(עוד בעניין: סיכום מפגש אלול: שיחה עם הרב הראל)

[…]

כבר הובהר שהרב הראל הוא לא מההולכים בתלם, אבל העיסוק שלו בנושא אחד, נפיץ במיוחד, בכל זאת איננו שגרתי. במהלך שנות עבודתו החינוכית הגיעו אל הרב הראל בחורים שונים וסיפרו מתוך מצוקה אדירה שהם נמשכים לבני מינם. הם באו לשתף ולהתייעץ וחיפשו אוזן קשבת. "התחושה שלי הייתה שאין לי איך לענות להם. למדתי בישיבה גמרא, אבל לא איך לטפל בהם. ההרגשה הייתה שצריכה להיות מערכת ליווי לנושא הזה". מכיוון שמאז ומעולם הוא התעניין בתורת הנפש, היה לו בסיס בנושא. על גביו פתח ספרים ומחקרים וגם נפגש עם בעלי מקצוע. "אני, כרב, לא אמור להיות המטפל, אלא לתת לו מענה ראשוני לשאלות האמוניות, למשל, ומשם להפנות אותו הלאה".

השלב הראשון, מסביר הרב הראל, הוא בירור הזהות. "רבים מגיעים מבולבלים. אבל גם מי שבטוח שהוא כזה, אחרי בירור עולים דברים אחרים". אגב, הרב הראל קורא לאותם בחורים 'מת"מניקים' – תרגום מילולי של המושג האנגלי 'משיכה תוך מגדרית'. הוא לא נוקט במושגים השגורים, שלדעתו הם פוגעניים או לא מספיק נקיים.

במהלך השנים הרב הראל נחשף לסיפורים אישיים רבים. "הגיע אליי בחור שלמד בישיבה חרדית מסוימת. הוא נכנס למשגיח שלו לשיחה וסיפר לו. המשגיח נתן לו סטירה מצלצלת, ואמר 'אם הסטירה הזאת לא יישרה אותך, אתן לך גם בצד השני'. הוא יצא מתוך נקודת הנחה שאין אנשים כאלה".

הוא לא היחיד.

"נכון, אבל אלה שסוברים כך טועים. תהליך הבירור מתקיים עם מטפלים מאוד מקצועיים ויראי שמיים, כלומר יש להם אג'נדה שתומכת בשינוי. ולמרות זאת, לפעמים המסקנה שלהם ושל המטפלים שלהם היא שהם לא נמשכים אלא לבני מינם ואפילו חשים דחייה כלפי בני המין השני. יש כאלה. האם הם עשרה אחוזים מהפונים המקוריים או חמישים? לא יודע".

אחרי בירור הזהות, כשחלק מהפונים מבינים שהם בעצם לא כאלה, או שהם נוטים לבני מינם אבל באופן חלקי ביותר, נשארת קבוצה שכן נמשכת לבני המגדר שלה. אותם מחלק הרב הראל לשתי קבוצות נוספות. "אלה שיכולים, אחרי טיפול, לעורר את הנטייה למשיכה לבני המין השני, ואלה שלא. זה מיעוט קטן אבל קיים".

כל הנושא של טיפולי המרה שנוי במחלוקת.

"נכון", הוא מסכים, אבל שוב מעדן את המינוח. הוא קורא לזה 'טיפול שינוי'. "יצא מסמך של הסתדרות הפסיכולוגים בנושא הזה, שמשפט הפתיח שם חשוב יותר מכל מה שנכתב בו. לפי הפתיח, כל המחקרים שיצאו בנושא הזה, גם אלה שאומרים שזה יעיל במאה אחוז וגם אלה שאומרים שזה כלל לא יעיל, הם מוטי אג'נדה. האמת נמצאת כנראה איפה שהוא באמצע. רוב המטפלים הדתיים שמולם אני עובד, ומדובר ב-40 איש, סוברים כך".

כדי שהפונים יקבלו מענה מקצועי שגם מתאים להם, ויחד יוכלו לקיים את בירור הזהות ואם יש צורך גם את טיפול השינוי, הקים הרב הראל מנגנון התאמה בין מטפל למטופל. "יש הבדלים גדולים בין מטפל למטפל. נפגשנו עם מטפלים, בדקנו את השיטות השונות ובנינו מערך הכוון. לשמחתי, 90 אחוז מהפונים הביעו שביעות רצון מהמטפל שהם נשלחו אליו. לא ש-90 אחוז השתנו", הוא מדייק, "אבל הם הביעו שביעות רצון". לרוב, מגיעים הפונים עם שלל קשיים, ומבחינת הרב הראל גם אם התוצאה הייתה תיקון הקשר עם ההורים, סיוע בדימוי העצמי הנמוך ובחוסר הביטחון וגם גמילה מהתמכרות גופנית, אז "עשינו הרבה מאוד".

היום קיבל כל הנושא מעטפת ממוסדת יותר כשהפסיכולוג אליהו אקרמן הקים את 'בקדושה', שמרכז תחתיו את כל העניינים שבצניעות בעולם הדתי ומערכת ההכוון נמצאת שם, בתהליך של התרחבות ומיסוד. המטרה היא למנות חמישה אנשים שמגיעים מהתחום הטיפולי, כאחראים על הנושא.

אנשים רבים היו פורשים בנקודה הזאת. אם הם סייעו לאנשים לברר את זהותם ולפעמים אף לשנותה, דיים בכך. אבל הרב הראל החליט לא לנטוש גם את המיעוט שאיננו יכול להשתנות. "נשארה הקבוצה הקטנה הזאת שהיא תקועה. אף אחד לא יכול להתיר להם את האסור, והמטרה הייתה לחפש מה מתוך המצוקות שלהם אפשר לפתור". אחת המצוקות, כך עלה משיחות משותפות, היא הבדידות, חוסר יכולת להקים תא משפחתי ולחוות הורות. "הרעיון היה לפרק את החבילה לגורמים. השאלה היא האם הורות חייבת להיות כרוכה בזוגיות רומנטית? לא בטוח". הוא חשב לשדך בין גברים לנשים השייכים לקבוצה הזאת, כך שהם יזכו אחד את השני בתא משפחתי ובחיבוק של הקונצנזוס. "החברה הדתית היא קהילתית, ומי שאין לו משפחה הוא לא חלק ממנה".

שוב פנה הרב הראל למטפלים מתחומי הזוגיות, ההורות והנפש ונועץ בהם. "כולם היו תמימי דעים שזה יכול לעבוד אם האנשים יקבלו הדרכה וליווי. כל הזוגות מתחייבים בפנינו שהם יקבלו הדרכה זוגית והורית עוד לפני הלידה, והם עושים את זה".

מיזם השידוכים החל לפני שמונה שנים, ואחרי הזוג הראשון הייתה המתנה של שנתיים לפני ששודך הזוג הבא, "כדי לראות שזה מחזיק". את ההוכחה הגדולה לתקפותה של הזוגיות הזאת הוא קיבל כאשר פגש בבית חולים זוג כזה, שנישא כדי להביא ילדים לעולם, אבל חצי שנה אחרי החתונה האישה חלתה והרופאים אמרו שלא תוכל ללדת. "מה שהתבקש זה שהוא יקום ויילך, אבל הוא סעד אותה במשך שנה". כשמצבה הוטב, הותר לה להרות והיא ילדה ילד אחד. בני הזוג עדיין יחד. "מבחינתי זו הייתה נקודת מבחן משמעותית. זה כן הראה שיש כאן משהו מעבר למפעל ליצירת ילדים, יש כאן מסירות ושותפות". היום יש למעלה מ-20 זוגות נשואים ויש "עשרות ילדים", הגדול שבהם בן שבע. ויש פורום פנימי שבו המשפחות משתפות זו את זו.

הרב הראל מודע לביקורת על המהלך, ומשיב: "כאילו בבתים 'נורמליים' אין בעיות בזוגיות. הרי כשהמת"מניקים מגיעים אליי, אתה יכול לראות על 50 אחוז מהם את הקשר בין הנטייה שלהם לבין מה שהתרחש בבית. אז אולי נפסיק לגדל ילדים כי הם יוצאים מת"מניקים? אנחנו חיים בעולם, יש צרות וצריך לטפל בהן".

(קטעים מריאיון מתוך בשבע, ח' בניסן תשע"ג, 19/03/13)