"מצוקת החד-מיניים אל מול איסור תורה, דורשת מענה מסדר גודל של מדרשי התנאים" | בלעדי / פרסום ראשון

כך טוענת ד"ר חנה פרידמן בהתכתבות פנימית עם רבני בית הלל * בלעדי לכמוך

(עוד בעניין: חנה פרידמן – האישה שמנגישה את בתי הכנסת להומואים)

פרידמן. תצלום: אתר הרשמי
פרידמן. תצלום: האתר הרשמי

טוב, אני מניחה שהגיע הזמן שאצטרף לדיון, כיוון ששאלת היחס להומואים ולסביות הפך להיות אחד הנושאים המרכזיים המלווים את חיי בשנים האחרונות. אני מתנצלת מראש על המניפסט הארוך.

מאז עברתי עם משפחתי מגוש עציון לתל אביב, נחשפתי לראשונה להיקף התופעה, והכרתי באופן אישי מספר לא קטן של הומואים ולסביות דתיים, מקימי בת קול וחברותא, שמתמודדים יום יום עם זהותם המינית, יחס (או אי יחס) משפחותיהם אליהם, ומקומם (או אי מקומם) בחברה הדתית.

סיפורי החיים ששמעתי לעתים מזעזעים. ברקע הרבה מהם נידוי חברתי ומשפחתי, תיעוב ושנאה עצמית, ניסיונות התאבדות (ואבדן חברים), וכמובן- חזרה בשאלה בשל חוסר מציאת מקום בחברה הדתית. (לאלה שאני הכרתי זה פשוט לא עזר- העולם הדתי וחיפוש הקדושה בחיים הם פשוט חלק מהם).

מתוך הקשר זה הבנתי לראשונה את חשיבות המושגים 'יציאה מהארון' ו'מצעד הגאווה'- שנשמעים כל כך זרים ומקוממים לאוזניים הטרוסקסואליות רגילות: ממתי הפכה המיניות לנושא כל כך מדובר? בשביל מה לנפנף בנטיות המיניות שלך? אז זהו, שלא מדובר בהחצנה מינית. מדובר בניסיון של אנשים שכל כך מתקשים עם חוסר הקבלה של החברה אותם ושלהם את עצמם, שרק בהתאגדות משותפת ובהעצמה הדדית הם מרגישים שיש להם סיכוי לשרוד.

הרשו לי לרגע לעזוב את השאלה ההלכתית ולהתמקד בהומוסקסואליות כפי שאני רואה היום ברמה הערכית: משבר המשפחה בעולם המערבי הוא עצום. רווקות מאוחרת ומתירנות מינית, חוסר רצון להינשא ולהוליד ילדים, חוסר נאמנות, שיעורי גירושין עצומים- אני מניחה שאני לא מחדשת לכם דבר. רבים נוטים למנות בהקשר זה גם את ההומוסקסואליות והלסביות, ולראות בהכרה בהם פגיעה בערכי המשפחה. ואכן, הפילוסופיה הקווירית הקיצונית יוצאת לעתים כנגד עצם הגבריות והנשיות הקלאסית, ונגד ההבניה החברתית בשאלות מגדר ומשפחה, שהיא הבסיס לערכי המשפחה.

אולם מה שאני ראיתי בקהילה המיידית שלי בתל אביב היה דווקא ההפך: גיליתי אנשים כואבים, שבאו מתוך אותו עולם בו אני גדלתי (חלקם מתוך משפחות רבניות של האליטה הציונית דתית) ששואפים לאותם המקומות שאני שואפת אליהם: זוגיות, משפחה, ילדים, העמדת הדור הבא וחינוכו- ופשוט לא הצליחו למצוא את מקומם, וכל החרמים החברתיים לא יכלו לעצור אותם מלפרוץ את המסגרות. האנשים הללו מחפשים קשרים זוגיים יציבים, ואחרי שכבר שילמו את כל המחירים- ולכאורה יכולים לעשות מה שבא להם- הם מקימים במאמץ רב משפחות אלטרנטיביות מלאות אחריות, חסד והתחשבות, יולדים ילדים ומחנכים אותם לתוך המסגרת המסורתית הקלאסית.

אני שומעת את הניסיון לחלק בין פרהסיא לצנעה, ומבינה את המוטיבציות ההלכתיות לכך, אך חייבת לומר שבהקשר הזה- יותר משהוא משרת את האמת ההלכתית, נראה לי שהוא רק מבקש ליצור שקט חברתי, ולמנוע את הטלטלה העמוקה בהכרה (כפי שרמזו לפני) שמבחינה ערכית יותר ויותר צעירים בני החברה המערבית לא חשים שזוגיות חד מינית היא מתועבת, או 'סדום ועמורה'. יש הרבה מקום לשאול כיצד השתנו המושגים שלנו- האם המציאות השתנתה או שאנחנו התרחקנו מן האמת התורנית- אבל אם ניתן לעצמנו דין וחשבון אמתי, הבעיה המרכזית בהתמודדות עם התופעה אינה חוסר המוסריות שבה, אלא עצם העובדה שהתורה אסרה עליה – בבחינת 'גזרה היא מלפני'. הבקשה מן ההומואים והלסביות לשוב ולהיכנס לארון היא בעצם בקשה שלנו שלא יניחו את העניין הבוער לפתחנו. ויתמודדו עם הדיסוננס הערכי-דתי לבדם. אלא שהמחיר מבחינתם הוא פשוט בלתי נסבל.

בפועל- בקהילה שלנו הכרענו לקבלם כפי שהם, גם ברמה הפומבית. מדי שבת אני מארחת על שולחני עוד אדם בתהליכי יציאה מן הארון שהגיע (שלא במקרה, ולעתים בהמלצת רבניו/מוריו/ראש הישיבה /ראש המדרשה שלו) לקהילת יחד תל אביב.  אנחנו מוכנים לשאת בעול ולהיות החצר האחורית של הציונות הדתית. אך מי שחושב שבהעלמת ההומואים והלסביות מן החברה הדתית נפתרה הבעיה- פשוט משלה את עצמו.

אם נחזור לשאלה ההלכתית: יש הרבה מה לומר. השארתי אותה לסוף כיוון שהרגשתי שחשוב ללבן את העניין הערכי לפני שפונים להלכה. ברור לי שפתרון מצוקת החד-מיניים אל מול איסור תורה, דורשת מענה מסדר גודל של מדרשי התנאים ('כמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם'- יצאו מי שאינם כמצרים: יציבים, נאמנים, מולידים ילדים. 'וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה'- יצא זה שאינו זכר, וכו'), והיא פוגשת, לצערי, את היהדות הרבנית חבולה ומתגוננת, ומתקשה ביצירתיות וגמישות הלכתית יותר מאי-פעם. גם פתרונות מסדר גודל קטן יותר יכולים להוות אפשרות (מהו בדיוק האקט המיני הקרוי 'משכבי אשה'? מסתבר, כפי ששמעתי מאחד מפוסקי ההלכה בעניין- שאחוזים נרחבים מן ההומואים בכלל לא מתאווים לאותו מעשה). אולם כדי להפשיל שרוולים ולעסוק בשאלות אלה צריך אומץ ונכונות. ייתכן שהמשימה גדולה מדי על כתפי בית הלל. לטוב או למוטב- המציאות בשטח תדבר.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. תגובה לדברי קובי הנדלסמן:
    קובי היקר! דבריך ראוים לעיון אולם כבר נ/שמעה כאן ביקורת נוקבת על ידידנו עמית, שאיננו מגיב לדיונים כאן. אולי הפעם יחרוג ממנהגו. מכאן אני פונה אל עמית: ברציונל של ארגון מובאת הסתייגות מוחלטת מפתרונות מהסוג שד"ר כהנא מציעה. אם כבר להקל באיסורי תורה, מדוע למשל לא נתיר לגנוב (מהעשירים כמובן) לצורך מימון ניתוח או תרופה להצלת חיים? מדוע החיים של חולה הכליות או הסרטן שווים פחות מהחיים של ההומוסקסואל? קשה לי לקבל את האפשרות, שרב בישראל – והוא פוסק משכמו ומעלה ולא מליגה ג' או ד' – יתיר איסור שעונשו סקילה וכרת, שהוא בגדר ייהרג ובל יעבור, לנוחיותם של אלה שהבדידות נגזרה עליהם. אברהם אבינו נתנסה בעשרה נסיונות ועמד בכולן בגבורה. בזכות זאת זכה למה שזכה.

    1. נח היקר,
      איני רואה כאן כל תגובה של מישהו בשם קובי.
      כמו כן, יש ד"ר כהנא שעונה ב שו"ת של כמוך, וכאן מדובר בד"ר פרידמן. כך שלא הבנתי על מה אתה שואל.