למה לעזאזל לא לגמור עם זה עכשיו?! | ורוח אלוקים מרחפת

אתה חייב לרסן את עצמך. אתה יודע שלעולם לא תדע אהבה, ותישאר דתי, הומו ונשוי. כך גם תיפטר מהעולם. אז למה לעזאזל לא לגמור עם זה עכשיו?! * יהושע טוען כי התשובה ברורה

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

מתוך האתר: יורם מנור

מישהו כתב כאן פעם שהוא לא מבין למה הרשימות שלנו, ההומואים הדתיים, חייבות תמיד להיות מדכאות כאלה, עצובות וכואבות. מצד אחד לא יכולתי שלא להסכים עם דבריו, אבל מצד שני אני לא מצליח להעלות על דעתי סיבה אחת לשמוח במצב שלי. שלנו. ההומואים הדתיים. והנשואים.

אני רואה אתכם, הלא נשואים, מתארגנים לכם לשבתות משותפות, לטיולים מאורגנים, למפגשים מרגשים, וחוזרים מהם עמוסי חוויות, מחוזקים ואולי גם אוהבים ואהובים. לבי יוצא אליכם ועיני כלות, והבדידות הנוראה הופכת להיות קשה ובולטת שבעתיים.

לא אגזים אם אומר שיש בקרים רבים שבהם אני מודה בפי לרבש"ע על שהחזיר לי את נשמתי אבל בלבי אני שואל אותו למה. למה בכלל הוא טרח?

אגב, הבוקר קמתי ככה, אז עמכם הסליחה.

אולי כדאי להבהיר למי שעוד לא תפס, מה זה אומר להיות הומו-דתי-נשוי, ובמקרה שלי נכון יותר לכתוב, דתי-הומו-נשוי.

מבחינתי, מרכז חיי והנקודה שממנה אני שואב את כל התייחסותי לכל דבר בחיים, היא נקודת מוצא דתית-אמונית. מנקודה זו אני גוזר את התייחסותי לכל דבר, והרי כולנו יודעים מה התורה אומרת על הומואים.

ואם כבר אמרנו הומואים, אז כבר נמשיך עם זה. אתה דתי בכל ישותך ואז אתה קולט שאתה גם הומו ואתה מבין את זה בכל יום מחדש – "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". בהתחלה אתה רוצה לגרד את זה ממך, לעקור את זה, לרפא את זה. אתה מתחנן לבוראך שייקח את זה ממך, שיברא אותך אחרת או שייקח אותך אליו אם זה הולך להימשך. הרי אין אפשרות ממשית להתייחס לנטייה הזו אחרת אם אתה אכן דתי ומאמין. לעולם לא תוכל לקבל את זה, להשלים עם זה או לאהוב את זה. איך תוכל רגע אחד להשלים עם זה ורגע אח"כ להתפלל לרבש"ע ולהרים פניך אליו, איך תוכל לבקש מאלוקיך בתפילה כשאתה משוקץ ומתועב בעיני עצמך, וכשאתה יודע שלעולם לא תוכל לעמוד מול אלוקיך גלוי לגמרי וגאה באמת. אתה חייב בכל רגע לרסן את החיה הנוראית שבתוכך לבל תרים ראש ותחשוף עצמה גם היא.

אז אמרנו דתי, אמרנו הומו והגענו ל"נשוי". ובכן מה אומר ומה אגיד לכם חברים, אם אתה דתי ומאמין אתה חייב גם להיות נשוי. זה הגיון בריא. סיבה ותוצאה, אא"כ משהו דפוק אצלך. אתם שואלים מה עם זה שאני הומו? ובכן את מי לעזאזל זה מעניין??? (או נכון יותר בתקופה שבה אני התחתנתי – את מי לעזאזל זה עניין בכלל?!) אם אתה דתי אז אתה אמור להינשא ולדלג בקלילות מעל העובדה שאתה הומו. הרי כבר התרגלת להסתיר את זה אז פשוט תמשיך במשחק עוד שלושים, ארבעים, חמישים, דיייייייי!!!, שישים, שבעים, שמונים, תשעים…..שנה דייייי!!!, מאה, ואתה יודע שכנראה לעולם לא תדע אהבה ותמיד תישאר דתי, הומו ונשוי. כך גם תיפטר מן העולם הזה.

אז למה לעזאזל לא לגמור עם זה עכשיו?!

התשובה ברורה: אמנם אתה הומו ונשוי, אבל אתה גם דתי.

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. יהושע,אני עומד נפעם מול ההתמודדות שלך,בנסיונך להשאר דתי על אף הקשיים הפוקדים אותך בנישואיך.אבל ברצוני להעיר לך דבר מה.תסכולך ניכר לאורך כל הבלוג,חייך אינם חיים,היית רוצה לתת פורקן לנטיותיך החייתיות,אך מאוחר מדי שכן אתה הומו ודתי…התחתנת(ואולי חבל שעשית זאת לדעתך)ואתה סובל.יום יום.שעה שעה.לא הייתי רוצה לחיות כך,או להיות במקומך.לבטח היום היית נוהג אחרת.
    אז ככה נראים חיים של הומו דתי ונשוי…המסקנה המתבקשת כפי שאני קורא אותה בין השורות-אל תתחתנו!תברחו מזה כמו אש!תראו מה קרה לי.אני אומלל,מעדיף לא לקום בבוקר,אם זה היה תלוי בי. תחשוב על המסר שאתה מעביר לכל מי שיש לו זיק שלח תקווה בלב לנישואין עם אשה והקמת בית על אדני התורה.לכתוב בלוג-זו אחריות.דבריך מגיעים לקהל רב.על אף שכוונותייך טובות,צריך לחשוב קדימה,מה יתעורר אצל הקוראים ואולי יש מאן דהוא שאני מונע ממנו בהקלדתי זו חיים טובים יותר,שכן הייאוש לא ייתן לו להמשיך הלאה.
    אני באופן אישי אכן מכיר מקרים אחרים משלך,של נישואים ואושר,ואהבה ויחסים עשירים.כך שהמקרה שלך הוא לא יחיד.רבים ניסו והצליחו.אני מציע לך לנסות ליצור קשר עם אלו שכן הצליחו,אלה שנותנים לי תקווה שם אוכל להצליח בכך.
    אולי תכתוב מה טוב?למה אתה מביא רק את הצד הרע? ילדיך לא ממלאים את עולמך?אתה לא נהנה לבלות בחברתם?אין לך רגעי חסד עם אשתך? אל תחסוך מאיתנו גם צדדים אלה!זה לא הוגן להראות תמיד את הצד של הכוס הריקה.
    מאחל לך רק טוב,אופטימיות,ושתקום מחר בבוקר ותחליט לראות את הטוב ותתמקד בו.