סיכום מרובע למפגש סיוון תשע"ג: שבת כמוך 3 | אירועים ומפגשים

שמעון: "בשבת הזו הבנתי שאין שום מקום להנחה בהרגלים הדתיים שלי רק מפני שאני הומו" * תומר: "הרגשתי עטוף, הרגשתי בטוח והתחלתי פתאום לאהוב את עצמי יותר"* שגיב: "עברתי תהליך שאולי בלי כמוך היה לוקח לי ארבע שנים, אם בכלל" * א: "יצאתי מהשבת הזו בכוחות מנטליים מחודשים" * ארבעה ממשתתפי השבת מסכמים אותה מזווית הראייה שלהם

(לסיכום השבת הראשונה של כמוך – לחצו כאן; לסיכום השבת השנייה של כמוך – לחצו כאן)

05

חדר האוכל. לפני
חדר האוכל. לפני
חדר האוכל. אחרי
חדר האוכל. אחרי

הסיכום של שמעון – "למדתי הרבה בשבת על עצמי":

אני שמעון בן 20 מגן יבנה, לומד בישיבה בירושלים ואני חדש-ישן בכמוך.

לאחר שנה וחצי מאז הייתי בפעם הראשונה במפגש כמוך, החלטתי להגיע לשבת.

הייתה שבת מיוחדת במינה אי שם בישוב מרוחק בשומרון, מנותק מכל מי שאני מכיר ועם אנשים שמעולם לא פגשתי או אפגוש בשום סיטואציה או מקום אם לא בשבת כזו.

אין לי מושג מה היה המניע שלי להגיע או מה דחף אותי לצאת מכל מה שאני מכיר ולהגיע למקום כזה. מקום שבו לא הכרתי אף אחד מלבד שמות של אנשים שראיתי בפייסבוק בקבוצה של "דתיים למרות הכל".

הגעתי בלי שום חבר או מישהו שיהיה בשבילי רשת של ביטחון "למקרה ש…". הייתי נחוש מאוד להרחיב את מעגל החברים ההומואים הדתיים שלי.

אני חושב שרק לאחר ארוחת יום שישי הרשיתי לעצמי באמת להיפתח ולצאת מה "שוק" שנכנסתי אליו. אמנם אני לא בחור ביישן באופי שלי, אבל הפעם היה לי מאוד מאוד קשה. ולא כי זאת קבוצה של הומואים כי אע"פ שאני לא ממש"בארון" ואני בחור ישיבה שלא נכנס לתוך הנישה הזות יותר מדי, אני כן מכיר אנשים וכן הייתי בעוד קבוצות כאלה ואחרות, אבל ההרגשה הפעם הייתה לי חדשה.

למדתי הרבה בשבת על עצמי בין סדנה לסדנה, בין פעילות לתפילה. אך בעיקר למדתי שאפשר גם אחרת – לקפוץ למים לספר על עצמי. לבוא ביישן וחדש ולצאת עם המון כלים ואנשים חדשים וטובים.

הססמה הזו "תבוא, כולם שם ביחד" הייתה נשמעת לי כל כך הזויה ולא אמתית, אבל היא פשוט הוכיחה את עצמה לאחר רגעים אחדים.

לא הייתה לי שנייה לָשֶבת לבד, אלא תמיד הייתי עם אנשים. דיברתי, שיתפתי, הקשבתי, למדתי ובעיקר חוויתי את עצמי הכי אמתי שיש.

אלה אולי קלישאות שכולם כותבים בסיכומי מפגש, אבל וואלה הן נכונות.

מבחינתי, החוויה העוצמתית ביותר הייתה התפילה. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהתפללתי במניין שכולו מורכב מהומואים. אני זוכר את השנייה שהיו לי דמעות בעיניים. לראות שבאמת אנשים לא מוותרים על האמונה שלהם בקב"ה ועדיין מתפללים. אוכל לספר שאני לא התפללתי במשך ארבע שנים כי פשוט הרגשתי שבתור הומו אין לי זכות לגעת בכלל בסידור. אבל השבת הבנתי אחרת!!!

לפני חודש וחצי השתתפתי בשבת קהילה (לא של כמוך) והתפללתי שם במניין קצת שונה שבו השתתפו באופן חלקי בנות. בשבת הזו של כמוך הבנתי שאין שום מקום להנחה בהרגלים הדתיים שלי רק מפני שאני הומו.

אוכל להמשיך לחפור ולכתוב, אבל אני באמת חושב שמי שהיה מבין את העוצמה שהייתה שם ומי שלא – שפשוט יגיע וירגיש.

תודה על הכול,

שמעון

11

02 03

הסיכום של תומר – "הורדתי את המסכה והתחלתי להיפתח": 

"גם האמת גם הבדיה, מה שהיה כמו לא היה"

(יענקל'ה רוטבליט לשיר "סוף הסיפור" בביצוע יהודית רביץ)

הגעתי לשבת כמוך בחששות רבים. הרי מה לי ולשבת עם גברים דתיים? לא עשיתי זאת מאז שבתות הישיבה בתיכון ששנאתי ונרתעתי מהן.

לא ידעתי לאן ללכת, איך להתנהג, מה להגיד או אל מי לפנות. וכשמכירים, מה עושים? מה אומרים? איך אומרים? מה עושים עם הידיים – בכיסים? משולבות? לצדדים?

ואז ירד האסימון – הם כמוני. אני יכול להתנהג כמו שאני ואיך שאני בלי לחשוש שאני יכול להישפט. הגעתי למקום הבטוח, למקום שבו אני יכול להגיד מה שאני רוצה בצורה שאני רוצה בלי שיתייגו, ירימו גבה, יציקו או יסתלבטו. להגיד משפטים, לשאול שאלות, לספר על חוויות ותהיות בלי לפחד שיגידו איזה הומו.

הורדתי את המסכה והתחלתי להיפתח. זכיתי להכיר אנשים מקסימים, אוהבים, מכילים ודואגים. דאגו להכיר אותי כמי שאני וקיבלו את זה בצורה הכי פשוטה ואותנטית שיש. נוצרה סביבה הרמטית שבה ניתנה לגיטימציה למחשבות, להתנהגות, לרצונות ולמי שאני.

הרגשתי עטוף, הרגשתי בטוח והתחלתי פתאום לאהוב את עצמי יותר. הרגשתי שאני זה אני, ו-וואלה, אני בסדר.

העולם בחוץ עדיין מפחיד, וכדי להגן על עצמי עדיין אצטרך ללבוש את המסכה מחר בבוקר, אך הידיעה שהכרתי אנשים שלידם אני יכול להוריד את המסכה ולהתאוורר קצת ממנה, נותנת תקווה ואוויר לנשימה.

אני לא עומד לחיות לעד, אבל כל עוד הלב שלי עדיין פועם, אני שואף לחיות את חיי באופן אמיתי. עם כמוך זה יכול עוד לקרות. אוכל להתחיל ולהרגיש ואולי סוף סוף להיות אני.

תומר

17

01
הצצה למטבחון בחדר

16

הסיכום של שגיב – "מאז הגעתי לכמוך חיי התחילו להשתנות לטובה":

השעה 00:30. לפני כשעה חזרתי הביתה, משבת כמוך הראשונה שלי. מרגיש טוב ומחויך לגמרי. נראה שבאמת נהניתי. ושלא תחשבו שזה בא לי כ"כ בקלות.
אני משתתף במפגשים של כמוך בארבעת החודשים האחרונים.

בהחלט התלבטתי אם לבוא לשבת. שבת היא לא כמו מפגש. בשבת אתה נראה ונחשף הרבה יותר.

בסופו של דבר החלטתי ללכת על זה.

שישי, 16:00 אחה"צ. הטרמפ שלי למפגש מגיע, ואנחנו יוצאים לדרך. אווירה טובה, נינוחה ונעימה לכל אורך הנסיעה. פשוט כיף.

והנה הגענו למחוז חפצנו, למקום שאנו מתעתדים לשבות.

חשבתי שייקח זמן עד שיהיו לנו חדרים, אולי יהיה קצת בלגאן, אבל ממש לא! הכול היה מוכן מראש. מיד כשהגענו חיכה לנו חדר נקי, מסודר וממוזג. פינת קפה ועוגות.

עכשיו נשאר רק להתכונן לשבת.

השמש שוקעת, ואנחנו מתפללים מנחה, קבלת שבת וערבית.

עדיין מעט מבוכה.

והנה אנחנו מתיישבים לסעודת שבת. מכירים אנשים חדשים, משוחחים בנחת, כאילו אנחנו מכירים זה עידן ועידנים. והמזון בשפע.

משחקי חברה תוך כדי הארוחה, סדנה, ואח"כ משחקים עד השעות הקטנות של הלילה.

בשבת בבוקר נהנו מסדנה בנושא אימון יהודי, ואחה"צ מסיור ביישוב, כולל תצפית נפלאה על ההרים והבקעות, ושמענו על ההיסטוריה של הקמת היישוב ועל ההיסטוריה הרחוקה הרבה יותר: ימי האבות. עוד סדנה, ארוחה ובה הפעלה לסיום. תחושת התרגשות. רק לפני כמה שעות זה התחיל והנה נגמר כל כך מהר.

פרידה, מחליפים טלפונים עם האנשים החדשים שהכרנו השבת.

אין ספק. אני נמצא כאן רק ארבעה חודשים, אבל עברתי תהליך שאולי בלי כמוך היה לוקח לי ארבע שנים, אם בכלל.

אני מרגיש שמאז הגעתי לכמוך חיי התחילו להשתנות לטובה. פתאום יש עם מי לדבר. יש עם מי לשתף. אנשים שמתמודדים עם קשיים דומים, וביחד תומכים זה בזה, עוברים תהליכים. מגלים שאפשר לצבוע את החיים בצבעים יפים הרבה יותר.

וחשוב לי לומר משהו למי שקורא זאת ומתלבט אם לבוא למפגשי כמוך: אל תחשוש. אנחנו פשוט מחכים לך!

להתראות במפגש הבא ובשבת הבאה.

שגיב

04
12

13

הסיכום של א' – "תודה שאתם קיימים":

נהניתי להיות בשבת הזו. מי שמכיר אותי מלפני זה יודע עד כמה חששתי להגיע לאירוע כזה. חששתי פחד מוות אפילו.

אבל בסופו של דבר זכיתי לגלות אנשים נחמדים מאוד, אנושיים, רגישים ולבביים. ולאף אחד לא היו קרניים על הראש 😉

עד כה ידעתי שאני לא לבדי במצב הזה ושיש עוד אנשים שחווים ביום יום את הדואליות האקזיסטנציאלית הזו, משמע לחיות עם השקפה דתית ובו זמנית לחיות עם נטייה כזו.
אבל בזכות השבת הזו, הידיעה הזו יצאה מגדר הסטטיסטיקה והתממשה בפניי.

בזכות המפגש עמכם, אני בעצמי, לראשונה, באמת יצאתי מתחום העולם הווירטואלי.

לא היה לי קל.

לא קל היה לחשוף את עצמי לנגד עיניהם של אחרים, לנגד עיניכם, חרף המכנה המשותף שיש בינינו, אך היה בהחלט שווה את זה.

לא יצא לי להיפרד ממש מאף אחד אז ראו במילים אלו כמילות פרידה.

שוב תודה לכם שאתם פה, תודה שאתם קיימים, אנשים מקסימים שכמותכם, אחד אחד.

בהחלט יצאתי מהשבת הזו בכוחות מנטליים מחודשים (ועם כמה החלטות ליישום…).

א'

08

15

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אני מתרגש רק מלקרוא את הדברים ושמח מאוד עבורכם באמת ובתמים…לצד העצב הפרטי שלי ושל כמותי שכנראה לא יזכו לחוויות כאלה בגלגול הזה.
    נצלו כל מפגש כזה לנצח עוד ועוד פינות אפלות בתוככם והביאו לעולם משהו שכנראה רק אתם יכולים לתת.

  2. תודה רבה על עוד שבת נפלאה של כמוך ולאחראים המקסימים שטורחים ויגעים עד לפרטים הקטנים ביותר . היה מושלם , תזכו למצוות ויישר כח!