במומו פוסל | כל-מיני

"הקהילה ההומוסקסואלית נהגה בקהילות אחרות – כמו החרדים והימין הסהרורי – בדיוק כמו שהיא טוען שהן מתייחסות אליה: בגזענות ובפנים שטופי שנאה" * אורלי גולדקלנג, עורכת דיוקן של מקור ראשון, מבקרת את הקהילה על שאינה מפסיקה לצעוק שהיא מופלה בעוד היא עצמה מקפידה להפלות אחרים

גולדקלנג. עורך דיוקן
גולדקלנג. עורכת דיוקן (תצלום: פייסבוק)

בדרך כלל אני לא ממש ששה להתייחס לסוגיית החד מיניים, מהטעם הפשוט שקשה להביע עמדה נחרצת בנושא שאני לא מבינה בו שום דבר. אני כן יכולה לומר שאני לא ממש מצליחה להבין את ניסיונות החינוך מחדש שמומטרים על בעלי הנטיות החד מיניות מצד כל מיני גורמים לא מבינים בזכות עצמם, ועוד בביטחון מופרז שהם יודעים איך לפתור את הבעיה. אחרי הכול, מישהו למעלה אִפשר לנו את זכות הבחירה, והיא כוללת גם את הבחירה אם לנסות או לא לנסות לפתור את הבעיה, וגם אם לרצות או לא לרצות לראות בזה בעיה. הוא קבע חוקים שמפרטים מה מותר ומה אסור, ומכאן הבחירה אצל כל אחד מאיתנו. את החשבונות שלו עם החוטאים הוא יעשה בעצמו, ותודה רבה על העזרה.

כל מומחי העולם מתעקשים להתווכח עד מיאוס בשאלה האם חד מיניות היא תכונה מולדת או מבוכת נעורים שאפשר לפתור, ואולי בכלל אופנה משתנה ולחץ חברתי. התשובה היא, מן הסתם, שכל התשובות נכונות. יש כאלה וכאלה וכאלה. ואין תשובה אחת לכל השואלים. מותר להביע דעה, מותר להאמין כך או אחרת, אבל כמאמר חז"לינו, אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. מי שמעולם לא הרגיש את הנטייה הזו, שיצטנע בתגובות החריפות שלו כלפיה.

לעומת זאת, יש לי דעה נחרצת מאוד כלפי מצעד הגאווה – דעה עוינת, אם אתם מתעקשים לדעת – ממש כמו שהייתי עוינת כל מצעד שהוא מפגן מיניות ללא הבדל דת, גזע ונטייה מינית.

אבל דבר אחד הקהילה הגאה ודאי הצליחה להוכיח: בעלי הנטיות החד מיניות הם בני אדם ממש כמו כולם. גם בקהילה הסגורה והנרדפת (לטענתה), יש תוקפים מיניים ויש פושעים שמשתפים פעולה בתכנון רצח של אנשים משלהם. ויש להם גם קשרים מצוינים בתקשורת. אחרת, קשה להסביר איך בבוקר שבו הכותרת הראשית ב-YNET מספרת על פענוח הרצח, שלוש ההפניות הבאות מפארות את הקהילה. הראשונה מביאה סיפור מרגש על נער הומו שהפך לשוטר, האחרת על ההתמודדות של חד מיניים, והשלישית – תחקיר בינלאומי על היחס של כל מדינה להומוסקסואלים שגרים בה. אגב, גם העצור ("הבכיר בקהילה") בחשד לתקיפה מינית נגד קטין, קיבל חשיפה סלחנית-משהו מעל דפי ה-YNET, כשמעל לתמונתו המטושטשת התנוססה הכותרת: "צעיר טען שהוא תקף אותו מינית". אפשר רק לדמיין מה הייתה הכותרת לו היה מדובר באנס מן השורה.

אבל בסופו של דבר, המקומם ביותר היה המשך הקמפיין ההזוי המוכיח את כולנו, גם אחרי שפרטי הפרשה נחשפו, על יחס השנאה אל הקהילה הגאה. אז נכון, לרוצחים אין כיפה על הראש (בינתיים. לבתי משפט יש נטייה להחזיר מואשמים בתשובה), ואפילו לא אישה וילדים תקניים. אבל בכירי הקהילה לא מוותרים על תואר הנרדף. וזה קצת מצחיק, כי בשעתו עם הישמע דבר הרצח, קהילה שלמה על תומכיה ואוהביה יצאה בחריפות נגד קהילה שלמה אחרת. כי ברור שהחשוד המיידי ברצח של הומואים חייב לבוא מבית היוצר הרצחני והפשיסטי של החרדים או לפחות של הימין הסהרורי, ורצוי גם וגם. בסופו של דבר התברר שהקהילה הנרדפת נהגה בקהילות הללו בדיוק כפי שהיא טוענת שהן מתייחסות אליה: בפרימיטיביות, בגזענות, ובפנים שטופי שנאה. הקהילה לא מפסיקה לצעוק שהיא זוכה ליחס מפלה וקשה מצד גורמים חיצוניים, ומתברר שהיא מקפידה לשמור על יחס כזה בדיוק לאחרים. מתברר שעל כל הומופוב, יש דוסופוב אחד לפחות.

(מקור ראשון, דיוקן, ו' בתמוז תשע"ג, 14 ביוני 2013)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.