סיכום כפול למפגש תשרי תשע"ד: טיול חוה"מ סוכות | אירועים ומפגשים

שמעון ד' הגיע בפעם הראשונה למפגש כמוך. הוא כותב על החשש לראות מישהו שהוא מכיר ועל האנשים המדהימים שהכיר. שמעון א' כבר היה במפגשים אבל עדיין לא היה משוחרר בתחילת המסלול. ובסופו? הוא כבר היה אדם אחר

(עוד בעניין: סיכום טיול חוה"מ פסח תשע"ג)

01 09

0508

הסיכום של שמעון ד':

סופ"ש בצפון, בשבת החלו ניצני הסתיו, טפטוף מקומי. אני מרגיש די טוב להתחיל את השבוע בטיול לירושלים.

שבע ועשרה השעון מצלצל, ד' בתשרי. דחו את שעון החורף, הבקרים הולכים ונעשים חשוכים יותר מיום ליום, קצת קשה לקום בבוקר, המזרן קפיצי מדי, אני כבר לא אצליח להתרגל לכאן, כנראה.

החברים השאירו את הדירה עם החתול ביפו, ולי זה היה לא נורא, כי אני בדיוק מסיים את המעבר לדירה החדשה בשבוע הקרוב. לפחות תהיה לי האפשרות להרגיש שזה שלי שוב. פה מרגיש לי קצת קשה.

מסתכל בשעון שוב, שבע ועשרים, גם ככה לא תחזור לישון. נכנס למקלחת להפשיר, קפה מהמכונה האיכותית שמסדרת אותי כבר שלוש פעמים ביום, ויוצא. עם התחבורה פה, זה יכול לקחת גם 40 דק' לסבידור מרכז, ולא צריך לאחר על המפגש הראשון. נדחס עם עוד איזה חמישה אנשים על האוטובוס. גם תנומה שלא תזיק, לא תהיה. נוציא את ה-mp3. בזמן האחרון כל שיר שאני שומע בנגן שלי מקבלים גוון שונה מפעם לפעם, עדיין אפשר ליהנות מהמוזיקה, אע"פ שכבר חודשים אני לא מוצא כיוון מעניין, לגוון עם שלמה ארצי וברי סחרוף.

הגעתי לתחנה, ממש על הדקה :-). עמית נשמע כמו בחור לעניין, ואני תוהה כמה אנשים מגיעים כמוני היום בפעם הראשונה, אם יש פה חברֶה שאני מכיר, זה יכול להיות מאוד מביך. אבל סבבה, כבר קפצנו למים מזיעים מגבוה שבעה מטרים, בלי לדעת מה עומק הקרקעית. מה כבר יכול להיות. ואם יהיה, נמצא את המילים הנכונות מי שמכיר אותך יודע שאתה נוטה לעשות החלטות שכולות. ובאמת שבראש פתוח, בלי ציפיות וכוונות, אתה בא כאחד האדם, כמי שאתה, הכי חשוף שיכול להיות!!! חודש אחורה לא היית מאמין שתמצא את עצמך בסיטואציה כזאת. אבל בסה"כ עוד טיול בשבילך, לא שונה משאר הטיולים שעשית בחודשים האחרונים, שוב הרי ירושלים, שוב מוזיאון הרצל, שוב קבוצה חדשה.

עמית מגיע, בחור חייכני ונעים. ובחרתי באחלה יום למפגש ראשון, בלי מעגלים וישיבות, בלי הרצאות על החיים, דיונים מעמיקים, ובלי מבטים סקרנים. רק אתה והטבע, ועוד חברֶה דתיים. אתה יודע – כמוך.

11

מתחילים לטפס במעלה כביש 1 לירושלים, אין פקקים והכול מחליק רגוע על הכביש. כמו גם אצלי, ללא חששות וללא היסוס. זה גם מפתיע קצת את עמית, ששואל אם הדופק תקין. באמת שהכול מצוין, אני עונה לו. את הפרפרים בבטן אני שומר לעצמי בימים אלה :-).

כשנכנסים לחנייה בהר הרצל, שדי ריקה עדיין, כולם כבר מתחילים להתקבץ שם לחתיכה אחת שנראית מאוד מגובשת, נראה כאילו רובם מכירים כבר, ואני לא חושב שאני מכיר מכאן מישהו. עמית בהחלט יכול לעמוד אחרי הדברים שהוא אומר, איתן ומשכנע: הקבוצה בהחלט מקבלת ומסבירה פנים. לא חסר עם מי לשבור את הקרח.

עדיין קצת רעב, הבטן פתאום מאותת, כאילו ידעה שהכול חזר למקום 🙂 אפשר לשתות עוד קפה, ירושלים כל כך יפה בסתיו. תחושה לא מוכרת מתגנבת, הרגעים האלה פה כל כך מוחשיים. אחרי שעשינו היכרות ראשונית, שאלנו והתעניינו, אני בשיחות הראשונות להפתעתי יצאתי די מופתע.

יוצאים לדרך ומדביקים את שאר הקבוצה, סיבוב שני של היכרות, וכבר מרגיש הרבה יותר נינוח. מדהים לראות את כל האנשים כאן. אני ממש יכול לראות בכל אחד ואחד מהם את דוד שלי, ואת סבא של דיקלה מהשכונה החדשה, ואת האחיין והחקלאי. כולם יכולים בקלות להיות כל אחד מהשורה הראשונה בבית הכנסת שלך במושב.

מתחילים לצעוד, כבר במקום מאוד טבעי. כל כך הרבה להתעניין וכל כך הרבה לשאול, כל אחד פה הוא עולם ומלואו! ואנשים נותנים לך לנגוע ולחדור, לקבל ממש הצצה למקום הכי אישי ומקודש. למקום שהיה אולי נעול עד לפני כמה רגעים אחדים ממש, עוד לפני שהם הצליחו לעמוד זקופים ולהגיד בקול, עוד לפני שהצליחו להבין מי נגד מי, ובעצם נגד מי נלחמים.

ממשיכים ללכת בין עצי החורש, הריח של העלים והאדמה הלחה ניכר מהגשם ששטף אותם מיום קודם, ובין העננים האפורים לבנים שמרחפים במהירות ענוגה ועצי הברוש והארז מסתננים קרני שמש נעימה, שמלטפים את הפנים בחמימות. ובין כל השאלות, הסקרנות והסיפורים, היער הבוחן והמבין הופך להיות איש סודנו.

עושים עצירה, ובין ביס לביס ותפילת מנחה, נעמד מישהו מהקבוצה ושיתף את כולם בדבר תורה. אחרי המטפורה והלכות הסוכה, הוא שולף מהמותן משל מקסים, על תובנה וקבלת החיים בפרופורציות.

8

עודני עובר בין איש לרעהו, מתעניין ושואל, מופתע מכמה סיפורים, ובעת ובעונה אחת נחשף בהערכה ורב קשב לאנשים טובים ומעניינים, וכל אחד בדרכו שלו הלך בדרך הייסורים והנחשולים, במקומות שעברתי בהם לא פעם, מחפשים להציב את עצמם במקום הנכון, מפלסים דרך כמו ביער עבות, דרך קוצים יבשים, נזהרים שלם להידקר, פוסעים עוד כמה צעדים, באפלה הסמיכה, ומועדים לעוד בור במקום כל כך לא צפוי, ואחרי שכבר חשבנו שהמהמורות מאחורינו אנחנו מוצאים עצמנו מופתעים שוב. אבל בעזרת חברים ואנשים טובים, בכוחות חבויים ובלתי נדלים, אנחנו מושים את עצמנו מהבור, זוכרים את הדרך, ומנקים את הבוץ שכבר כמעט יבש על שכמנו, מסתכלים קדימה, ויודעים, כמו בשיר של אביב גפן, שכמו בטבע, גם ללב ארבע עונות.

תודה רבה על יום מקסים,

שמעון ד'

18 19

104

הסיכום של שמעון א':

אהלן לכולם,

אז את הסיכום שלי הפעם אקדיש למפגש סוכות. היה טיול לא ארוך מאוד, אבל הוא היה איכותי מאוד!

נפגשנו כולנו אי שם בירושלים עיר הקודש – קבוצה של אנשים אשר מי שלא מכיר לא ידע את המשותף ביניהם. אני יכול לחפור לכם על הלוז ולספר את זה הכי משעמם שיש, אבל בתכלס אספר לכם פשוט מה הרגשתי:

אין ספק שהרגשתי נדנדה. נדנדה בין ההתרגשות והפחד לתחילת השחרור שלי ממפגש למפגש. עשינו מסלול נחמד ביער ירושלים, מסלול שאני קורא לו "הדרך לעצמי". בתחילתו הלכתי לבד, חושב עם עצמי ומנסה להיכנס לאווירה לאט לאט. טיילתי לי בין האנשים ומצאתי עצמי משוחרר מאוד (במיוחד כשעלו עלי יהנמלים והצד ההומואי שלי יצא לו לחופשי חח). מצאתי עצמי מדבר עם המון אנשים, ושומע השקפות עולם.

ואם יש דבר שנהנתי ממנו מכול היה זה כשלאחר הטיול ישבנו כולנו בקפה הלל וסתם דיברנו על אה ועל דה.

אני רוצה להגיד לכם שאני באמת אוהב אתכם! ואתם סוכר של אנשים! אני לומד ממכם המון!

תודה רבה על המפגש הזה.

שלכם,

שמעון א'

1 2

02 03 3    5 06 07

פרטים על הטיול:

טיול אל יער ירושלים, ריאה ירוקה ואין-ספור פינות חמד עלומות במרחק פסיעה מהבירה ההומה.

בהרחבה:

עם אוויר הרים צלול כיין וריח אורנים, יצאנו למסלול ביער ירושלים המוריק והרענן אשר משמש כריאה הירוקה הגדולה של עיר הנצח.

פתחנו בשמיעת סקירה קצרה על תולדות ירושלים ואת המסלול התחלנו בביקור באנדרטת נצר אחרון בהר הרצל המקשר בין שואה לתקומה, ובסימן "על הדרך עץ עומד…" צעדנו במסלול המעניין של שביל הארז המוביל אל ארז בן גוריון ומצפה כרם החושף במעט את סיפורה של ירושלים, את הקרבות לשחרורה ממלחמת העולם הראשונה ועד מלחמת השחרור ואת תולדות ההתיישבות החדשה בעיר ירושלים.

בגן אוסטרליה עסקנו בשאלת הייעור מול העיור ובמערת התאנה למדנו על החקלאות העתיקה ומאפייניה.

ובין לבין סובבנו בין עצי הארז, הברוש, האורן, התאנה והזית המהדרים את הרי ירושלים וצפינו אל הנוף הירוק והבתים עם גגות הרעפים האדומים של הישובים מבשרת ציון, מוצא, אדם ועוד המקדמים כיום את פני העולים לרגל לירושלים.

הטיול היה ביום ראשון, ג' חוהמ"ס, י"ח בתשרי תשע"ד, 22 בספטמבר למניינם.

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. כיף לקרוא את התגובות המרגשות!!
    אכן, ללב ארבע עונות…

    ופרפרי הבטן הם חלק מזה…

    רק חשוב לזכור, שבסוף יעלה האור!

    חיוכים
    חוה אלברשטיין
    מילים: לאה נאור
    לחן: אנחל קבראל
    קיים ביצוע נוסף לשיר זה

    אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
    אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם
    אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
    אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?

    אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר
    אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
    צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר
    אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

    כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
    לא לקמץ בחיוכים
    והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
    כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם
    כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

    כדאי גם לחייך, מותר לכעוס
    אך בזהירות לא להרוס
    אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
    הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים
    אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

    אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו
    והוא שותק והעולם כולו שותק
    לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
    והאדם צוחק והעולם כולו צוחק

    ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
    גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
    האור נושק לצל והפסים את הרכבת
    רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב

    כדאי, כדאי ללמוד…