תשליך אחי תשליך | הדרך שלי לעוץ

הימים הנוראים בפתח. צחי מציע לכם לרוקן את הכיסים בתשליך, שוב ושוב ושוב. עד שתשליכו מעליכם כל הערה פוגענית או מעליבה או מיותרת או מטופשת שהטיחו בכם ואפילו כאלו שהטחתם בעצמכם

* בחמישי הבא

מפגש אלול – מפגש מיוחד במינו: המשפחה ואני *

(לחצו כאן לכל הרשומות הקודמות)

"זה אסור", היא אמרה לי.

"מה אסור?"

"מה שאתה עושה, זה אסור. אלוקים אסר את זה".

"האם אנחנו מדברים על מה שאני חושב שאנחנו מדברים?", שאלתי.

"נראה לי".

הנהנתי בראש, והיא פתחה ואמרה: "כתוב במפורש שמה שאתה עושה הוא עבירה חמורה מאוד ותיתן את הדין על המעשה".

"האם את בטוחה שזה מה שרשום?"

"במאה אחוזים".

"והאם גברתי היא אמי שיצאתי מרחמה ולה אך הזכות להרצות לי קלה כבחמורה?"

"לא. ואין העניין בזה. עליי לעמוד על כך שלא תחטא. שהרי רק בגלל אנשים כמוך כל הדברים הרעים באים על העולם הזה. רק בגללך ואחרים אשר דומים לך יש צרות ועוני והרבה מוות. נהרות של דם ורק בגלל שאתם עושים את מה שכתוב במפורש שאסור לעשותו".

אז היא חזרה על המנטרה שלה שוב ושוב כאילו אין מחר, ואני בחרתי לשאול: "האם עבדת בתקופה כלשהי בחייך כמזכירה?" היא פקחה את עיניה לרוחב של צלחות מרק.

חזרתי על שאלתי: "האם עבדת בתקופה האחרונה כמזכירה? או שמא בתקופה כלשהי? האם היית מזכירתו של היושב במרומים והקלדת גם את האותיות הקטנות שבחר שלא לרשום מפורש?"

"לאן אתה חותר?"

"אני חותר להרבה מקומות שבחיים שלך לא תרצה להגיע אליהם. אני חותר למקום של שלום ושל שווין ושל צדק ושל אמונה שונה משלך. כזו שאני בוחר להאמין בה כי כך לימדתי את עצמי ובחרתי בכך. בזו שבחרתי לחקור ולשאול שוב ושוב".

"אה, גם של דרך ארץ", הוספתי.

"לא משנה מה תבחר לחשוב, תדע שאתה טועה".

"אז אני ממליץ לך לקרוא שוב את הכתוב".

היא הנהנה ופנתה ללכת. לחייה בוהקות כארגמן ומצחה שטוף זיעה. בד שמלתה מתבדר מאחוריה כמפרש סירה וכתפיה עומדות איתן כמו דעותיה השנויות במחלוקת.

 ואין זו דמות אלא אחת שבדיתי מלבי. ובכל בדיה יש מן האמת, ודיו קמצוץ.

ואין אני כותב כל זאת אלא לומר לכם – הנה באים הנוראים, קרבים ותכף כאן. ובין כל החגים הבאים עלינו לטובה יש דבר יפיפה ושמו תשליך.

עִמדו שם, דקות מספר אחרי שכולם הולכים. רוקנו את הכיסים שלכם שוב ושוב ושוב. עד שתרגישו שהם קלים יתר על המידה. ורק אז תדעו שהשלכתם מעצמיכם כל הערה פוגענית או מעליבה או מיותרת או מטופשת שהטיחו בכם ואפילו כאלו שהטחתם בעצמכם.

חדלו באותה עת את הדו-שיח המפלצתי שכל אחד מאתנו יוצר עם עצמו ברגעים של בדידות ופחד ותהייה. זרקו לנהר גם את הפחדים הכמוסים שלכם הלאה. ואחרי ה-הלאה תמשיכו, תמשיכו לחיים טובים וחדשים.

כי מי שחווה או טעם רגע אחד של טוב בחיים יודע שהשאר (כל מה שלעיל) כל כך מיותר וכל כך זוטות. ובו-בזמן האנרגיה הרבּה שיוצאת על דברים אלו מיותרת כמו דחליל בשדה חרוש.

תתחדשו באנרגיות ובהצלחה.

שלכם,

צחי

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.