הארון האישי של יעקב | ארונות נפתחים

יעקב מספר על הגילוי, על יחסו להקב"ה, על השיתוף הראשון, על ההורים, על הטיפול, על יחסו לנשים, על המפגש הראשון עם כמוך, ועל עצמו בעוד 10 שנים

(לכל הסיפורים האישיים האחרים בבלוג זה – לחצו כאן)

open-locker-boris-suntsov

"יעקב", בשנות השלושים המוקדמים לחייו, ירושלמי, אבל גדל וחונך בארה"ב. למד במוסדות יהודיים אורתודוקסים – מגיל גן חובה ועד סיום התואר הראשון במדעי הרוח, בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. למד גם במסגרת ישיבה אמריקנית בארץ. בעל תואר שני ומנהל עסק עצמאי בתחום החינוך.

אני והגילוי

מאז אני זוכר את עצמי יש לי זיכרונות של משיכה לבנים בכיתה שלי, ולעתים היו גם לבנים מבוגרים יותר ולגברים. היו לי תקופות של לב כואב כי הם לא היו עמי בכל שעות היום, והתגעגעתי אליהם. משום מה עד גיל עשרים לא התייחסתי לזה בתור תופעה שמשפיעה עליי בדרך כלשהי. רק כשחבר טוב שהייתי מאוהב בו התחיל לצאת עם בחורה וזה נראה כמתקדם לחתונה, ומצאתי את עצמי פתאום חושב על העתיד השמח שלו – ובו אני לא משחק תפקיד מרכזי – התחלתי להפנים את המצב שלי. בתקופה ההיא חשתי פחד נורא שחיי עתידים לרדת שאולה, למקום חשוך, כואב ובודד, וגם הרהרתי לשים קץ לחיי.

פניתי ליועץ באוניברסיטה, והוא הפנה אותי לפסיכולוגית. הפסיכולוגית אמרה לי שאאלץ להשלים עם כך שהמשיכות לגברים ילוו אותי לאורך חיי. ברחתי מהפגישה בפאניקה. היא דרשה ממני ליצור איתה קשר ברגע שאחשוב מחשבות אובדניות, ואחרי כמה ימים טרופים, החלטתי לשתף את הוריי במה שעובר עליי.

הם נבהלו, אבל תמכו בי באופן מוחלט, וכששאלו אותי איך ארצה להתקדם, ואמרתי שאני רוצה להתגבר על המשיכות ולהתחתן עם אישה, הם מצאו לי מטפל מתאים והתחלתי לעבור מה שנקרא "תרפיה רפרטיבית".

אני והטיפול

המטפל הרפרטיבי שלי היה ד"ר ג'וסף ניקולוסי, אחד ממייסדי השיטה. בהתחלה טופלתי אצלו בשיחה שבועית בטלפון מניו יורק (משרדו בלוס אנג'לס), ולמשך חמש שנים הייתי מדבר איתו לסירוגין, לפעמים באופן שבועי ולפעמים פעם בחודש-חודשיים.

בטיפול למדתי בפעם הראשונה מה הכוונה להיות קשוב לרגשותיי ולהיות מחובר לעצמי. ראיתי שהמשיכה שלי משתנית ביחס לרמה שבה אני מחובר לעצמי ולגברים אחרים. היה מאתגר, לפעמים קשה ומדי פעם בפעם הרגשתי שאני מבזבז את הזמן, אבל בסך הכול קיבלתי המון מהטיפול.

הוריי מימנו את הטיפול. הם קיבלו אחריות מלאה על מה שהם ראו כדבר הנגרם על ידיהם. בשלב מסוים ראיתי שאני לא מתקדם, והחלטתי שאני מתחיל לשלם בכוחות עצמי ולקחת אחריות על התקדמותי. לקיחת אחריות זו כללה טיסה למדינת מישיגן והשתתפות בסדנה "המסע אל הגבריות". הסדנה הזאת הייתה הקפיצה הגדולה ביותר קדימה לקראת גיבוש זהות של גבר בין גברים לעומת מישהו שמרגיש לא-גבר המשתוקק אל גברים. הסיבות שהסדנה הייתה כה יעילה הן שבסדנה חשפתי את רגשותיי, פחדיי, יצריי למיניהם וגם את שמחתי, בפני קבוצה של גברים שקיבלו אותי בדיוק כמו שאני. פתאום היה לי לא רק מטפל, הורים וכמה חברים בודדים שיודעים עליי, אלא קהילה עוצמתית בין-לאומית, בין-דתית התומכת בי – ואני בהם.

מאז אני מתקדם, שוכח כמה אני צריך קרבה ואהבה וקבלה עצמית, נופל, קם ומתחבר מחדש.

אני ונשים

לפני גיל עשרים לא נמשכתי לנשים. כשהתחלתי להתחזק ברמה הרגשית, אחרי כמה חודשים של טיפול, חשתי משיכה לבת גילי בעת שנפתחתי אליה בעניין נטייתי, וחשתי ממנה תמיכה. גם חשתי שהיא רואה אותי כגבר. מסתבר שבעקבות זאת ראיתי גם אני את עצמי כגבר הנמצא עם אישה, כך שחוויתי בפעם הראשונה בחיי התעוררות מינית כלפי אישה.

היום, לפעמים אני יותר נמשך לנשים ולפעמים פחות, ולחלופין כלפי גברים. זה תלוי במצב הנפשי באותו רגע, ועד כמה אם אני ממלא את צרכיי של חיבור עם גברים תוך הכרה בגבריות שלי. 

אני והדת

אני זוכר שפעם הסתובבתי בליל שבת אחד בניו ג'רסי עם חבר מאמין מאוד ונוקשה מבחינה דתית. לא שיתפתי אותו במה שעובר עליי, אבל הוצאתי מפי שיש לי בעיה עם איסורים מסוימים בתורה שהן גזירות שאין האדם מסוגל לעמוד בהם. החבר כעס ושאל איך אני יכול להטיל ספק בתורה. נפגעתי, והלך והעמיק הקונפליקט בין רצונותיי ובין אמונתי.

לא הרבה מאוחר יותר, כשהתחלתי לגעת במקומות העמוקים בלבי ובתפיסותיי על גברים באמצעות הטיפול הרפרטיבי, ראיתי שיש פתרון לעניין. התחלתי להסתכל על משיכותיי לבני מיני כאתגר שנתן לי הקדוש ברוך הוא. אמנם אתגר קשה אבל לא בלתי נסבל, ואפילו מביא ברכות משלו של חיבור לעצמי, לאהבה של אחים כלפי גברים אחרים, ולנביטת משיכה לנשים. כך תפיסתי גם היום.

אני והשיתוף הראשון

אני לא זוכר אם סיפרתי קודם לאמי או לחבר הכי טוב שלי שבזמנו הייתי מאוהב בו. אני גם לא זוכר מה אמרתי בדיוק. אבל את התגובה המתמשכת של החבר אני זוכר היטב. הוא תמך בי באופן מוחלט. תמיד בתקופת לימודי התואר הראשון בניו יורק הייתי מתארח אצלו בשבתות, כיוון שמשפחתי הייתי בעיר אחרת, ואחרי השיתוף הוא המשיך להזמין אותי והקשיב למה שעובר עליי.

אני והמשפחה

בגיל עשרים, בזמן המשבר, התקשרתי הביתה מניו יורק וסיפרתי קודם לאמי בטלפון, והיא מיד סיפרה לאבי. שניהם היו מבוהלים אבל החזיקו ראש. כששיתפתי את אמי היא אמרה שתמיד חשדה בכך. מנגד, אבי הופתע. אני מאמין שההפתעה אצלו שיקפה את המצב המנוכר ביני לבינו, שזה אחד הגורמים לניכור שלי מבני מיני, ולכן להשתוקקותי המינית אליהם.

הם הציעו לי טיפול והביעו תמיכה רבה, אבל עד היום לא רוצים שאשתף את אחיי, ואני לא רואה צורך בכך.

אני והרבנים

בביקור בארץ, אחרי ששיתפתי את ההורים ולפני שהתחלתי טיפול רפרטיבי, סיפרתי לרב שהייתי קרוב אליו. הוא אמר שיש לי הזדמנות להיות "איש קדוש", ובין השורות הבנתי שמדובר בנזירות. לזה חייכתי ואמרתי בלבי "לא תודה". כשסיפרתי לו מאוחר יותר על השיטה הרפרטיבית, הוא לא בדיוק הבין אבל הוא עמד לצדי וראה בי סוג של צדיק מיוסר. התמיכה שהרגשתי ממנו עזרה לי, אבל הטיפול והעבודה שעשיתי דווקא במסגרות לא דתיות הם מה שגרמו לי לאושר, ולא הדרכתו

אני והחברים, קהילה ומקום העבודה

יש חברים שיודעים, ויש שאינם יודעים. רוב מי שסיפרתי לו או לה, הביע תמיכה ועניין. אחד או שניים התרחקו, וזה קצת כאב, אבל אני יודע שיש אחרים רבים העומדים לצדי.

העוזרת שלי בעבודה יודעת, ועמית אחד בעבודה, הומו מוצהר, יודע עליי. רוב מי שאני בקשר מקצועי איתו לא יודע.

אני וכמוך

הפעם הראשונה שלי במפגש הייתה בשבת כמוך הראשון. הגעתי כדי להוסיף את המגמה של שינוי נטייה לשיח הכללי של להיות הומו דתי. אגב, בדרך כלל "שינוי" אין הכוונה מקצה לקצה, אלא שינוי לטובה ברגשות, תפיסות ואופני התחברות, וזה מוביל, בין היתר, להפחתת משיכות לגברים והרבה פעמים אף פיתוח משיכות לנשים.

חששתי שאולי אעבור את השבת באווירה לא נעימה ואפילו עוינת כלפי מגמתי, אבל הופתעתי למצוא חברה אוהבת, מקבלת, כיפית ומשדרת כבוד כלפי מי שמתמודד עם היותו דתי והומו בכל דרך שהיא. יצאתי מהשבת בהרגשה טובה מאוד.

אני בעוד 10 שנים

אני רוצה להתחתן עם אישה טובת לב, יפה וחכמה, ולהקים משפחה. אם יש לה עבר עם נשים או לא, נטייה כלשהי לנשים או לא, פחות מעניין אותי מאשר היותה אדם בוגר, שמח, ופתוח. אני בינתיים משתדל להוות גם את הדברים האלה, ונראה מה ילד יום.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. בהצלחה.כיף לשמוע .טוב שבררת עם עצמיך דברים אלו על ידי המטפל וקבוצת הבנים. גם אני חושבת שאם מבררים את הגורמים הפסיכולוגיים השונים ואת החסך בגבריות ובקבלה חברתית ואישור חברתי ,אז נמשכים לנשים. הרבה עוצרים את עצמם רגשית ומנתקים עצמם מנשים רגשית וכאן הטעות. גם אם אדם חווה משיכה לבנים זה לא אומר שהוא צריך לנתק עצמו מבנות. אומנם הקהילה ההומולסבית לא תאהב את מה שדיברתי כאן וזה לא מפתיע כי יש להם אינטרסים .