יצר הכוח | כל-מיני

"ההאשמה שעלתה מקרב הקהילה הגאה, גורסת שמקרים מעין הרב אלון היו נמנעים לו רק היו נותנים לבעלי הנטיות החד מיניות לממש את נטייתם. עם כל הרצון להימנות עם הקהילה המבינה והמקבלת, הטענה הזו נשמעת באוזניי כמו עיוות כפול" * אורלי גולדקלנג בטור על פרשת הרב אלון

(עוד בעניין: במומו פוסל – אורלי גולדקלנג מבקרת את הקהילה)

גולדקלנג. עורך דיוקן
גולדקלנג. עורכת דיוקן (תצלום: פייסבוק)

לא רק המגזר הדתי-לאומי, גם מגזרים שכנים יותר ופחות גילו עניין השבוע בפרשת הרב מוטי אלון.

מעניינת במיוחד הייתה ההאשמה שעלתה מקרב הקהילה הגאה, שגורסת שמקרים מעין אלה היו נמנעים אם רק היו נותנים לבעלי הנטיות החד מיניות לממש את נטייתם. עם כל הרצון להימנות עם הקהילה המבינה והמקבלת, הטענה הזו נשמעת באוזניי כמו עיוות כפול.

ראשית, מובן מאליו שבעל נטיות מיניות שאסורות על פי התורה יכול לשמש בשלל תפקידים ממנכ"ל ועד מלצר, אבל לא בתפקיד רב או דיין. ממש כפי שמחלל שבת ואוכל טרפות לא יכול לשמש בתפקידים אלה. אבל ההטעיה העיקרית היא התייחסות עיוורת לגבול הלא דק בכלל שבין יצר מיני ליצר כוחני. כשעל הפרק עומדת סוגיית ניצול ויחסי מרות, אין שום הבדל בין נטייה מינית זו או אחרת של בעל המרות.

פרשות מעין אלה שצצו בעקבות הטרדה של ראשי אולפנות כלפי תלמידות, לא גרמו למגזר הדתי להתנחם בנטייה המינית הסטרייטית של הרבנים המדוברים.

ניצול מיני כמו תקיפה מינית הם תולדה של יצר אחר לחלוטין מיצר מיני. מדובר ביצר כוחני ושתלטני, שאין ולא כלום בינו לבין אהבה או נועם ואינטימיות. הרי מול הטענה כאילו לא היה ניצול מיני אם רק היו הדתיים מאפשרים לגברים בעלי נטייה חד מינית לממש את תאוותם, אפשר היה לטעון שהטרדת נשים נובעת רק מכך שהביגמיה אסורה על פי חוק.

(דיוקן, מקור ראשון, גיליון 836, י' באלול תשע"ג, 16 באוגוסט 2013)

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. ״בעל נטיות שאסורות לפי התורה לא יכול לשמש כרב או דיין״!?
    דבר ראשון, להיות הומו לא אסור מהתורה — עצם המשיכה לא אסורה, המימוש אסור. אתה כאילו אומר שמי שהומו חוטא בעצם קיומו.
    דבר שני, לפי שלהיות הומו לא אומר ישר שאתה חוטא במ״ז זה אומר שמותר להומו להיות רב או דיין.
    כתבה הומופובית במובן העמוק והדוחה ביותר של המילה.