הרב, הפסיכולוג, וההומו הדתי – חלק ד | הלכה

הרב בני לאו: "זר ברכות" * יואל: "כמוך – קבוצה תומכת" * רבנים, פסיכולוגים, והומואים דתיים כותבים ברכות לרגל יום ההולדת שנתיים לכמוך * מיזם יומי מיוחד

(עוד בעניין: הרב, הפסיכולוג, וההומו הדתי – חלק אחלק ב; חלק ג)

הרב לאו. צילום: דוד שי, ויקיפדיה

הרב בני לאו – רב קהילת רמב"ן, ירושלים

לכבוד

עמותת "כמוך"

ברכת ה' עליכם.

זה זמן רב אני מלווה אתכם, כיחידים וכקבוצה, בהתמודדות שלכם למצוא את הנתיב לחיות באור ה' בארץ. הקב"ה מנסה כל אחד מאיתנו בניסיונות שונים ומגוונים ומאתגר את האדם בהיותו "צלם אלהים" שימשול ברוחו ויפלס את דרכו הייחודית בעולם.

הניסיונות שלכם קשים משל רוב בני האדם. נבחרתם, משום מה, לחיות עם נטייה מינית שונה מזו המתוארת בתורה כ"אידיליה" . מהיכרותי את האנשים באופן פרטי מצאתי בני אדם שבחרו להתמודד בתוך עולמה של תורה ומתחת מטריית קהילת המאמינים בה' ולא להיפרד משם, למרות כל הקשיים הגדולים הכרוכים בזה.

לעיתים קרובות מדי אתם, כקבוצה, סופגים עלבונות שאינם עולים בקנה אחד עם המוסר התורני המחייב לדקדק במצוות "ואהבת לרעך כמוך". קשה להבין את דחיסות הרעל שמופנה כלפיכם, המשקף מערכת פחדים במפלס גבוה.

כעת, במלאות לכם שנתיים מגיע לכם זר ברכות והמתקת הדינים.

יהי רצון שהקב"ה יאיר אורו וטובו על כל אחד מכם באופן פרטי וישכין שלום בכל מעגלות החיים שלכם: ביניכם לבין עצמכם, ביניכם לבין בני משפחותיכם וביניכם לבין החברה הסובבת אתכם.

כי באורך נראה אור

בברכה ובכבוד

בנימין לאו

 

יואל – "מכירים מישהו בודד או אדם צריך לדבר? תפנו אותו לכמוך"

כמוך. במשך שנים חיכיתי שיופיע מישהו 'כמוני', ולא, הוא לא הגיע.

נישאתי בשנות העשרים המוקדמות, שידוך. קיוויתי שהאהבה תגיע עם הזמן. בתוך חצי שנה מיום שהכרנו עמדנו תחת החופה. יותר מכל אני זוכר את המורא המשתק ממה שאין מדברים עליו, ממה שהיה עליי לעשות לאחר שתסתיים החגיגה, תידום המוזיקה, והאורחים ילכו.

לא נגעתי באשתי לעתיד באצבע קטנה, וק"ו שלא עשיתי מאומה לא עמה ולא עם אחרת. לא חשבתי שאני הומו. לא קראתי את מה שבדיעבד ניתן היה לקרוא בבירור.

עשר שנות נישואין והורות חלפו ביעף, הכול נראה טוב. לא היה שום געגוע ולא כמיהה זרה. המצוקה החלה רק לאחר שמישהו התחיל איתי. גישוש ילדותי. אז בא תורן של השאלות והתהיות והחל מסע ארוך של בירורים, דיבורים ופגישות. ומאז – עוד עשור ויותר בו הכרתי אנשים, גיליתי תחושות חדשות, נאהבתי, וקצת אהבתי.

כל אימת שפגשתי מישהו שנמצא במקום שבו היה זקוק לשיחה, לעידוד, עשיתי ועדיין עושה זאת בשמחה, כמעט בתחושת שליחות. חשתי חובה לדבר, להיחשף, ולתת את מה שאני לא קיבלתי כשהייתי זקוק לכך. משתדל לתת פרופורציות, להסביר, להזהיר, להשיא עצות טובות, ובעיקר לגלות הרבה אמפתיה.

גם בשנים האחרונות, כשכמוך נמצא בשטח, נגיש ומפגין נראות, וכשיש אופציות אחרות, עדיין יש מי שחוששים להגיע וזקוקים לשיחה ביחידות. אנא, כשאתם נתקלים באדם כזה תנו לו את מה שהוא צריך באותו רגע, חזקו אותו, והצביעו לפחות על כמוך, הן כאתר הכולל מידע רב, הן כקבוצה תומכת (שיש בה גוונים רבים).

יואל

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.