סיכום מפגש טבת-חנוכה תשע"ד: הרצאה על הסלנג – גיוון או ניוון? | אירועים ומפגשים

בפעם הראשונה הגיע איתי למפגש כמוך, ועמו הגיעו הפחד, הבכי, הבדידות והאשמה. מהמפגש הזה הוא יצא אדם אחר * איתי בסיכום אישי של המפגש

(עוד בעניין: סיכום כפול למפגש חנוכה תשע"ג: אז יש "עברית נכונה"?)

small1

השעה 16:00 ואני מחליט. מחליט לקחת את עצמי ולעשות את הצעד שלא האמנתי שאעשה.

פחדתי!

לא יודע ממה, אבל כל כך פחדתי, התרגשתי ולא ידעתי לאן אני הולך.

נזכר שאני לא זה שאשם בכלום ושדי! נמאס לי! נמאס לי מהבדידות הזו שבה אני שרוי מזה זמן רב.

המחשבות על "למה?" ו"מדוע מגיע לי ״העונש״ הזה?" אוכלות לי את הלב כל הזמן.

אני מקנא בחברים אשר רובם נשואים וגם חובקים ילדים. אני מקנא בחברים שיש להם את מי לאהוב.

נמאס לי מהבכי ומהעצבות שהבדידות מביאה עמה. אני מבין שאולי אני לא זה שאשם.

השעה 17:00 ושוב אותן מחשבות, ועוד רגע מפגש כמוך. עוד רגע אצטרך להציג את עצמי ואולי לגלות כי מאני מכיר את מי מבאי המפגש.

שוב חושש, בוכה ונגעל מעצמי ולא יודע מה יקרה ומה עשיתי ולמה אני צריך להתמודד עם כל זה.

השעה 19:00, הלב דופק והכעס על עצמי עוד יותר. אני מתקשר לעמית ומביע בפניו את החשש והפחד והבדידות, בדידות שאין לתאר במילים.

small2עמית מקסים, מרגיע, שומע, וקולו המלטף מרגיע אותי, וגם בלי שיגיד דבר אני מבין שאני בסדר והוא רק מחכה לבואי.

השעה 20:00, אני עדיין חושב! מפחד אולי אני אמצא שם חברים, דודים וסתם אנשים שאני מכיר.

אני בדרך, ואני חושב לעצמי ובוכה. חושב על המשפטים של אבא שלי אומר לי – משפטים דוחים שאני לא יכול להבין, משפטים של סלידה וכעס שעדיף לא לעלות על הכתב.

השעה 21:00 ואני מגיע, חונה. מסתכל ימינה ושמאלה והלב דופק לי חזק, חזק מאוד אפילו, וכך אט אט מתקדם למפגש והבושה אוכלת אותי מבפנים.

אני מגיע לבניין, ואני מקבל מסרון מתעניין מעמית שתוהה אם אני אכן מגיע. אני עולה אט אט, קומה אחר קומה, ושולח לעמית מסרון חזרה: ״מאחורי הדלת״. עמית יוצא אליי, בחמימות כזו הוא מכניס אותי פנימה ומקבל אותי בזרועות פתוחות אל תוך המפגש.

לא הכרתי שם אף אחד. היה לי פתאום כ"כ נעים. היי, אני לא בודד .

אני רואה דתיים בדיוק כמוני ויותר, וכולם קשובים להרצאה מרתקת בנושא הסלנג בעברית. אני בוחן את כולם ומצד שני גם מתבייש. אך לאט לאט מתמוגגת לה הבושה ואני מרגיש שייך.

הפגישה מסתיימת, ואני שוב נורא מתבייש ואט אט ניגשים אליי ומדובבים אותי ועדיין קצת קשה לי להכיל את הבושה, והנה אני מכיר אנשים נהדרים, נהדרים ומצחיקים.

אני מבין שאני לא לבד ויש לי אוזן קשבת.

אני אומר תודה בלב על האומץ שעשיתי וגם לעמית.

המפגש הראשון עבר בהצלחה, ועם כל הבדידות אני מקווה לעצמי לצאת ממנה וכמה שיותר מהר.

תודה לעמית ולכמוך,

איתי

—-

ד"ר ניסן נצר, בלשן וחוקר ומחבר הספר עברית בג'ינס, הגיע והרצה על הסלנג כסימן מובהק לחיותה של העברית, ועל תרומתו המגוונת של הסלנג העברי ללשון הכללית: מקוריות, יתר ריגושיות, דרכי קיצור, מבעים עממיים, השלמת ערכים מילוניים החסרים בלשון הכללית ועוד.

imageד"ר ניסן נצר הוא מרצה בכיר במחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות באוניברסיטת בר אילן. לימד גם במחלקה לעיתונאות באוניברסיטת בר אילן, באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לעיתונאות "כותרת" וכן ביחידות לעריכה לשונית באוניברסיטת בר אילן ובמכללת בית ברל. כתב את הפינה "מענה לשון" בעלון בית הכנסת מעט מן האור, והגיש פינת לשון בערוץ 7. היה יועץ לשון בפועל בתכניות "פיצוחים" ו"אות ועוד" בטלוויזיה החינוכית.

המפגש היה ביום חמישי, ב' בטבת תשע"ד, 5 בדצמבר 2013 למניינם, בשעה 20:30 בתל אביב.

9 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. איתי.. מאוד התרגשתי מהסיכום..אהבתי מאוד. למרות שאני לא מכיר אותך אני בטוח שאתה אדם מקסים..לצערי לא יכולתי להגיע למפגש.. אבל אני שמח שאתה הגעת.. וכמובן אין על עמית..שיהיה יום טוב לכולכם!!!!

  2. איתי – היה כייף לקרוא את הסיכום ובעצם את השתלשלות האירועים עד הגיעך אל מאחורי הדלת וקבלת הפנים החמה והלבבית של עמית. הנה כי כן נוכחת לגלות כי השד אינו נורא כל כך ושאתה לא לבד בעולם הזה.
    הזכרת לי את המפגשים הראשונים שלי, שבה חששתי שמא אכיר מאן דהוא או מישהו יכיר אותי, אבל הדיסקרטיות היא מעל הכל.
    מקווה בעז"ה לראותך במפגשים נוספים, בשבתות ובטיולים של 'כמוך' – אין ספק שתהנה עם עמית היקר ועם החברים המקסימים.
    אז ברוך בואך איתי.