סיכום מפגש אלול תשע"ג: המשפחה ואני | אירועים ומפגשים

רן למד שיעור חשוב בפרופורציות בחיים, הראל משתף אם לאחר המפגש ירוץ לספר למשפחה שלו, וארי הרגיש שהוא בתוך סרט תיעודי מרגש * 3 משתתפים בסיכום אישי

(לחצו כאן לצפייה במצגת סיכום פעילות כמוך לשנת תשע"ג)

FamilyLivingPicture

הסיכום של רן: הבדלי גישה, אבל הכול עניין של פרופורציות בחיים

מעשה באדם אחד שהיה לו שק צרות (כמו שיש לכל אחד) והוא ממש לא אהב את הצרות שלו (שוב, בדומה לכל אחד). הוא החליט שהוא רוצה להמיר את שק הצרות שלו בצרות של מישהו אחר. יום אחד הגיע לארמון המלך (איך לא) ושם היה חדר שבו מאוכסנים כל הצרות של כל העולם. היו שקים גדולים שקים קטנים, ארגזים, תיקים גם כמה מעטפות ובקיצור – כל הגדלים שניתן לדמיין. המלך אמר לאיש שלנו – אתה מוזמן להיכנס ולבחור איזה צרה שתרצה. האיש כמובן שמח, התבונן קצת מסביב כאשר הבחין בקופסת גפרורים. שאל האיש את המלך – בתוך זה יש צרות של מישהו? המלך השיב בחיוב. אז אני בוחר את זה! הכריז האיש.

המלך הציע לאיש לבדוק אם אכן הוא מעוניין בקופסה הקטנה. האיש צחקק ולו בשביל לשעשע את המלך, הציץ פנימה לקופסת הגפרורים. חיש מהר סגר האיש את הקופסה וזרק אותה מידיו, כולו בהול ומפוחד.

"אשאר עם הצרות שלי. תודה", הכריז ויצא חיש מהר מהארמון שמח עם שק צרותיו שלו.

כאדם דתי והומוסקסואל בארון, הגעתי מסוקרן מאוד למפגש האחרון של כמוך (אישית, השני שלי) שדיבר על היציאה מול המשפחה והתגובות שלהם. עניין החשיפה למשפחה בפרט ותהליך היציאה בכלל מעסיק אותי מאוד, ואני משער עוד הרבה כמוני, ועל כן הלכתי. חשוב שאציין שמבחינתי היה חשוב מאוד שאשמע את התהליך שבו עברו המשפחה לאור "הגילוי".

המפגש התחיל במצגת של סיכום פעילויות כמוך לשנת תשע"ג ואחר כך בדבר תורה שאכן תמיד נותנים עוד חיזוק לשילוב הכלאיים לכאורה המתאר את החיים שאותם – אני לפחות – חי.

ואז הגיע העיקר:

אמו ואחותו של נדב עלו ראשונים וישבו לפנינו ופתחו את לבן ואת סיפורן האישי של התהליך של מי שנמצא בצד השני של היציאה מהארון – המשפחה.

סיפור היציאה ועוד כמה סיפורים אישיים משולבים (לא אפרט בשל צנעת הפרט) נתנו הרבה תקווה לְקבלה מצד המשפחה והכלה עד כדי כך שגם המשפחה עצמה רואה סוג של שליחות – נוסף על נדב עצמו (שרואים בו שליח. האם הוא רואה את עצמו ככזה? לא שאלתי אותו) – שליחות לחזק, לעזור ולסייע לדתיים הומואים ומשפחותיהם בתהליך קשה זה.

הייתה שיחה טובה ומלאה, וכמובן עלו כמה וכמה נקודות חשובות ועניינים נוגעי לב, אך מבין הכול אעלה רק את הנקודה העיקרית שבלט מבחינתי בשיחה זו – פרופורציה.

היכולת לקבל ולהסתכל על "המציאות הקשה" שהונחת על המשפחה היקרה באור קצת שונה, ולראות את המציאות בצורה חיוביות יותר (יחסית – כמו שחזר כמה פעמים בשיחה ש'בכול זאת אימא או אבא לא ממש מייחלים לבן הומו') עוזר לקבל את המצב הקיים בצורה יותר חמה ומבינה. זאת נקודה חשובה כל כך שאנו יכולים הרבה פעמים לשכוח ולא להתייחס אליה.

כשאני מדמיין את היציאה שלי לפני ההורים ואני כבר רואה את עורם נעשה לבן כסיד יותר ממה שהוא כבר היום (אשכנזים נו…) ואת השבץ הקרב ובא ח"ו – הנחמה שלי היא הנקודה הזאת בדיוק. "כולה הומו… נמשך לגברים במקום נשים – לא יותר מזה. ברוך השם הוא אדם טוב ונח לבריות? בריא? עבודה? חיים טובים סך הכול? אז יש עוד איזה משהו. נכון, זה לא אידאלי וכמובן שיש השלכות כואבות, אבל כמילות השיר 'לא נורא חבר, ישנן צרות גדולות יותר' וב"ה שלנו יש להתמודד עם עצמו".

גם החשיפה או אי החשיפה של בני המשפחה לילדים שלהם, מדגימה את עניין הפרופורציות – עדיף שהילדים ידעו שיש מצב כזה ואין מה להיבהל ממנו מאשר להסתיר והנושא נהיה לנושא ועוד למפלצתי. אם כי אח של עמית קצת סייג את זה.

מעבר לקבלה המדהימה שהמשפחה הציגה, העניין של הראייה לאחור היה גם מעניין מאוד. הסיפורים המצחיקים ומהנים שיכולתי לראות גם בחיי. עד כמה דברים לפעמים חולפים על פנינו ורק לאחר מעשה נראים אחרת.

לאחר מכן עלו אחותו ואחיו של עמית. פה הכול כבר לא היה כל כך וורוד והיה קצת "אקשן". כמשפחה ספרדית בעלת מעמד חברתי מכובד מאוד (לא נרחיב בשל שמירה על צנעת הפרט) הם קיבלו קצת קשה יותר את החדשות אודות בנם. הרקע הכללי של הסיפור חשוב, כמו שציין אחיו של עמית, כי הכול קשור לקונטקס של הסיפור: הרקע של המשפחות וסיפורים האישיים והנלווים הנותנים אור שונה (שוב – פרספקטיבה) לגבי צורת התגובה של משפחה זו לעומת הקודמת.

לא אכנס לסיפורים האישיים (שלכל אחד ההשלכות הנוספות משלו), ולא אכנס לסיפור הגילוי, אלא להבדלי גישה – מצד האחות בעלת הקשר החזק עם עמית היה סוג של קבלה והייתה הבנה ומוכנות להיות שם כפי שכל אחד יכול רק לקוות לקבל ממי שנחשפים בפניו. לעומת זאת אצל אחיו של עמית המצב היה קצת יותר מורכב. אך לי אישית, דווקא בגלל זה – זה היה שווה את כל הערב.

הקושי של הקבלה (5 שלבי הקבלה, 5 הה"אים, כמו שהציג אחיו של עמית: הזרוּת, הכחשה, הכרה, החצנה, העצמה), ראיית הקושי והסיפור הקשה של תגובות ההורים של עמית (בעיקר אביו), הזמנה שלו ושל חבר לבית של האחים או אי הזמנותו, והכול בגלל מילה אחת – הסביבה. ובמה מילים – בגלל "מה יגידו". דבר אשר גם אם אישית בני המשפחה והקרובים הגיעו למקום של קבלה (אם הגיעו), השלב של ההוצאה מבית לחוץ, או כמו שאמרה אמו של נדב "היציאה מהארון המשפחתי" – זהו שלב אחר לחלוטין. הדודות ששואלות, הקהילה בבית הכנסת, החברים,

כשם שאני חושב כמה וכמה פעמים על היציאה, מכל מיני סיבות ושיקולים, המשפחה על אחת כמה וכמה. היציאה מהארון תשליך גם עליהם. אישית זאת נקודה שתפסה אותי, וזו סיבה מרכזית מאוד מדוע אני עדיין דחוס בארון.

היה מעניין מאוד הסיפור האישי של כל אחד והקושי בתהליך הקבלה, וכמובן המכתב שהקריא עמית – מכתב שאחיו כתב לו לפני מעל 10 שנים, ובו הוא פונה אליו בפעם הראשונה ו"מדבר" עמו בנושא ההומוסקסואלי. היה מעניין לראות את ההבדל בין אחיו אז ואחיו היום.

לסיום המפגש, הושבו חברי שתי המשפחות יחד לשאלות לכל קהל המשתתפים, מה שהפך די מהר לרב שיח בתוך המשפחות בנוגע לכמה וכמה נושאים שהועלו בשיחה: על קבלה מלאה ומציאות כזאת או אחרת, תכונה נרכשת-מולדת, חשיפה או לא לבני משפחה קטנים ועוד.

לאחר כל הדברים הבאמת מעוררים ומענייניים שהובאו, שאלתי גם יש טעם לספר להורים או למנוע מהם את הידיעה ואת הכאב הכרוך בכך. התשובה הישירה הראשונה הייתה "ברור שלספר", אבל לאחר מכן נשאלו שאלות משניות כגון מה האפשרויות האחרות? אתה מעוניין להתחתן אישה? ועניתי שכן, ואמרו לי להתחתן עם לסבית, ולא נשארתי חייב והשבתי שאני פתוח להצעות. עלו עוד כמה וכמה נקודות בשאלה אם לספר להורים או לא (אחותו של עמית אמרה שכאימא חשוב לה שהילדים שלה יספרו לה הכול ושישתפו אותה, ויפגע בה לדעת אם לא יספרו), ובסופן אחיו של עמית סיכם שאין תשובה חותכת ונחרצת בעניין ושכמובן זה תלוי גם בי (עד כמה אוכל לשמור בפנים) ובמשפחה (עד כמה הם יוכלו לקבל ולהכיל עם הזמן אחרי גל ההלם הראשוני). גם נאמר כי אם חלילה מגיעים למצב של או לספר או לאבד את החיים – אין צל של ספק שלספר (לכל אחד בסופו של דבר יהיה מי שיקבל אותו כפי שהוא).

בסיום הערב הורמו כוסות לקראת השנה החדשה שתחל עלינו בע"ה בקרוב. ולאחר שרשמית תם המפגש, הדיבורים לא פסקו.

יה"ר שנזכה כולנו להתחדשות כוחות להתמודד עם ניסיונות החיים שכל אחד ואחד מתמודד בחייו הפרטיים שלו, ושנזכור שיש לנו זה את זה: "איש לרעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק". תודה רבה ל"כמוך" ולכל אלו שעזרו ועוזרים לי לקבל את עצמי כל יום יותר ויותר ולהתמודד עם המציאות היום-יומית.

רן

הרמת כוסית. התמונה להמחשה בלבד
הרמת כוסית. התמונה להמחשה בלבד

הסיכום של הראל: "האם המסקנה שלי היא שכעת ארוץ לספר למשפחה?"

הגעתי למפגש. אני חייב לציין שלפני כן הכרתי מקרה של יציאה מהארון ובמקרה ספציפי הזה המשפחה לא קיבלה את אותו בחור. ההורים שלו זרקו אותו מהבית, האחים לא דיברו איתו כמעט, הוא נכנס לדיכאון, הלך לפסיכולוג וכו'. בקיצור לא משהו נעים בכלל בלשון המעטה. או איך שאומרים "לא לנסות בבית".

אבל במפגש כמוך ראיתי גם צד שונה של יציאה מהארון. צד מקבל, מבין. מבין שגם אם מישהו יוצא מהארון זה לא אומר שהוא השתנה או הפך למפלצת, אלא שהוא עדיין נשאר אותו הדבר. אותו בן אדם שהוא היה קודם עם כל היתרונות והחסרונות שלו.

מובן שהיו גם מורכבויות של קבלה, רמות שונות. אבל לא זרקו איש מן הבית. לא נידו. היה מרגש ויפה לראות את ההתייחסות של המשפחות ואת ההבנה שלהן למרות הקשיים, ויש קשיים.

האם המסקנה שלי היא שכעת אני ארוץ לספר למשפחה? לא בהכרח. כל מקרה לגופו ואני לא רוצה להתחיל לעשות ניסויים בחיים שלי כרגע. אבל המפגש הזה נתן נקודה למחשבה. נקודת אור.

הראל

http://www.imgion.com/images/01/Familiy-Cartoon-.gif
http://www.imgion.com/images/01/Familiy-Cartoon-.gif

 הסיכום של ארי: "הרבה כנות, ביקורתיות ואהבה"

מפגש אלול היה המפגש שהכי נהניתי בו עד כה מכל המפגשים של כמוך שבהם נכחתי.

ולא, לא היה שום קטע בידורי בערב הזה אבל הוא היה ערב שנגע ללבי בצורה יוצאת דופן.

אחרי תפילת ערבית ודבר תורה התכנסנו עם המשפחות לשעתיים מרגשות במיוחד.

כמו בסרט תיעודי משובח במיוחד, שתי משפחות שונות הכניסו אותנו לתוך הבית הפרטי שלהם ואל תוך הדינאמיקה המשפחתית שלהם בסיפור מרגש על הדרך שהם עברו בקבלת האח או הבן ההומו, והכל קורה בלייב מול עיניי (כולל כל הפלאשבקים הטעונים והמרגשים).

כל משפחה וסגנונה, כל אחד בנקודת מבטו הייחודית, וכל אחת בהשקפת עולמה שיתפו אותנו בנעשה, והכול בהמון רגישות ואמפטיה בתהליך שהם עברו.

היה מעניין לראות את הדמיון והשוני, לשמוע את הדו-שיח הפורה בין בני המשפחה, בין המשפחות לקהל ובין שתי המשפחות. היו רגעים טעונים ומרגשים במיוחד שיכולותיי הדלות מונעות ממני מלהחיותם שוב במילים.

לאורך כל המפגש הייתי מרותק כמו בסיפור מתח ממש. כל אחת וסיפורה, כל אחד וגישתו נגעו מאוד ללבי בכנות החזקה, בחשיבה הביקורתית ובעיקר באהבה הכול כך גדולה שהייתה שם באוויר עד שברגעים מסוימים הרגשתי לחץ שחוסם לי את הגרון.

חשבתי על עצמי ועל התהליך שאני צריך לעבור אל מול המשפחה שלי, ולכן גם היה לי חשוב ומעניין להגיע למפגש הזה לראות ולהבין את מה עובר במוח ובלב של בן משפחה שמגלה דבר כזה – תהליך שככל שהשנים חולפות אני רואה שאין מנוס ממנו, ובראש שלי עברו תמונות של עצמי עובר את זה עם בני המשפחה שלי.

למרות שהתמונה שהצטיירה הייתה מורכבת מאוד והכילה המון כאב שצף ועלה לפני השטח, היו שם גם המון אהבה (אהבת השם ואהבת אדם) רגישות וחום כך שבסופו של דבר יצאתי מחוזק יותר לקראת העתיד לבוא.

כיוון שהנושא כל כך קרוב ללבי וכיוון שהוא נידון באופן מיוחד, הערב הזה היה מיוחד מאוד בעבורי.

בהזדמנות הזאת רציתי להודות לכל בני המשפחות שהיו שם, לאלו שהזמינו והגו את המפגש הזה ולאלו שהסכימו להגיע ודיברו בכנות לא מתפשרת וברגישות כזאת.
תודה שפתחתם באומץ את לבכם בפנינו ההתמודדות שלכם מעוררת בי השראה! תודה ענקית!!!

כתיבה וחתימה טובה לכם ולכל בית ישראל, ולהתראות במפגש הבא – טיול חול המועד סוכות.

שלכם,

ארי

יד ידיים

נשמח שגם אתם תשתפו אותנו בסיכום שלכם את הפגישה.
כתבו תגובית-טוקבק כאן למטה ונפרסמה בשמחה.

—–

ארבעה אנשים שונים אבל דומים יספרו את הסיפור שלהם בהתמודדות מול הנטייה המינית של האח שלהם.

אימא ואחותו של נדב; אחיו ואחותו של עמית – 2 משפחות בעלות סיפור שונה – סיפרו על התגובה הראשונית כשגילו על הנטייה המינית של האח/הבן, על התהליך שעברו מאז ועד היום ואף ענו על שאלות מהקהל.

 המפגש המיוחד היה בתאריך כ"ג באלול תשע"ג, 29 באוגוסט 2013 למניינם, יום חמישי, בתל אביב (במיקום החדש שלנו), בשעה 20:30.

במפגש גם הרמנו כוסית לשנה החדשה וגם סיכמנו את פעילות כמוך לשנת תשע"ג.

הצטרפו אלינו כדי להתעדכן בפרטים המדויקים למפגשים הבאים: kamoha.or@gmail.com

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. קראתי את הסיכומים והתרגשתי במיוחד מסיכומו של א שעובר תהליך בחייו וביום מהימים מן הסתם ישתף מי ממשפחתו וההתרגשות תעלה על גדותיה. תודה לכם 3 מסכמים ששיתפתם אותנו. לצערי נבצר ממני להגיע למפגד מעניין זה ובעז"ה אני מקווה שאצטרף לטיול בסוכות. התכוננתי נפשית והכנתי את בני ביתי שאעדר יום אחד מימי חול המועד מהבית. חברים להתראות אי"ה