לא קהילה ולא גאה | הלכה

הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת, קורא לתקשורת הדתית (והכללית) למחוק כליל מהלקסיקון את צירוף המילים 'קהילה גאה'. לדעתו, המילה 'חורגים' היא הראויה והמידתית * טור שיתפרסם בשבת בשבתו של השבת הקרובה

(עוד בעניין: רבנים שולפים בשאלת "הומואים דתיים")

הרב רוזן. תצלום: ויקיפדיה
הרב רוזן. תצלום: ויקיפדיה

"קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש" (כה,ד).

דיון = לגיטימציה

במשך כעשרים שנה בהן אני כותב מדור זה (מתשנ"ד, 1994) כמדומני שרק פעם אחת כתבתי על 'נטיות הפוכות' בחברה הדתית, והתחרטתי. פעם בודדת הסכמתי להביע עמדה ברב-שיח טלוויזיוני, וגם על כך התחרטתי.

נימוקי עמי: כל דיון ציבורי בנושא זה ודומיו הוא מתן לגיטימציה, גם אם הדעה המושמעת היא ביקורתית וגינוי חריף ותקיף. יש חטאים שכל שיח ושיג פומבי אודותם מעודד את הלוקים בהם ומפתה אחרים לחקותם. כך מקובל למשל בקשר להתאבדויות; דיווח המלווה בדיון כלשהו – טרגי ככל שיהיה – רק מעודד ללכת בעקבות. שבעתיים נכון הדבר בתחום חטאי היצר אשר כל חוטא המפרסם חטאו מעוניין – ומשתוקק – לעודד אחרים להצטרף ל'קהילה החוטאת'. כל פרסום והעלאת הנושא "נגד השמש" מקטין את הלחץ החברתי ומגדיל את הלגיטימציה, בעיניהם ובעיני סובביהם.

הפעם החלטתי לחרוג מגדרי, בעקבות פענוח(?) הרצח בבר-נוער אשר הפנה את הזרקור לפינה אפלולית זו. לב דבריי הוא הזדעזעות מהשימוש בביטוי 'הקהילה הגאה', המעניק ציון ידידותי מתוחכם, והריני מניף עט-חנית כלפיי 'קהילתיות' בעלת-מום זו. שתי מילים חגיגיות ויוקרתיות אלו, 'קהילה' ו'גאה', משמשות כסות-מטהרת להתנהגות חריגה שיש בה סטייה דרמטית מן התרבות החברתית והמשפחתית הנורמטיבית. וכמובן, כולה זועקת אנטי-דת (כלשהי) ואנטי-יהדות.

התקהלות חריגים

מוכר לי הויכוח בין פסיכולוגים, ובקרב חכמי מדעי ההתנהגות, האם אפשר 'לצאת מזה' וליישר את הנטייה ההפוכה. ידועה לי מצוקתם של חורגים אלו המשתוקקים לחיים נורמטיביים ועושים מאמצים רבים להתגבר על ה'נטייה'. אזני לא אטומה גם משמוע את שוועתם של חורגים המשייכים את עצמם לקהילה הדתית, למרות נטייתם ואורח חייהם. ודוקא משום כך אני מדגיש: אתם יחידים, שוליים! אינכם קהילה ואינכם גאים!

לא שמענו מימינו שבעלי תכונות חריגות מתחומים אחרים יתאגדו לגאוות יחידה, גם אם מדובר בהתנהגות בלתי נשלטת; קלפטומניה ("הפרעה נפשית הגורמת לגניבות אובססיביות") או פירומניה ("דחף אובססיבי לחולל שריפות"), למשל. גם אם מדובר בהתנהגות שאיננה פוגעת בזולת, אך היא חריגה מבחינה גופנית, שכלית או נפשית – אין בה בסיס ל'קהילה', ובודאי לא ל'גאוה' – אלא בושה והצנעה, מצוקה ודאבה. לא עולה על דעתם של בעלי לקויות גופניות או נפשיות להניף בלונים ולהתהדר בצבעי קשת זוהרים. התהדרות כזו מזכירה לי אסוציאטיבית סצינת קבצנים בעלי מום החובשים פצעיהם בכיכר השוק, לתפארת המסכנות…

למחוק מהלקסיקון

אינני קורא להחרמה, להשלכה ולדחייה בשתי ידים מקרב הקהילה הדתית את החוטאים המודעים לחטאם ומצפים לישועה, וראוי לקרבם בעבותות אהבה. אינני מציע להשתמש במילת התורה 'תועבה' המצטלצלת כפוגענית וכמרחיקה לבלי השב. המילה 'סטייה' עדיפה הימנה, אך גם היא נחשבת כיום כביטוי שיפוטי-דוחה, ולא רק 'חריגה מן הנורמה' כמשמעותו הלשונית הפשוטה ("סטייה מתכנית הבינוי שאושרה", למשל). מאידך אני קורא לתקשורת הדתית – והכללית – למחוק כליל מהלקסיקון את צירוף המילים 'קהילה גאה'. המילה 'חורגים' היא הראויה והמידתית. וגם זו ראוי שלא תישמע כהשלמה וניד-ראש סלחני, משהו כמו 'נו מילא!', אלא במשמעות של חורגים הראויים לטיפול או לרחמים.

מאידך, אני קורא לדחייה בשתי ידים ולהוצאה אל מחוץ לגדר הדתית והחברתית את אלו המתגאים במומם, המציגים בפומבי את 'מצבם' או המתקהלים ל'גאוות יחידה' ולמועדון חברתי פעיל. כל החצנה של אורח חיים זה הוא בגדר 'הסתה והדחה'שפגיעתן רעה וענשן קשה. פומביות של חריגוּת דינה נחרץ בפרשתנו, בפסוק המצוטט בראש המדור: "והוקע אותם נגד השמש".

* * *

פרהסיא

בהלכה ובמחשבת ישראל אינו דומה החוטא בצנעא לחוטא בפרהסיא. הפומביות מחמירה כל חטא וממילא גם את העונש. משה מצטווה בפרשתנו "והוקע אותם נגד השמש" (כה,ד), כלפי החוטאים בפרהסיא בבנות מדין. הדימוי 'נגד השמש' הוא מידה כנגד מידה, וכלשון רבנו בחיי על אתר: "נגד השמש – שיתקדש השם בפרהסיא, כמו שחיללוהו בפרהסיא". הפרהסיא בת זמננו היא הדיווח והדיון התקשורתי, לפיכך ראוי להתעלם, להאפיל, להימנע מדו-שיח ולרדת מן המסך התקשורתי.

לפני שבועיים קראנו (פר' שלח טו,ל): "והנפש אשר תעשה ביד רמה… את ה' הוא מגדף". אבן-עזרא הדגיש בפירושו את מרכיב ההחצנה ההתרסתית: "להראות הכל שאיננו ירא מהשם". מכאן שאב הרמב"ם את פסקו החמור: "העושה עבירות ביד רמהכיהויקים, בין שעשה קלות בין שעשה חמורות, אין לו חלק לעולם הבא. וזהו הנקרא מגלהפנים בתורה מפני שהעיז מצחו וגילה פניו ולא בוש" (הל' תשובה ג,יא). "יד רמה" = גילוי פנים = פנים גלויות.

(שבת בשבתו, שבת בלק תשע"ג)

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הרב רוזן כתב:
    "לא שמענו מימינו שבעלי תכונות חריגות מתחומים אחרים יתאגדו לגאוות יחידה, גם אם מדובר בהתנהגות בלתי נשלטת… לא עולה על דעתם של בעלי לקויות גופניות או נפשיות להניף בלונים ולהתהדר בצבעי קשת זוהרים"

    אני מזמין את הרב רוזן להכנס לאתר של קהילת אס"י – אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל ( http://www.acisrael.org/?page_id=40 ), לא רק שהכותרת היא בצבעי הקשת הזוהרים, והם קוראים להתהדר ב-"לקויות" שלהם, גם הנימוקים שלהם להקמת קהילה מדוייקים ביותר:

    "מדוע יש צורך בקהילה מיוחדת לאוטיסטים?
    מפני שאנחנו שונים. אנחנו חווים את העולם אחרת, ומתייחסים אחרת לזולת. בקהילה שלנו, אנחנו מרגישים נורמאלים: אנחנו מוקפים באנשים כמונו. דברים נראים לנו הגיוניים הרבה יותר מאשר בחברה הכללית, ואנחנו חשים שמבינים ומקבלים אותנו"

    "האם לא היה יותר קל לאנשים אוטיסטים לו היו הופכים לנורמאלים?
    אוטיזם הוא חלק חשוב בזהותו של כל אחד מאיתנו; הוא האופן שבו המוח מחווט, המבנה של נפשו של כל אחד מאיתנו. אילו נמצאה דרך לשנות מוח אוטיסטי למוח נורמאלי, התוצאה הייתה מישהו אחר."

    "האם לא הייתם רוצים להתרפא כדי להתפטר מכל המכשולים שהאוטיזם מציב בחייכם?
    אנחנו מעריכים דברים רבים שאוטיזם מביא לחיינו, ולא נרצה לאבד אותם. המטרה היא ללמוד דרכי התמודדות: לנצל את תחומי החוזק שלנו, כדי להתמודד עם חולשותינו. כמה מן הדברים שיש לאנשים רגילים, שנמנעים מאיתנו בגלל האוטיזם, הם דברים שאנחנו בכלל לא מעוניינים בהם"

    1. וואו רועי, איזו תגובה מדויקת!
      הטיעונים מתאימים בדיוק גם לקהילה ההומוסקסואלית למרות שנכתבו בכלל על קהילת אס"י, אפשר לקרוא פעמיים ופשוט להחליף את המילים.