משפט אל דורה

6. דורון משה דנינו – ד"ר, חבר בארגון צוהר וחבר הוועדה הרעיונית-מדינית של תנועת הקיבוץ הדתי

7. אבי וורצמן –סגן ראש עיריית באר שבע ומחזיק תיק הרווחה והקהילה

8. עמיעד טאוב – עורך אתר "דתילי"

9. מוטי יוגב – אל"מ (במיל'), סגן ומ"מ ראש המועצה האזורית מטה בנימין, לשעבר מזכ"ל בני עקיבא

10. שולי מועלם – סגנית ומ"מ יו"ר ארגון אלמנות צה"ל ויתומי צה"ל

11. הרב רחמים נסימי – מקים רשת "שעלי תורה" האחראית על הגרעינים התורניים ברחבי הארץ

12. ניסן סלומינסקי – לשעבר ח"כ במפד"ל

13. גילה פינקלשטיין – לשעבר ח"כ במפד"ל ומנהלת תיכון צייטלין בת"א

14. יוני שטבון – רס"ן (במיל'), לשעבר יו"ר ומייסד תנועת "רעננים" – צעירי הציונות הדתית

15. איילת שקד – מייסדת "ישראל שלי", לשעבר מנהלת לשכת רה"מ

לצערנו, אף על פי שנתנו להם כשבוע לענות על השאלות, ואף על פי שטרחנו לצלצל ולהזכיר – לא כל 15 המתמודדים ששו לשתף פעולה עם השאלות. חלק ענו, חלק התעצבנו, חלק אפילו טרקו את הטלפון בפנים, חלק התחמקו וחלק פשוט היו עסוקים מדי.

לפניכם השאלות והתשובות של אלה שבחרו לענות על כל שאלה בהמשך מופיעים השמות של אלה שבחרו לענות תשובה אחת כללית לכל השאלות, אלה שסירבו להגיב או לא מצאו לכך זמן, ואלה שצעקו וטרקו את הטלפון בפנים.

מ-ת-ח-י-ל-י-ם:

לכבוד וכו'

הנדון: תפיסת עולמך בנושא הומואים דתיים אורתודוקסים

מצ"ב כמה שאלות שנשלחו לכל המתמודדים לרשימת הבית היהודי.

נשמח להתייחסותך.

אנא הימנע מתשובות מתחמקות.

השאלות:

1) מה גישתך כלפי הומוסקסואליות (מחלה, בת שינוי בטיפול פסיכולוגי וכדומה)? כיצד תגיב אם אחד מחברי מפלגתך יצהיר על נטייתו המינית?

ח"כ אורי אורבך: הומוסקסואליות היא נטייה מינית ולא מחלה. אינני בקיא בסוגיה לגבי "טיפול" בעניין. אם אחד מחברי מפלגתי יצהיר על נטייתו זה בעיקר יביך אותי, כי אני סבור שלא ראוי להצהיר על נטייה מינית ברבים. כל נטייה מינית. מעבר לכך, יש לי ביקורת על "מצעדי גאווה" ועל הפגנת מיניות. הפיכת ההומוסקסואליות לסמל ציבורי מפריעה לי הרבה יותר מנטייתו האישית של מישהו או מישהי. חייו הפרטיים אינם ענייני, אבל על דמותו של הרחוב אנחנו נאבקים.

דורון משה דנינו: ודאי שהומוסקסואליות אינה מחלה. זו נטייה טבעית שאדם נולד איתה. כיהודי שומר מצוות, לדעתי בחלק ניכר מהמקרים ניתן לנסות לקיים חיי משפחה תקינים של גבר ואישה. לא מדובר בהדחקה של הנטייה אלא לחיות עם הנטייה הזו בצד. במקרים שהנטייה חזקה – צריך למצוא דרכים לחיות עם זה על פי ההלכה.

עמיעד טאוב: אני מאמין שכל אדם נברא בצלם ושצריך לכבד כל אדם כפי שנברא באורח רוח ובסבלנות.

 

מוטי יוגב: זוהי תופעה שקיימת במציאות. בתורה היא נאסרה, והתורה היא מגדלור של כל חיינו. ואם קיימת תופעה כזו צריך לראות איך לעזור לאנשים שאלו נטייתם. קשר מיני בין אנשים נועד להוסיף חיים ולהוליד ילדים, וכשהקשר אינו מתאים לדבר צריך לראות כיצד לסייע לאותם אנשים.

אין לזלזל באף אדם. מנגד, יש דברים שהצנעה ראויה להם ולא הציבוריות. ואם יש אדם שזו נטייתו – יש לעזור לו, ולא נכון ליצור מזה מציאות של הופעה ציבורית. אם מישהו הומו ואין יודעים בדבר – זה משהו אחד, אבל אם יצהיר ויעשה זאת כדגל – לא נכון שיישא בתפקיד ציבורי.

ניסן סלומינסקי: הקב"ה ברא את האדם כך, ואין כאן אשמה של האיש. השאלה אם יש דרך לשנות את המצב או שזו גזרה ואין מה לעשות. יש כל מיני גישות, ואני בקיא בהן. אני מכיר אישית את "עצת נפש", ואני עוזר להם רבות.

האיסור בתורה ברור מאוד, ואין לשנות את התורה אפילו בקוצו של יו"ד. אם מישהו מהמפלגה יגיד שהוא הומו – אין לי בעיה עם זה. מי שיש לו בעיה כזו והוא מתגבר עליה ומקים משפחה רגילה – הוא בסדר גמור. מי שהומו ואין לו משפחה בכלל – גם בסדר. הבעיה היא עם מי שמקים משפחה שאינה משפחה – משפחה של שני גברים. אם הם מקיימים יחסים זה איסור חמור מאוד מהתורה.

2) האם וכיצד תפעל לחברה סובלנית יותר כלפי הומוסקסואלים ולחברה שבה אין גילויי שנאה (שלעתים מביאים עד כדי התאבדות של בני נוער, או עד כדי רצח כמו שקרה בבר נוער בת"א)? האם תפעל להעלאת המודעות לנושא בקרב הציבור הדתי, למשל: בחמ"ד, בישיבות התיכוניות, בישיבות ההסדר, הגבוהות ובמכינות?

ח"כ אורי אורבך: חייבים להתייחס בכבוד ובסובלנות לכל אדם, בלי קשר לנטיותיו אשר איננו אחראי להם. ההתייחסות להומוסקסואלים במוסדות הציונות הדתית צריכה להיעשות בעיקר בדיסקרטיות וברגישות. בפומבי צריך לחנך לסובלנות ולאיפוק. ההומוסקסואל נמצא לצערנו לעתים קרובות במצוקה קשה בגלל יחס החברה, או בגלל החשש מהיחס שלה. צריך לחנך לקבל את השונה ולא להציק לאיש.

דורון משה דנינו: אני חושב שזה נושא שצריך להציף אותו בחברה הדתית ולא לטאטא אותו מתחת לשטיח. מנגד, איני חושב שיש לתת לנושא לגיטימציה הלכתית ודתית, דהיינו לא לעודד חיים הומוסקסואליים לכתחילה. צריך לדבר על זה בישיבות ובתיכונים, ולומר לתלמידים שאסור לגלות יחסי שנאה או אלימות כלפי הומואים וכי יש לגלות סובלנות וקבלה, אבל לא הייתי עושה זאת בדרך שנותנת לגיטימציה. צריך להפריד בין השניים.

עמיעד טאוב: אני חושב שבמגזר שלנו, שלעתים הולך ומקצין בגישתו לנושאים רבים, יש צורך להגביר את החינוך לסובלנות ולקבלת השונה במגוון תחומים. ביניהם גם בנושא זה. אך נושא "משכב זכר" אסור מהתורה, והתורה היא מורה הדרך שלי. וכל עוד אין פתרון הלכתי אורתודוקסי, אני חושב שלא צריך להקנות בולטות לעניין וכי השיח בעניין לא צריך להיות ציבורי.

 

מוטי יוגב: אין שום מקום לאלימות כלפי אדם, בוודאי במקרה שאינו נגרם בשל רוע. אלה לא אנשים רעים. המציאות של נטייה כזו או אחרת היא בגדר בעיה שאין להיות אלים לה, אלא להתנהג ברחמים. יש לעזור לאנשים אלה להינשא לאישה כדרכה של תורה ולהוליד בדרך הטבעית.

במקום שהבעיה קיימת יש מקום לדבר עליה. לדבר עם המורים וכו'. במקום שאינה קיימת אין צורך להעצים אותה לתכנית יסוד בחינוך.

ניסן סלומינסקי: בוודאי שצריך לפעול מאוד. המדינה צריכה לעזור לעמותות שעוסקות בנושא, כמו שהמדינה עוזרת לעמותות שעוזרות לחיילים בודדים או למשפחות קשות יום.

להעלות את המודעות בחינוך הדתי זה נושא רגיש מאוד שמצריך שימת לב וטיפול, בעיקר אם באמת יש אפשרות לצאת מזה לחלק גדול מההומואים. ודאי שצריך להביא למודעות ושידעו לאן לפנות, וחשוב שהמשגיחים בישיבות והרמ"ים יהיו חדים ורגישים לדבר, ובעזרה פרטנית ידעו לאן להפנות.

3) האם וכיצד תפעל לקדם את המוּדעות לנושא בחקיקה, למשל: מרכזי פעילויות, הטבות במשכנתא, אפשרות פונדקאות ואימוץ?

ח"כ אורי אורבך: אנחנו פועלים לקידום נושא הסובלנות גם בתחום החקיקה, ובעיקר במערכת החינוך. אני עצמי פגשתי קבוצה של הומואים דתיים בכמה הזדמנויות. עם זאת, אינני סבור שאתמוך באימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים.

דורון משה דנינו: עליי ללמוד את הנושא לעומקו. איני יכול לומר חד-משמעת שאני נגד או בעד. במהלך לימוד הסוגיה אזמין זוגות חד-מיניים כדי ללמוד את ההשלכות והמשמעות של זה.

עמיעד טאוב: מעבר לסיוע לציבור שזקוק לעזרה פסיכולוגית ורבנית תומכת, אני לא חושב שהעלאת הנושא על סדר היום הציבורי בציונות הדתית היא נכונה. אני מודע לכך שמדובר באוכלוסיה שחלקה אורתודוקסית וחייה אינם פשוטים, בלשון המעטה, אך לעניות דעתי הסיוע לא צריך להתבצע בראש חוצות.

 

מוטי יוגב: אני מודה שלא. אהיה מוכן לעזור למי שזו נטייתו לקבל את הטיפולים הדרושים כדי להגיע לנישואים כדת משה וישראל, אבל לא נכון למסד את הדבר כי אין זו דרכה של תורה. לא נכון לבסס משפחות כאלה כי מדובר בקשר שאסור על פי דרכה של תורה. בעזרת הביסוס והחקיקה אנו מרחיבים את המעגל ומקבעים את המצב. לעזור – כן, אבל להפוך את הנושא לנורמה – לא.

ניסן סלומינסקי: הנושא הזה קשה עליי, ולא מספיק נתתי את דעתי לעניין. אני נותן את דעתי בעזרה המידית. בכללי, אני נגד שזוגות חד מיניים יגורו יחד ואין הם נחשבים למשפחה ואיני רוצה לעודד זאת. כך שמתן הטבות במשכנתא וכדומה היא דרך שגורם לעידוד התופעה. את המאמצים יש להשקיע בלצאת מזה.

4) לא מכבר פורסם כי בעל אולם שמחות שסירב לאפשר חתונה של לסבית נקנס בידי בית המשפט בגין איסור אפליה במתן שירותים. מה דעתך?

ח"כ אורי אורבך: דעתי שאסור להפלות אדם על רקע מינו ויש לאפשר לו לערוך שמחות באולם שמחות כמו כל אדם אחר. אם נתחיל לפסול אנשים על רקע כלשהו, חצי מדינה לא תוכל לערוך שמחות באולמות.

דורון משה דנינו: כיוון שמדובר באולם של בעלים נוצרי-דתי היה מוטב להתחשב גם ברגשותיו של בעל האולם. עקרונית, זכותם של אנשים לחגוג את המסיבה שלהם במקום שהם חפצים כל עוד זה לא סותר את חוק המדינה. מנגד, כל זוג צריך להתחשב ברגשות של בעל המקום. אפשר למצוא מקומות אחרים שיסכימו לחתן זוג חד-מיני.

עמיעד טאוב: אני לא מכיר את המקרה ואינני תומך בחתונות שאינן בין גבר לאישה, אך באופן גורף אני מתנגד לכל אפליה על בסיס דת עדה מין וכו'.

 

מוטי יוגב: אי אפשר לחייב בעל אולם שמחות לעשות דברים בניגוד לדעתו. לדעתי, יחסים חד-מיניים ומשפחות חד-מיניות אינם דברים נורמטיביים ואינם מוסריים ואינם דרכה של תורה. לכן אין מקום להשוות למקרה שבו בעל שמחות מסרב לחתן זוג עולים מאתיופיה או מרוסיה או אפילו דתיים. כי כאן כן מדובר בדבר נורמטיבי ומוסרי ע"פ התורה. לטעמי, בית המשפט טעה בפסק שלו.

הסתפקו בתשובה אחת כללית לכל השאלות

יהודה דוד: אני מבין את אופן המצוקה של רבים שמצטיירת מאחורי השאלות שאתם שואלים.

כרופא או כחבר תמיד התייחסתי באותה מידה לכבוד האדם לכל אדם.

כאיש ציבור לעתיד הסוגיה שונה ודורשת מחשבה עמוקה והתייעצויות עם הגורמים ההלכתיים שלכם ושלי לגבי דרכי פעולה.

 

אבי וורצמן: אני מקבל כל אדם באשר הוא וממש לא ענייני נטיותיו המיניות בוודאי שאיני שופט אף אדם על כך..

יוני שטבון: לצערי, איני בקיא בסוגיה. זו סוגיה שיש בה מרכיבים שגם קשורים לעולם ההלכתי וגם קשורים למרחב החברתי. כשאלמד את הסוגיה לעומק, גם כח"כ, אביע את דעתי בצורה ברורה.

 

 

סירבו לענות / לא מצאו 5 דקות כדי לענות

 

יצחק בן אריה

אהרון גימאני

ג'רמי גימפל

שולי מועלם

גילה פינקלשטיין

איילת שקד

 

 

ענו בגסות רוח

 

הרב רחמים ניסימי: "תרד ממני, לא רוצה להתראיין לעניין", זעק וניתק בפנים הרב שמתהדר בהיותו חברתי ומחובר לעם.