ברכה מעין שלוש | ורוח אלוקים מרחפת

יהושע מסביר מדוע על אף הקושי היום-יומי בהיותו הומו נשוי הוא לא מתגרש. והוא גם עונה לכל הטענות של הציניקנים שמעולם לא עמדו במקום שלו

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

מתוך האתר: יורם מנור

אחת השאלות שאני שואל את עצמי ונשאל לא אחת ע"י אחרים היא – מדוע אני לא מתגרש. מדוע אני לא "מפרק את החבילה". מדוע אני לא שם קץ למצב הקשה והיום-יומי שבו אני נמצא וממשיך הלאה בחיי.

את השאלה הזו שואלים אותי גם הומואים רווקים שאני בקשר אינטרנטי עמם, וגם הומואים כמוני: דתיים ונשואים. אני יודע שהדתיים הנשואים שואלים גם את עצמם לא פעם את אותה השאלה וכמוני קורעים את עצמם בקושי גדול מהפנטזיה שהם הרשו לעצמם לרגע קט להישאב אליה ומכריעים על פי רוב להשאיר את המצב כמו שהוא.

לענ"ד יש שלוש סיבות עיקריות שמככבות בעניין הזה. הן אינן מסודרות עפ"י סדר חשיבותן ובכל פעם אחת אחרת הופכת להיות הסיבה המובילה והשתיים האחרות "רק" תומכות בה ומחזקות אותה.

הסיבה הראשונה

הילדים. אצל כל מי שיצא לי לשוחח איתו בע"פ או להתכתב איתו הילדים הם מקור האושר הגדול, והם תחושת הגשמה שדבר לא ישווה לה. וכמובן הם ה"יעד" לאהבה האין-סופית שלנו כְּאָבות. גם כשאני כותב את השורות האלה העיניים שלי מתלחלחות, גוש גדול מתהווה בגרון שלי ולבי יוצא לילדיי. המחויבות העצומה שלי ליציבות הרגשית שלהם ולתחושת הביטחון העצמי שלהם תמיד מכריעה את הכף. אנו חורקים שיניים יום-יום, מוותרים על המשיכה ה"טבעית" שלנו ועל הרצון להרים רגליים ולברוח, ו"בוחרים בכל יום מחדש" ובלבד שילדינו יקבלו בית יציב ובריא עד כמה שאפשר, יקבלו בית תורני וערכי ושעולמם לא ייחרב עליהם באחת.

בנקודה זו יקומו כל המבקרים למיניהם – בדרך כלל רווקים שיצאו מן הארון – ובחוכמה של מי שמעולם לא עמד במקומנו יאמרו: "הרי הילדים לא גדלים בבית בריא, הם בוודאי מרגישים שמשהו לא תקין גם אם הם לא יודעים לנקוב בשמו, ובכלל הילדים שלכם יהיו מאושרים אם אתם תהיו מאושרים", ועוד כהנה וכהנה עצות של מי שלא מבין אהבת ילדך מה היא. להם אני אומר: חברים יקרים וחמודים, אל תדונו אותנו עד שתגיעו למקומנו. כאבא השייך לדור שבו אבות קמים לתינוקם בלילה, מאכילים, מחליפים ונושאים באופן שווה בנטל, אני יכול לומר היום בוודאות שלעולם לא הייתי מוותר על הזכות המרגשת להיות אבא. אני רואה את ילדיי היום והם נערים ונערות שחולקים איתי את סודותיהם הכמוסים ביותר, משתפים אותי בהתבגרותם ומסתכלים אליי כאל מורה דרכם. היכולת שלי כאבא להכיל אותם על כל עולמם המורכב היא זכות א-לוהית ואני אסיר תודה עליה, לעולם לא אמעל בתפקידי זה. לעולם.

הסיבה השנייה

ההורים. אצל רובנו נוכחות הורינו בחיינו היא חזקה ומשפיעה, גם אם היא לא צמודת מגורים. אנו יודעים בתוך תוכנו שיציאה מן הארון ופירוק המשפחה או "רק" אחד מהם יפגעו בהורינו אנושות גם אם הם יסתירו זאת וגם אם הם "ישחקו" את המשחק הליברלי, המקבל והמכיל. ברור לנו מעבר לכל ספק שהפגיעה בהם תהיה קשה כל כך ואנו לא רוצים לאכזב אותם ולהוריד את שיבתם בצער שאולה. כשאני רק מעלה בדמיוני את הפנים של ההורים שלי בשעה שאני מספר להם שאני הומו ושהחלטתי לפרק את המשפחה – אני נשבר מצער. אני יכול ממש לראות את עומק היגון שמתרקם בעיניים של אימא שלי, את הקמטים שנוספים לה, ואת ההתקשחות המרוחקת מכאב עצום שמתגבשת באבא שלי. אני רואה אותם נשברים לי מול העיניים ומחזיקים את עצמם ובלבד שלא לפגוע בי.

בנקודה זו יאמרו כל המתחכמים "הרי הוריכם רוצים שתהיו מאושרים, ובכלל מדוע אתם חיים בעבור אחרים? ומה עם האושר שלכם? הם כבר יתגברו ויקבלו אתכם למרות הכול". מה שנכון נכון – רובם יקבלו אותנו בכל מקרה. עם זאת רק מי שהוא הורה בעצמו יודע שאתה יכול לקבל את ילדך באמת ובתמים והאהבה תקלקל את השורה ולא תפנה גב לילדך, אך הפצע העמוק שיתמקם בלבך לעולם לא יגליד. ההבנה שילדך מאושר ושמח אבל הולך בדרך שהיא לא דרך האמת, דרך שאתה יודע בתוך תוכך שתוביל אותו לעצב, לבדידות ולכאב תרדוף אותך ותכרסם בך בכל יום. ומי אנחנו שנלך עכשיו ונעשה דבר שכזה להורינו שיחיו.

הסיבה השלישית (ויש אומרים הראשונה)

התורה ורבש"ע. כל מי שתורתו ואמונתו מבוררות היטב יודע שהחיים לכתחילה, אמורים להתקיים באופן שבו יש תא משפחתי המורכב מאימא (נקבה), מאבא (זכר) ומילדים. הקב"ה ברא את עולמו באופן הזה. כל התחכמות, מוסברת היטב ככל שתהיה, אינה יכולה לסתור את האמת הבסיסית הזו. המבנה המשפחתי הזה הוא יסוד העולם והוא האמת השלמה.

ובלבך פנימה אתה יודע ברגעי משבר כי עם כל הסבל, הכאב הלא נגמר, הבכי והדמעות – עשית משהו נכון. החיבור הזה בינך ובין אשתך משמש קרקע פורייה לא רק להולדת ילדים, אלא לכל הפירות שמשפחה יכולה להניב: פרנסה, חינוך, תורה, אמונה, בנייה והתקדמות בחיים. החיבור הזה בין זכר לנקבה בונה את העולם, ומה שלא – לא.

15 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. כל-כך חבל היה לקרוא את הרשימה באתר ynet. כי דומה שאתה למעשה לא באמת חי את חייך, אלא עסוק בלרצות אחרים: הורים, ילדים וכו' חי במסגרות ששירטטו עבורך אחרים. נכון שמעולם לא עמדתי במקומך וכנראה גם לא אעמוד ומי אני בכלל שבא להביע דעה או חלילה למתוח ביקורת, על-פניו הפער התרבותי בינינו אינו ניתן לגישור, אבל אחרי ככלות הכול שנינו בני אדם, והצער שחשתי על אי-ההגשמה כאדם הוא תהומי.

  2. שלום יהושוע,
    אני קורא את הדברים האלה וליבי יוצא אליך ואני לא יכולתי שלא לכתוב לך. שמי גיא הומו חילוני בן 19 ואני לא הולך להציף אותך בשאלות מטישות או בהטפות וביקורת מסוג כזה או אחר (למרות שאני מאוד מאוד סקרן), אני רק רוצה לומר ולהדגיש לך שאתה לא לבד! ושאם אתה צריך עזרה, כתף לבכות עליה או סתם איש שיחה אשמח אם תפנה כי אני ממש ממש אשמח לעזור ולו במעט בכדי שלא תרגיש את הבדידות התהומית הזו שרק אתה מודע לעצמך ולא מסוגל לשתף אף אחד קרוב אליך (הסיטואציה מוכרת לי דרך אגב אך לא מהבחינה הזו). בכל אופן, שיהיה לך יום טוב ג'וש 🙂

  3. איתי וגיא,תודה לכם על התגובות, על הביקורת ההבנה וההקשבה. אשמח מאוד להרחיב את הדיבור באופן פרטי אם תרצו. ללבן כמה עניינים ובעיקר להפר מעט את הבדידות. אינני יודע איך נוכל לעשות זאת מבלי לפרסם בפומבי את פרטי ההתקשרות לעיני כל. אולי עורך האתר יוכל לסייע לנו בעניין.

  4. הזכרת את הילדים, הזכרת את ההורים והזכרת את רבש״ע. אבל לא הזכרת את אישתך.
    וגם כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4412642,00.html, הזכרת את אותם גורמים אבל לא את אשתך.
    צרם לי שהיא לא הוזכרה ואני מתקשה להבין למה.האם בגלל שמבחינתך היא גורם קטן יותר או פשוט בגלל שהיא גורם שמשפיע לצד השני (ז״א בשביל הילדים וההורים כדאי לא להתגרש אבל בשביל האישה כן)? או מסיבה אחרת?

  5. שלום לכולם, רבים שואלים מדוע אני לא מזכיר את אשתי כגורם מכריע לכאן או לכאן בעניין שמירת המשפחה ואי היציאה מן הארון. אני לא רוצה לחשוף פרטים שעלולים להסגיר את זהותנו אוכל רק לומר שאשתי ניצבת לידי בעניין הזה ובכל מה שקשור לשמירת המשפחה אני רואה בה שותפה מלאה לדרך. היא אינה "עוד שיקול חיצוני", היא עומדת לצידי ואני לצידה כמובן.

      1. אשתי לא יודעת, עם זאת ההתמודדות והשמירה על הזוגיות היא מאמץ משותף של שנינו והשתדלות יומיומית. כל אחד מאיתנו מתמודד עם שדים פנימיים גדולים וביחד אנו שומרים בקנאות על התא המשפחתי ומתפללים לסיעתא דשמיא בכל יום. לא אוכל להרחיב מעבר לכך לצערי.

  6. שאלה היפותטית(והתלבטות אמיתית) : ומה אם יתברר שאחד מילדיך הוא / היא חד-מיני/ת ? מה תמליץ להם לעשות – כמוך, או לצאת מהארון ? דרך התורה והאמונה או דרך ההגשמה העצמית, כולל הנטיות ? אני כותבת זאת גם בתור אמא לבן 18 שיצא לאחרונה מהארון וגם בתור קרובת משפחה לאדם דתי, שהיה בנתק שנים רבות מאחד מילדיו על אותו רקע, עד שבחר לחדש את הקשר ואפילו להציג את הילד ובן זוגו בפני המשפחה המורחבת.

  7. שלום לך "אמא". נקודת המוצא שלי היא האמונה בקב"ה ובתורתו. ידוע הוא שהמעשה עצמו אסור אך לא הנטייה, אם יש הסכמה על כך מה שנותר הוא לבדוק את מה באה ה"יציאה מן הארון" לקדם. אם היא באה לייצר הצדקה למצב וממילא בסוף להיתר הדברים שנאסרו (אם נאסרו) הרי היא לא טובה מלכתחילה. אם היא באה לקדם ולהיטיב את מצבו הנפשי/רוחני של האדם וכן הלאה בכך שהיא מורידה מעל ליבו סלע אדיר ומאפשרת לו להמשיך בחייו ולהיאבק טוב יותר ביצרו מעתה והלאה, מה טוב.
    הדברים נאמרים כאן על רגל אחת ובקצרה כמובן. אם מישהו רוצה להמשיך ולשוחח יוכל להעביר דרך כאן את המייל שלו ואצור אתו קשר. (אני מוסיף בקשה מעומק לבי שלא ננצל את הפרטים האישיים כאן שלא לטובה).

  8. יהושוע אני צריך להתייעץ איתך

    אחרי הצהריים הציעו לי אושה טובה מאד בשביל שידוך
    לא יכולתי להגיד לא כי ממש הפצירו בי
    האם אתה ממליץ לי להודיע לה את הבעיה שלי ???
    אבל אני מפחד שתגיד לאנשים אחרים !!!
    ובצד שני אני רוצה ילדים
    מה אני עושה ??
    לא להגיד לה ???
    תכתוב לי בבקשה כאן או במייל עמית יכול לשלוח לך את המייל שלי

  9. עמנואל היקר, אני מרגיש שאני צריך להכיר אותך מעט יותר בכדי לנסות ולענות לך על שאלה כזו כבדת משקל אם אוכל בכלל. תצטרך לבקש מעמית עצמו להעביר אלי את המייל שלך (או אפילו את מספר הנייד שלך אם תרצה) ומשם נמשיך.

  10. תודה רבה יהושוע

    אני לא יכול לישון בלילה
    פגשתי את הבחורה
    לא מצאתי איך להפסיק
    כנראה שהאישה נפגעת בזה שאני רוצה להפסיק בלי סיבה מסויימת
    אני לא יודע מה לעשות זה גיהנום
    אני מרגיש תקוע לא יכול להתרכז על שום דבר

    עמית אתה יכול לתת לו את המייל שלי לא באתר בודאי
    בבקשה ממך
    תודה