ישחקו הנערים לפנינו? | ורוח אלוקים מרחפת

חברים של הבן של יהושע נתקבצו בביתו, והפלא ופלא – הסוגיה ההומוסקסואלית עלתה לדיון. אחד החברים שאל את יהושע "מה היית עושה לו הבן שלך היה מגיע ואומר לך אבא, אני הומו"? ומשם השיחה התפחתה בכיוונים מטרידים

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

מתוך האתר: יורם מנור

יש בשבת משהו שמזמן עריכת חשבון נפש ואינטנסיביות רגשית שמביאים אותי תמיד לעומקים שלא ידעתי על קיומם. לדברים שמביכים אותי בעמידתי מול עצמי ושמחזירים את הגלגל לאחור גם אם העזתי לחשוב שאולי, אולי זזתי מעט קדימה.

בערב שבת האחרונה באו לילדיי המתבגרים כמה חברים וחברות, והתיישבו איכשהו דווקא סביבי בסלון הבית.

השיחה החלה להתגלגל ואיכשהו נסבה שלא ביוזמתי בשום אופן לעניין ההומואי. אחד מן הנערים שהצטרף באיחור לשיחה, וגם היה עצבני מפני שחברתו זרקה אותו וההורים שלו לוחצים אותו שיתחזק מבחינה דתית והוא ממש לא בקטע, "זרק" לחלל את האמירה הנואשת "החיים שלי כל כך דפוקים עכשיו, מזל שאני לא הומו, אז בכלל הייתי גמור".

מובן שבהתחלה כולם צחקו כי אין רחוק ממנו מהטייפ קאסט של הומו. הבחור הוא "גבר גבר" כמו שאומרים, אלא שאז התפתחה לה שיחה מעניינת בינם לבין עצמם, בעוד  אני בינתיים מציג כאילו דבר ממה שנאמר לא נוגע בי, ואני ממשיך להיות שקוע בספר שבידי. בהפתעה גמורה הם הפנו שאלה לעברי: "תגיד ג'וש (ככה הם קוראים לי :-)), מה היית עושה לו הבן שלך היה מגיע ואומר לך אבא, אני הומו"? מובן שהבן שלי שנכח בשיחה מיד הזדעק בכדי להבהיר שהוא ממש, אבל ממש לא הומו, וכולם צחקו. הוא ב"ה ממש לא כמו אבא שלו.

מכל מקום אמרתי להם שבכל מקרה אקבל את הבן שלי ושלעולם לא אתכחש לו. נתתי להם את הנאום הרגיל של "יש לעשות הפרדה בין המעשה לנטייה" ובלה, בלה בלה, וכולם התחלחלו מהדברים ואמרו שאם זה היה קורה להם הם היו פותחים את הדלת ואומרים לבן שלהם שייצא ושלעולם לא יחזור. מדובר בשבעה, שמונה בני נוער.

אני ישבתי בשקט, עוטה את מסכת השקרים הרגילה שלי, ורק אמרתי בלחישה כאובה שהם עדיין אינם יודעים מה זה להיות הורים, ומיד הוספתי שאני מאחל להם שלא יצטרכו לעמוד בניסיון אבל אם כן נראה איך ינהגו כשמדובר בבנם או בתם.

במהלך השיחה ניסיתי לרמוז להם שיש אנשים כאלה בסביבתם ושאני מכיר אותם ושחלק מהם צדיקים של ממש כי הם לא מממשים את נטייתם למרות רצונם העז. אבל הם מצדם רק הביעו שאט נפש וגועל מעצם המחשבה שיש לידם אולי מישהו כזה, ואם היו יודעים עליו היו מתרחקים ממנו מרחק רב.

המחשבה שילדיך עצמם (וחבריהם) נגעלים ממך ואפילו לא יודעים את זה, כואבת עד תהום, עצובה, מפחידה ומוסיפה עוד מנעולים מזן חדש וקטלני במיוחד לדלת הארון שלי.

למחרת היום, במניין של שחרית, מצאתי את עצמי עומד במתח הרגיל שבין רבש"ע שאני עומד לפניו ובין המחשבות שנדדו כל הזמן אל הגבר המצודד שהתיישב מאחריי. כל תנועה שלי התרחשה בחלל הנורא שבין שני כוחות המשיכה האדירים האלה שקורעים אותי כל יום. ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית.

יהושע

5 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הזהר לא להוציא עצמך מהארון ככה, הרבה פעמים גם כאלו שמתבטאים בהומופוביה מנסים להסתיר משהו על עצמם. ונראה לי שאתה בהחלט יכול להגיד (כאילו בקטע של קשיים אחרים) – ״כשתגדלו תבינו. עד שאתם לא הורים אתם לא יודעים איך להתמודד עם קשיי גידול ילדים״.

    בקיצור, רוב הסיכויים שאם היו יודעים עליך היו חושבים אחרת (לא שזה מומלץ בסיטואציה הזו).

  2. תודה רבה לכם שולמית, טל וחגי. המציאות, בה יש אנשים שמבינים אותך באמת ויודעים להעריך את מה שעובר עליך מרגשת מאוד ונותנת תחושה אמתית שאני לא לבד. תודה לכם.

  3. אני קבעתי לעצמי כלל – למרות שאני ממש לא פעיל, ועמוק עמוק בארון, בשיחות על הומוסקסואליות אף פעם לא אציג דעה שאני לא מאמין בה, ותמיד אגיד את דעתי האמיתית.
    נכון שזה גורם להגבהת גבה וסיכון מסויים – במיוחד בחוגים יותר שמרניים – אבל בחיים המטורפים שלנו צריך לשמור על האמת הפנימית.
    הסיטואציה שכתבת בסוף הפוסט מוכרת לי מאוד מאוד, אבל שאבתי עידוד מהסיום שלך.
    בהצלחה, מעוד אח לצרה!