מסמך: פתיחות באתר ישיבות בני עקיבא | הלכה

הרב יובל שרלו מספר על שיח פנים רבני בעניין הומוסקסואליות בכלל והומואים דתיים בפרט, ובפעם הראשונה מציג בפומבי ריכוז של רשימת שאלות פרטניות העומדות על הפרק. והיכן כל זה פורסם? באתר של מרכז ישיבות בני עקיבא, לא פחות

חטיבה בפני עצמה היא הדיון האינטנסיבי ברשת בדבר בעלי הנטייה ההפוכה. רשת האינטרנט היא העולם בו משקלם של אלה גדול בהרבה ממשקלם באוכלוסייה. הסיבה לכך ברורה מאליה – זה המקום בו הם יכולים להעלות את עולם חייהם, את מצוקותיהם ואת תביעותיהם, בלי לשלם את המחיר שביציאה מן הארון. כמות השאלות הנוגעות לציבור זה היא עצומה, והיא באה גם מעולמם שלהם וגם מעולם של הציבור. חלק (קטן אמנם) של הציבור בוחן את הרב העומד בראש קהילתו גם לאור יחסו אל ה"אחר" ואל השונה, ובעיקר ביחסו אל אלה שאינם מקיימים אורח חיים נורמטיבי של זוגיות.

במקום אחר (רבני ´צהר´ מקיימים ביניהם דיון סגור במערכת האינטרנט בכתב עת וירטואלי מיוחד הקרוי "קשר רבני". זו גם ההזדמנות להציע בפני הרבנים המעוניינים ליטול בו חלק לפנות למערכת כתב העת, בכתובת:zoharz1@zahav.net.il. דברים אלה נכתבו באחד הגיליונות הקודמים. אני מבקש להדגיש כי מדובר בסיכום השאלות העומדות בפני הרבנות, ולא בתשובות לשאלות אלו) ניתחתי את ששת סוגי הנושאים בהם עוסק הדיון:

מהן השאלות העומדות לדיון כאשר אנו עוסקים בחייהם של בחורים בעלי נטייה הפוכה

מטרת ריכוז שאלות זה הוא לחשוף בפני הרבנים הי"ו את היקף השאלות העומדות בפנינו בשעה שאנו עוסקים בשאלת הנטיות ההפוכות. הבנת היקף השאלות הנרחב היא צעד ראשון בו נוכל להתמודד עם השאלות ההולכות וגוברות בתחום זה.

רשימת השאלות היא תוצאה של שנים ארוכות של קשר עם ציבור זה (קשר זה התחיל ברשת האינטרנט, אך הגיע לשיחות טלפון ולפגישות פנים אל פנים. הוא חייב התוודעות לספרות המחקרית על הנטיות ההפוכות, ואף פיתוח כלי ביקורת כלפיה. מעבר לכל דיון הלכתי, המצוקה הקשה המבוטאת בחיי ההומוסקסואלים המשתייכים לחברה הדתית היא קשה מאוד).

א. קביעת היחס הכללי:

מהו היחס הכללי דווקא לעבירה זו ?

מצד אחד עומדות שלוש נקודות בסיסיות המחמירות מאוד עם עבירה זו: מדובר באיסור סקילה, בדבר שהתורה עצמה כינתה אותו תועבה, וכפגיעה בחמור ביותר שהוא יסוד קיומה של תורת ישראל – המשפחה היהודית. אין גם שום צדדי היתר !

מאידך גיסא, מדובר בטרגדיה של ממש לגבי חלק גדול – היותר מבוגר – של בעלי הנטייה, החפצים מאוד ומוכנים לעשות כל מאמץ כדי להשתחרר ממנה וחיים בהכרה עמוקה ושורשית שאינם יכולים. יש לדעת כי רבים מתוכם מייחלים לכך שייגאלו מסלידתם מנשים וממשיכה לגברים. מעבר לכך, בקהילות רבות (בחו"ל בעיקר, אך זה מחלחל לישראל) הקהילה עצמה בוחנת את יחסה לתורת ישראל לאור היחס אל ה"אחר", ובוודאי שהציבור החילוני בארץ.

ב. מה מותר ומה אסור ?

השאלה מתפצלת לשניים:

בתחום הביאה: מה בדיוק אסור, והאם דרכים שונות של ביאה שלא כדרכה, ביאה חלקית וכדו´ – מותרות בצורה מסוימת ?

בהנחה שאין קשר פיזי אסור – האם מותר לחיות חיי זוגיות יחד.

שאלה זו היא שאלה הלכתית נטו – מה בדיוק אוסרת ההלכה והיכן ניתן למצוא פירצות של התרים כדי לאפשר חיים משותפים.

יש להדגיש כי היחס לשאלה זו נובע מהקודמת, לאמור: כוון שאין אנו חפצים למצוא דרך היתר אין היא נמצאת לנו. ברם, השאלה נשאלת מצידם של השואלים, הרואים עצמם יראי שמיים בכל התחומים האחרים, והם מבקשים לאפשר להם דרך לחיות.

ג. מה מותר לעשות כדי ל"צאת מזה" ?

יש להבחין בין שתי קבוצות:

א. מי שנמצא בתחילת דרכו – לאן פונה ?

ב. חלק גדול מהפונים הוא כבר אחרי כל הדרכים הקונבנציונליות, והוא מוכן לעשות כל דבר כדי להשתנות:

האם מותר ללכת לזונות ? לראות תמונות פורנוגרפיות ? להתייחד עם בנות כדי לנסות ?

כיצד עליהם לנהוג ?
שאלה זו נחלקת לשלושה חלקים:

מול בנים: האם הם אסורים בייחוד ? האם מותר להם ללמוד בישיבה ? האם מותר להם לרקוד במעגלי הישיבה ?

מול בנות: האם לגביהם דווקא יש להקל בייחוד ? בנגיעה ? האם מותר להם להתחיל היכרות מתוך ידיעה שברגע שהם יאמרו דבר לנערה היא תשליך אותם, ואם לא יאמרו הם מרמים אותה בצורה מכוערת ? האם ניתן לסמוך על כך שאחרי החתונה זה יסתדר (אני כותב שאלה זו, אף על פי שעמדתי היא שיש לפסוק באופן חד-משמעי שאסור בשום אופן ופנים !!!) ?

מול עצמם: האם עליהם להימנע ממשהו כמו מתלמוד תורה ? מלהיות ש"ץ ?

יחס הקהילה והרב ?

האם הקהילה צריכה להוציא אותם משורות הקהילה ?

האם מותר ל"בני הזוג" לשבת ביחד בתפילה ?

מה מייעץ הרב לבני משפחתם – לקבל אותם ? לדחות אותם ? להתנות את הביקור בלי "בן הזוג" ?

מה לומר להם לגבי עתידם ?

חלק גדול מאוד מהפונים מצייר את עצמו כמי ששקוע בבור ואינו יכול להיחלץ, ואין לו כלל למה לקוות. הסיפורים הבודדים מאוד על אלה שהיו שם והצליחו לצאת אינם מהווים גורם משמעותי, כיוון שתודעתם היא שאין הם יכולים לצאת מזה, והם עשו כל שביכולתם לעשות זאת. אין מדובר על אלה הצועדים בראש חוצות, כי אם על אלה המצויים עמוק בארון ומתחננים לצאת משם ויאנם מצליחים.

אחת השאלות היותר נפוצות היא "למה לי לחיים", ו "מה אני צריך לומר לקב"ה שהכניס אותי לבוץ כזה ואינו נותן לי שום מוצא"?

העיסוק האינטנסיבי בשאלות אלה הכרחי בשל שלושה מעגלים. ראשית, יש בקהילות שלנו אנשים בעלי נטייה הפוכה. אין אנו יודעים את מספרם ואת משקלם, אולם רשת האינטרנט חושפת את המציאות הקיימת. בעבר פנה אלי בביקורת ראש ישיבה מפורסמת מאוד בישראל על כך שאני עוסק בסוגיות אלו. בתשובה שאלתי אותו האם הוא מכיר הומוסקסואלים בישיבתו, ולאחר שהשיב בשלילה קבלתי את רשותם של אלה שאני מכיר מישיבתו (שהגיעו אלי דרך האינטרנט) וסיפרתי לו על ארבעה. ההלם שאחז בו ניכר על פניו עד היום בכל פגישה שלי עימו, ואת הביקורת המיר בדברי עידוד וחיזוק.

שנית, הקהילות שלנו עצמן מתחזקות באמונה או מתרשלות בה גם לאור יחסה של התורה לשונה ולאחר. העימות בין האיסור המוחלט של התורה לגבי יחסים בין גברים ואיסור חריף של מדרשי ההלכה והרמב"ם לגבי יחסים בין נשים ובין העובדה שישנם כאלה שמצוקתם הולכת ונפרשת לעיני הציבור מעלה שאלות רבות. אני מבקש לציין כי אין זה ברור כלל ועיקר כי התמודדות פומבית עם שאלות אלו היא הדרך הנכונה, וייתכן כי ההחלטה של רוב העולם הרבני לא לאפשר להכתבת סדר היום המנוגד למשפחה היהודית הנורמטיבית היא הדבר הנכון שיש לעשות. ברם, הכרעה זו צריכה לבוא לאחר הכרת המציאות ולא בהתעלמות ממנה.

המעגל השלישי חורג בהרבה משאלת המשפחתיות. אחד היסודות העיקריים שנלמדו בארץ ישראל ממשנת הראי"ה קוק זצ"ל היא ההתאמה וההרמוניה שבין העולם הטבעי לבין התורה. התורה טבעית לנו ומתאימה לאישיותנו, ובמקום שיש סתירה בין התורה ובין עולמו המוסרי והקיומי של אדם מדובר בסתירה מדומה שיש לפעול כדי להסירה. בכך שונה האווירה הרוחנית העיקרית מבית המדרש של הרב קוק זצ"ל, שהוא בית המדרש העיקרי בישראל, מזו שאנו מכירים בארצה"ב מבית המדרש של הרב סולובייצי´ק זצ"ל. והנה אנו נתקלים בתופעה העומדת בסתירה כמעט מוחלטת לטיעון בדבר טבעיותה של התורה – בעלי הנטייה ההפוכה חושפים את העובדה שהם לא בחרו בתכונה זו והם מוכנים לעשות כל מאמץ כדי לצאת ממציאות נוראה זו, אולם הם לא מצליחים ואין הם נמשכים אלא לבני מינם, ואינם יכולים למצוא מזור לנפשם ככל האדם. תיאור זה מעמיד שאלה קשה על התפיסה הרוחנית הרואה התאמה מוחלטת בין התורה לבין הטבע האנושי. חלק מהרבנים הגיעו בשל סתירה זו למסקנה החד-משמעית שניתן לצאת מזה. הם מבססים את משנתם על שיטות 12 הצעדים של הגמילה, ומדווחים על הצלחות בדרך זו (מאמר מסודר על כך ניתן לקרוא בגיליון העשרים של כתב העת של צהר. קבוצת תמיכה שהוקמה סביב שיטה זו ניתן לראות בhttp://www.atzat-nefesh.org/an/default.asp). בדרך זו הסתירה אינה קיימת עוד, שהרי הנטייה ההפוכה היא בחירית או למצער תכונה שניתן לתקן ככל התכונות הרעות באדם. כשם שאנו נתבעים להתגבר על היצר הרע שלנו בתחומים אחרים כך נתבעים בעלי הנטייה ההפוכה להתגבר על ייצרם באופן זה. ברם, אלה העוסקים בקשר אינטנסיבי עם בחורים הומוסקסואלים נחשפים למציאות המלמדת כי מדובר במשהו עמוק הטבוע בתוכם, שאין אנו יודעים את מקורו, אך גם אין אנו יכולים לקבוע חד-משמעית שבבחירה חופשית טובה ובמאמצים נפשיים ניתן לצאת מזה. למעלה מכך, יש לזכור כי הקמת בית בישראל על ידי הומוסקסואליים אינה עניין לעצמם בלבד. מן העבר השני עומדת האישה, שהיא עלולה ח"ו לשלם מחיר יקר על הסכמתה לחיות עימו. מציאות זו מעלה שאלות אידיאלוגיות יסודיות ביותר.

מה הקשר בין סוגייה זו לסוגיית הנישואין, מעבר לעובדה שהדיונים מתנהלים ברשת האינטרנט?

סוגייה זו מחריפה את הטיעון שטענו לעיל, בדבר היות הנישואין כיום חלק מתרבות חיים יהודית ושורשית העומדת בסתירה למציאות התרבותית הכללית. קיומן של אפשרויות אחרות לחיים, והפיכתן ללגיטימיות בעולם הכללי, משפיעות השפעה שלילית על מבנה המשפחה, בשל העובדה שהן הופכות את החיים המשותפים לכאלה העומדים לבחירה בכל יום. לא זו בלבד שקיימות אפשרויות די קלות לפרק את המשפחה, ומעמדם של הגרושים והגרושות השתנה באופן דראמטי, עתה בא ערעור בכלל על הצורך והחיוניות בחיי משפחה זוגיים, והוא מטיל צל בעולם הכללי של הנישואין. ב"ה, רוב מוחלט של בנינו ובנותינו שואפים ומממשים את רצונם בהקמת בית כדת משה וישראל. ברם, עלינו להיות מודעים לעובדה שהאתגרים עמם הם צריכים להתמודד קשים בהרבה מאלו שהיו בעבר, ועל כן להתאים את ספרות ההכנה לנישואין לדורנו.

(מתוך אתר ישיבות בני עקיבא [עיינו באות דל"ת]: http://www.yba.org.il/show.asp?id=18835&big_cat=1055)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.