ד"ת לפורים | דבר תורה לפ"ש

מתי אנחנו מתעוררים מהשינה? רק כשמעירים אותנו חזק, כשאנחנו מקבלים זרם של מי קרח לפנים. אך לפני כן כיף לנו להתכרבל בשמיכה הנוחה של הגלות. רק גזרת ההשמדה הביאה לימי הצומות וזעקתם שנקבעו לדורות. היום? האם למדנו את לקח הגלות? חנן בדבר תורה לפורים

לאור קריאת המגילה, קשה שלא לחוש ש"עזב השם את הארץ", כלשונו של הנביא.

הנה לנו מצב של חושך כפול ומכופל כדברי המהר"ל. המגילה מתרחשת בעמקי הגלות, מלך זר עושה ביהודים כרצונו  להשמיד, להרוג ולאבד, והכי חמור – שֵם השם נעדר מן המגילה. אין הסתר פנים גדול מזה. עם שלם נמסר להשמדה, והעולם שותק. מחכה ליום פקודה. איפה אתה ריבוש"ע? האם עלית למרום והפסקת להשגיח על בניך? על מה הגיע להם ככה?

חז"ל הקדושים פותחים לנו צוהר להבין על מה באה ליהודים שבאותו דור הצרה הזאת. "על שהשתתפו בסעודתו של אותו רשע". כמו שמגלה לנו הגמרא במגילה השתמש בכלי המקדש בסעודתו והטיב את לבו ביין במחשבה שבית המקדש לא ייבנה עוד. והיהודים בשושן היו שם, ובכך נתנו את אישורם לדבר.

עומקם של דברים הוא שהיהודים שכחו. "ישנו מן המצוות" כדברי המן.

השכחה העצמית היא הגורם לכל הצרות. אין בית מקדש? לא נורא, יאמרו יהודי שושן. זה שייך לפעם. היום זו תקופה חדשה ויש להסתגל למצב הקיים, וגם בגלות אפשר להסתדר.

תרדמה.

יש לזכור שאע"פ שהמגילה נראית כתובה ברצף, עברו ארבע שנים(!) מהמשתה בשנת 3 עד לגזירת המן בשנת 7 למלך אחשוורוש, כך שללא דברי חז"ל ברוח קודשם סביר להניח שעם ישראל לא היה מוצא סיבה למה מגיע לו כך. הרי זה היה מזמן, עכשיו נזכרת?

כיום ב"ה רואים הארת פנים גדולה במישור הכללי. כבר איננו בגלות, היהודים שוב בארצם, ועולם התורה הולך ופורח. אך לעתים נראה שבמישור הפרטי הסתר הפנים עומד בעינו. איך מתמודדים עם הסתר פנים שכזה?

עלינו לשנן את מזמור כ"ב בתהילים, שעל פי המסורת שבידינו מיוחס לאסתר.

אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. כמה פעמים במהלך החיים התחושה היא  שהנה, השם עזבנו? שהוא לא משגיח עלינו ועל מעשינו, שהפקירנו לידי הגורל והמקרה, שאנו לא אהובים או רצויים לפניו?

'אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי'. כמה עוד אפשר לשאוג בתפילה ולא לראות ישועה קרובה?

יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל.

לקורא שורות אלה קשה שלא להזדהות עם אסתר באותם רגעים של הליכה אל המלך, במסירות נפש, לבקש על עמה. אנו לא מעזים לחשוב מה היה קורה לו המלך לא היה מגיש לה את שרביט הזהב, לו לא הייתה נושאת חן בפניו באותה עת. לעם היהודי לא היה נשאר שריד ופליט.

"גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים ו-7 נביאות שהתנבאו לישראל". מתי אנחנו מתעוררים מהשינה?רק כשמעירים אותנו חזק, כשאנחנו מקבלים זרם של מי קרח לפנים. אך לפני כן כיף לנו להתכרבל בשמיכה הנוחה של הגלות. רק גזרת ההשמדה הביאה לימי הצומות וזעקתם שנקבעו לדורות.

"לך כנוס את כל היהודים וצומו עליי", כן,אתם יהודים,וכוחכם בפה, אין לכם כל קשר עם הגויים סביבכם שכוחם בחרבם, גורל אחר לכם – השם גורלכם.

קל מאוד לייחס את כל הקורות במגילה ליד המקרה לא ליד "הגורל". זוהי טבעת המלך, הטבע השולט בחיינו כטבעת עגולה זו המסמלת את שלטונו של המקרה על חיי האדם, מה שהיה הוא שיהיה, הכול קבוע בחוקיות ברורה.

במציאות 'טבעית' שכזו מאוד קל לשכוח מי אנחנו, את זהותנו, מאין באנו ואילו תפקידים גדולים צפויים לנו, והכי חשוב – מי אבינו.

יכול להיות שגם אנחנו שכחנו? התרופה להסתר פנים אפוא היא המגילה בעצמה! פעמיים נקרא את המגילה. עניין הקריאה בלילה היא כדי לגלות שגם בלילה והסתר איננו עזובים, ואם נראה שכך הוא מפני שאנו לא מגלים את פנימיותנו שלנו.

לא תמיד קל לחשוף זאת. לא תמיד קל לצעוק: כן, אני בן של הקב"ה ואני בוטח בישועתו מבלי לנסות לטייח ולקבל את המצב כמו שהוא. לא רוצה לחיות בשלום עם הסיבוכיות, לא רוצה להסתפק במצב נוח של גלות. אני רוצה להיגאל באמת. או שמא איננו רוצים די הצורך?

לכן צריך את הלגימה שתסיר את הגלימה מעל פני הלוט ותבהיר לנו פעם אחת בשנה מי אנחנו. מהי אמונתנו, מה גלום בנו.

"נכנס יין יצא סוד". העצמיות תתגלה והטבעת תוסר שוב, המלך בעצמו יושיט לנו את שרביטו במשתה היין, והמן – הגורל העיוור – ייפול לפני אסתר כבראשונה. ודי למבין.

חג שמח,

חנן

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. וחשוב לומר
    יש שכחה של להישאר בגלות
    ויש שיכחה חמורה ממנה. להיות בארץ ולשכוח להתנהל בדרך הישר והטוב.
    ומי לא רואה את שוועת העניים
    העובדים הזרים
    האוכלוסיה הפלשתינית תחת עול הכיבוש????