ד"ת ליום ירושלים | דבר תורה לפ"ש

כוחה של ירושלים נובע מאחדותה, מעצם היותה נקודה שהכול מסוגלים לשאוף ולהזדהות עמה. וכך גם כל אחד מאיתנו עשוי למצוא את נקודתו הפנימית עת יהא מסוגל להבין את זולתו * שגיב בדבר תורה ליום ירושלים

סמליל עיריית ירושלים

"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים,
שהוא אוֹלֵם, אוֹלֵם לה חלומות…"

נתן יונתן 

כאשר ניסיתי לחשוב על מאמר ליום ירושלים, עלו בי מילותיו של נתן יונתן. אודה ולא אבוש, לא הכרתי את המילים כראוי. ומשמצאתי את מילותיו של השיר הנפלא הזה, נזקקתי למילון אבן שושן כדי שיסביר לי למה התכוון המשורר.

עד היום שרתי: "לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים, שהוא חולם, חולם לה חלומות", עד שנתברר לי שיש לשיר: "שהוא אולם, אולם לה חלומות".

ומכאן הדרך למילון הייתה קצרה, כיוון שבאמת לא הבנתי למה התכוון המשורר.

ובכן "אוֹלֵם" משמעותו עושה אלומות, קושר קני תבואה שנקצרו.

"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים" – ירושלים במשמעות של הנקודה הפנימית שיש לכל אחד אחד מאיתנו. אותה נקודה נסתרת ועלומה. אותה נקודה שלא תצליח לפצחה ולהבין עמקי סודותיה, אך קיומה יהא ברור לך כשמש.

עת תהלך לך ברחובות ירושלים, לכאורה לא תבחין בהבדל. לכאורה, עיר ככל הערים. רחובות, כבישים, עומסי תנועה כבדים, ואפילו עיר עתיקה. אבל לפתע יתברר לך שכאן הכול אחרת. למה? אין איש אשר ידע להסביר. ההיגיון לא עובד כאן. זה המצב וזהו.

שמה של ירושלים לא נזכר בתורה. רק משהלכנו לנו אל ספרי הנביאים זכינו ונתגלה לנו שמה. זכינו ונתגלה לנו מהו "המקום אשר בחרתי" (נחמיה, א, ט). אין זאת אלא כדי להבהיר לנו שאין זו עיר ככל הערים. היא השורש והליבה של ארץ ישראל, נסתרת היא, כמו שהשורש נסתר מעין כול.

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמת הגנה, בעיקר מה שהיה קשר לחזית המצרית. הדרג המדיני קיבל את ההחלטה שנהיה אנחנו הראשונים שנפתח באש, בזמן ובאופן שישרת את האינטרס המדיני שלנו. זו לא הייתה החלטה פשוטה. בבוקר יום ו', ה-2 ביוני1967 התפתח ויכוח חריף בין הדרג המדיני לבין הדרג הצבאי . הדרג המדיני העדיף להמתין להתפתחויות, והדרג הצבאי דחף לכנס מיד את הממשלה ולהחליט לצאת באופן יזום למלחמה. בסיכום הישיבה דחה ראש הממשלה לוי אשכול את דרישת הדרג הצבאי. למרות זאת, הוא כינס באותו יום בצהרים פורום מצומצם בהשתתפות שר הביטחון משה דיין, שר החוץ יגאל אלון, מנכ"ל ראש הממשלה יעקב הרצוג, והרמטכ"ל יצחק רבין. דיין, אלון ורבין תמכו ביציאה מידית למתקפה, וגם אשכול תמך. מסיבות שונות, הוחלט שלא לצאת למלחמה מיד, אלא להמתין עד ה-5 ביוני. לשם כך התבקשה הממשלה להחליט על היציאה למלחמה בישיבה מן המניין, ב-4 ביוני. או אז התקבלה ההחלטה כמעט פה אחד (מתוך "על התקומה ועל הגבורה"- חודש אייר ומועדיו באספקלריא אמונית, הרב אליעזר חיים שנוולד).

הרב משה נריה זצ"ל (מועדי הראי"ה- "ירושלים עיר עז לנו" עמ' תפ"א) קישר בין משמעותה של ירושלים ובין האחדות הפוליטית הייחודית שהוקמה ערב מלחמת ששת הימים:
"מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים בידינו, אז בתש"ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להגיון היא ניתנה לנו עכשיו… על ירושלים בתלמוד נאמר (זבחים, קי"ד ע"ב): 'לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך- לא אמרתי אלא שישראל נכנסין בשער אחד'.
אכן לפני תשע עשרה שנה פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, ואילו חיילי אצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז, הייתה ירושלים הופכת למקור של פירוד. ואילו ירושלים באה להרבות שלום בעולם!

ולכן רק עתה, כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד, רק עתה כשכולנו מאוחדים, זכינו למאורע הגדול: המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!"

ועתה נחבר בין הדברים:

כוחה של ירושלים נובע מאחדותה, מעצם היותה נקודה שהכול מסוגלים לשאוף ולהזדהות עמה. וכך גם כל אחד מאיתנו עשוי למצוא את נקודתו הפנימית עת יהא מסוגל להבין את זולתו.

ונסיים בעוד בית משירו של נתן יונתן:

"לכל אחד יש מקום בירושלים,
שהוא קורא, קורא לו אהבה,
כשיבוא בסוף יחף וקר אלייך
ימתקו האור והאבק…"

יום ירושלים שמח,

שגיב

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.