רב מהר ברכה: "אין להרחיק את החוטאים במשכב זכור" | הורים לבן הומו

הרב נשאל כיצד אפשר למנוע הומוסקסואליות, ובתשובתו כתב כי החוטא במשכב זכור אינו גרוע ממחלל שבת, ואת שניהם יש לקרב

תוכן השאלה:

שלום כבוד הרב.

אני אב לארבעה בנים ומשפחתי קרובה מאוד לדת ולמסורת. כמו אבות רבים אני מפחד כי אחד או יותר מבני יהפוך בעתיד להומוסקסואל. כיצד אוכל למנוע זאת?

תוכן התשובה:

שלום

צריך להגביר את הקישור לתורה ולמצוות אנשים המודעים לאיסור של משכב זכר עוד מקטנות, אפילו אם באופן עקרוני הייתה יכולה להתפתח אצלם סטייה שכזו, האיסור החמור סוגר בפניהם כל אפשרות של התפתחות רצון בכיוון הזה, וממילא כוחות האהבה הקיימים בכל אדם, מוזרמים לאפיק הנורמלי של נישואים בעלי תוכן חיובי, שעל ידם זוכה האדם לדבר הגדול מכל, שהוא כמובן הולדת הילדים.

ומכל מקום אין להחשיב את החוטא במשכב זכור כיותר גרוע ממחלל שבת, וכשם שבדורנו אין מרחיקים מישראל מחללי שבת, אלא משתדלים לקרבם במה שאפשר לתורה ומצוות גם בעודם מחללי שבת, כך אין להרחיק את החוטאים במשכב זכור

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א וטוב יהיה אם תקבע לעצמך זמנים ללימוד תורה בספרים באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1940&cat=507

ברכה והצלחה אייל משה

– משכב זכור

בעקבות ההלכות ששודרו ברדיו בנושא העריות נשלחה שאלה : מה יחסה של התורה למשכב זכר, או במלים אחרות ליחסים הומו-סקסואליים.

תשובה : יחסה של התורה למשכב זכור חמור מאין כמוהו. כידוע כדי לדעת מהי חומרת העבירה, יש לבדוק מה העונש שקצבה התורה לעובר עליה, ועל פי זה ניתן לדעת מהי מידת החומרה שהתורה מייחסת לעבירה הזו. שהרי ברור שחטא שעונשו מיתה, חמור בהרבה מחטא שעונשו מלקות. ואמנם מכמה סיבות הלכתיות, למעשה כמעט ולא דנו בסנהדרין אנשים למיתה. אבל העונש המכסימלי מלמד מהו היחס העקרוני של התורה. ואם כן העונש החמור ביותר הוא כמובן מיתה, אבל ישנם ארבעה סוגים של מיתה, והחמור מכולם הוא סקילה. וזהו העונש שקובעת התורה למשכב זכר. כמו שנאמר (ויקרא כ, יג) : "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה, תועבה עשו שניהם, מות יומתו דמיהם בם". וכל מקום שנאמר "דמיהם בם", הכוונה לסקילה. ועוד הוסיפה התורה אזהרה לאיסור הזה (ויקרא יח, כב) : "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. אל תטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם, ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה". ואדם שהיה חוטא בזה בשוגג, כלומר שלא ידע שהדבר אסור, עונשו היה להביא קרבן חטאת, ומאז שבית המקדש נחרב, בדיעבד התפילה מועילה במקום הקרבנות.

אגב כדאי לציין שאנשים המודעים לאיסור הזה עוד מקטנות, אפילו אם באופן עקרוני הייתה יכולה להתפתח אצלם סטיה שכזו, האיסור החמור סוגר בפניהם כל אפשרות של התפתחות רצון בכיוון הזה, וממילא כוחות האהבה הקיימים בכל אדם, מוזרמים לאפיק הנורמלי של נישואים בעלי תוכן חיובי, שעל ידם זוכה האדם לדבר הגדול מכל, שהוא כמובן הולדת הילדים.

התשובה התקבלה מרבני ישיבת הר ברכה

(כיפה, ג' בטבת תשע"ג, 16 בדצמבר 2012)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.