משכב זכר נכלל בגדר "ייהרג ובל יעבור"? | שאל את הרב

"ייהרג ובל יעבור" נאמר על עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. האם משכב זכר בכלל "גילוי עריות"? * הרב הראל עונה תשובה חד-משמעית

(עוד בעניין: איסור ללחוץ יד של גבר – מעיקר הדין או הקצנה?)

הרב הראל

הרב הראל

השאלה:

היה לי ויכוח עם חבר אם אכן משכב זכר כלול בדין "ייהרג ובל יעבור".

כידוע, דין זה נאמר על ע"ז, שפיכות דמים וגילוי עריות. השאלה אם משכב זכר נכלל בגילוי עריות. אם כן – הרי הוא נכלל גם בגדר ייהרג ובל יעבור.

אשמח גם להסבר כיצד יודעים שמשכב זכר נכלל בדין זה.

תודה

התשובה:

לשואל היקר שלום רב!

אכן, משכב זכר נכלל באיסורי עריות, כבר בתורה בפרשיות עריות (ויקרא י"ז וי"ט), ולאחר מכן בתלמודים (בעיקר סנהדרין דף נ"ג ואילך) ברמב"ם (איסורי ביאה פ"א הלכה ד' והלכה ט"ז) ובכל הפוסקים. למיטב ידיעתי אין חולק על כך כלל. ממילא משכב זכור הינו בגדר יהרג ואל יעבור כמובן.

שאלת כיצד יודעים – הרי כתבתי כי איסור זה נכלל בתורה בתוך רשימת העריות, וממילא הדבר מפורש לגמרי.

כל טוב,

ארלה

(רוצים גם אתם לשאול את הרב הראל שאלה?
רוצים לקרוא שאלות אחרות ששאלו את הרב?
לחצו כאן)

19 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

    1. אכן תגובה צינית. להתאבד זהו רצח לכל דבר ועניין. אין רשות לאדם לפגוע בעצמו. מצוות "ייהרג ואל יעבור" משמעותה, שאם מישהו מאיים עליך ליטול את נפשך אם לא תעבור, עליך להיהרג ולא לעבור. רק בשום אופן לא לפגוע בעצמך.
      דבר נוסף: באמת מי מאיים עליך?

  1. לא נעים להגיד, אבל תחושתי ש"דתי מאמין" לא כל כך מחויב להלכה. לא מדובר כאן בהמצאה כלשהי. איך מישהו חכם אמר?
    תשובה לקונית לשאלת קיטבג.

  2. טל, הייתי שמח אם היית מנסה ללמד קצת זכות על "דתי מאמין"…
    אולי הוא כתב את הדברים מתוך כאב שאין מוצא מכל הסיבוך שנולדנו לתוכו ועדיף, כך עפ"י דברי הרב, לההרג ולבל יעבור על משכב זכור?!

    אני באופן אישי מעדיף לשפוט אנשים אחרים כפי שהייתי רוצה שישפטו אותי… ולימוד זכות על אחרים זו מעלה גדולה!

  3. בדיוק את זה אני לא מבין. איך אנשים מוציאים דברים מהקשרם בצורה כל כך קיצונית??
    ייהרג ואל יעבור זה דין מאוד מוגדר שמדבר על מקרה ספציפי. זה גם מושג מאוד בסיסי ומפורסם בהלכה.
    אתה רוצה להגיד לי שבכנות לא מבינים את זה?
    אם כן אז אכן המצב בכי רע.

  4. בדבריך סתרת את עצמך… הרי יש הבדל בין "לא מחוייב להלכה" לבין "לא מבין את ההלכה".
    אני עדיין מתעקש לדון לכף זכות ולהאמין שדבריו של "דתי מאמין" נבעו מתוך כאב, ייאוש או אפילו ציניות ולא מתוך חוסר מחוייבות להלכה.
    ואתה יודע מה? גם אם לדידך, הוא "לא כל כך מחוייב להלכה"- שיבושם לו.

  5. כי זה מה שטענת בעצם. אולי אתה צודק ונכון לדון לכף זכות..
    ברור שלא מעניין אותי מה אנשים בוחרים לעשות בביתם, מי שרוצה ישמור שבת ומי שלא רוצה לא. אני גם לא מחפש לשפוט אף אחד שלא מצליח לעמוד במטרות שמציב לעצמו. אני יודע שישנם אנשים שמבינים את המושגים האלה ומוציאים אותם מהקשרם בכוונה, אבל אולי נכון כאן לדון לכף זכות.

  6. "ערוך לנר" סנהדרין (עד.): "ואי משום דילפינן עריות מנערה המאורסה בהיקשא דר' יונה א"כ לא נרבה זכר ובהמה דהם אינם בכלל היקשא לפי חד תירוץ של התוס' ביבמות (נד ב ד"ה בזכור) וצ"ל דלפי הך תירוצא באמת בבהמה יעבור ואל יהרג".

    גם משכב בהמה הוא גילוי עריות לפי הרמב"ם (ולפי אותו הגיון, שהוא כתוב ממש שם בפרשת העריות) ובכל זאת הפני יהושע (כתובות ג:) והאגרות משה (יו"ד ח"ב קכז:ו) כתבו כדבר פשוט שאינו ערוה לענין יהרג ואל יעבור.

    אגב, לא כתוב בשום מקום בטור או בשו"ע שמשכב זכור הוא גילוי עריות. חומר למחשבה.

    נמאס לי משיבים שאינם טורחים להתעמק בסוגיה.

  7. הרב כתב: "ממילא משכב זכור הינו בגדר יהרג ואל יעבור כמובן". אני הראיתי שבאמת זה לא פשוט בכלל. הרב בכלל לא ידע על קיומה של דעת התוס' והערוך לנר, כנראה, ולכן אין פלא שלא פסק ככה. ועוד, ההגיון שלו (כל מה שכתוב בפרשת העריות ונחשב לערוה ע"פ הרמב"ם — הרי הוא בכלל גילוי עריות לענין יהרג ואל יעבור אליבא דכולי עלמא) מופרך בעליל לגבי משכב בהמה, וכפי שציינתי לפני יהושע ולאגרות משה. מה שהרב הפנה לגמרא בסנהדרין, לא כתוב שם אף מלה לגבי מעמד משכב זכור כאיסור ערוה.

    ומנין לך ש"זו לא ההלכה"? לא כתוב שום דבר בשלחן ערוך להגדיר משכב זכור כ"ערוה". אדרבה, סי' ט"ו מאה"ע פותח: "אלו שאסורות מחמת ערוה" ומשכב זכור ובהמה לא מופיעים. ראה גם רשימת העריות של הכלבו (סי' פ) שפותחת: "אלו הן העריות שנאסרו עלינו מן התורה"… זכר ובהמה איננם.

    אז מה כן "ההלכה" בעיניך, ומאיפה היא נגזרת?

  8. ועוד גרוע מזה, יוצא הרב מגדרו בתשובה אחרת (www.kamoha.org.il/?p=16537) וכותב: "ובכן, נשאלתי האם אכן משכב זכור הינה עבירה שגדרה 'יהרג ואל יעבור' על פי ההלכה. עניתי שכן, משום שזו וודאי האמת ההלכתית הצרופה והפשוטה ביותר, שאין עליה חולק ואין עליה עוררין בכל ספרות ההלכה מיום מתן תורה ועד היום. אין רב אחד בתבל החושב אחרת. ממילא, חובתי היא בראש ובראשונה, הן כלפי בוראי והן כלפי שואלי, שרוצה שאשיבו דבר אמת (שהרי אילולא כך היה יכול לענות לעצמו ולפנטז תשובה כפי חשקו), להשיב דבר אמת, ולומר את מה שפשוט לכל פוסק הלכה בעולם ולכל בר דעת ולומד תורה."

    אז ככה: הרב לא למד את הסוגייה כמו שצריך, ובכל זאת משיב בשאלות חמורות. אני לא רוצה לפגוע בכבוד הרב מבחינה אישית, ואני בטוח שהוא עושה המון עבודה טובה להרבה אנשים, וזכותו גדולה. אבל הוא פשוט כותב דברים לא נכונים ולא מדוייקים, כיון שכל כך פשוט לו עד שהוא בכלל לא היה צריך לעיין במקורות (והוא מפנה למקורות כאילו המסתכל שם ימצא הוכחה לדבריו, אבל לשווא). על כגון זה אמרו חז"ל: "למד לשנוך לומר 'איני יודע'".

  9. קודם כל, בפשט יש הבדל בין משכב זכור שיש בו פגם (וכך כתב הר"ן סנהדרין עד.) לבין משכב בהמה, או שמשכב בהמה אינו נחשב זנות לפי דברי הפני יהושע שהבאת (שם), בניגוד למשכב זכור.
    גם הרודף אחר הזכר מצילין אותו בנפשו בניגוד לרודף אחר הבהמה (רמב"ם רוצח ושמירת הנפש א יא) (למרות שהסיבה לכך היא מכיוון שאיננו חסים על עולמה הרוחני של הבהמה כמו על של הנרדף על ידי זכר וכמו שרואים גם בבן נח הבא על הבהמה).

    בנוסף, אכן נכללו משכב זכור ובהמה באיסורי עריות למשל באיסורי בני נח (רמבם מלכים ט ה).

    בכל מקרה בדין רודף אחר הזכר בהחלט רואים שייהרג ואל יעבור, מזה שהורגים את הרודף. (אחרת, האם דמו אדום יותר?)

    אגב אגרות משה כותב במקום אחר שאף חייבי כריתות הם בייהרג ואל יעבור, ולכן וודאי גם בהמה וזכר. (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן עה ד"ה ומה שרצה). ובמקום שלישי הוא כותב שבמשכב זכור אין כלל תאווה אלא זה רק להכעיס, לכן כמובן שאין לך ללמוד מן האגרות משה לעניין משכב זכור. (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קטו).

    למעשה ראשונים רבים אף פסקו שאיסורי דרבנן הקשורים לעריות הינן בייהרג ואל יעבור.. וודאי שגם משכב זכור (ר"ן פסחים ריש פ"ב; נמוקי יוסף סנהדרין סופ"ח; שו"ת הריב"ש סי' רנה; הגר"א סי' קנה סוס"ק כב, ועי"ש בס"ק טז)

  10. טל,

    אני מסכים עם רוב מה שציינת, ובדיוק בגלל זה אני אומר שדין יהרג ואל יעבור אינו מבחן טוב למעמד של "ערוה" — לפי הרבה ראשונים (הר"ן, הרא"ה בריטב"א בפסחים) הוא תלוי בנוכחות "פגם" ולא בערוה כשלעצמה (ומכאן החילוק בין זכר לבהמה, כפי שציינת); הפני יהושע והאגרות משה מתייחסים לגורם של "זנות"; וגם לפי הערוך לנר שהבאתי, הוא לא אומר שהם לא בכלל עריות, אלא שאינם בכלל ההיקש דר' יונה, הוה אומר — דין יהרג ואל יעבור תלוי בהיקש ולא במעמדו כערוה ובתור שכזה. (הסבה שהערוך לנר חתם בבהמה בלבד היא, ככל הנראה, שהוא פתח בספקו של הר"ן לענין בהמה. אבל נכון יש לשים לב לכך, תודה.)

    לא רציתי להיכנס לדיון הזה, ובאמת לא היה צורך בו כדי להפריך את טענת הרב שאם משכב זכור הוא ערוה, אז "ממילא משכב זכור הינו בגדר יהרג ואל יעבור כמובן". במלים אחרות, חלקתי יותר על ההיגיון של הרב מאשר על עצם פסיקתו.

    וחוץ מזה, הראיתי שבכלל לא פשוט להגדיר משכב זכור ובהמה כערוה — אמנם הרמב"ם אומר כן בפירוש (וזה לשיטתו [הל' אישות א:ה] שכל מה שמופיע בפרשה נחשב לערוה, אף נדה, וכידוע ר"ת חלק עליו ואכמ"ל), אבל זה לא כתוב בשום מקום בספרות התלמודית או בשו"ע, ולהיפך משמע מן השו"ע ועוד כמה ראשונים שאינו ערוה.

    וגם לפי הרמב"ם, לדעתי הוא מחלק בין זכור ובהמה לשאר עריות מבחינה מהותית, אבל זו כבר אריכות דברים ממש ועוד חזון למועד.

    תודה על הדיון והוויכוח. זה כעין חברותא, ונהניתי. הצלחה וברכה.
    ג'סי

  11. וואלה אשמח לשמוע את דעתך בנושאים נוספים! תגיב חח..
    אתה הומו דתי? ומכיר את קבוצות הפייסבוק הסודיות? למה לא מגיע למפגשים?

  12. אני מתכוון לפרוש את דעתי בקרוב (כתבתי מין קונטרס שהוא בשלבי עריכה לקראת פרסום), אז בהחלט נדבר.

    במקרה אני לא הומו, אבל איכשהו יצא לי להכיר הרבה חברים טובים שהם הומואים דתיים אז התעניינתי בנושא. וחוץ מזה, אני לא מגיע למפגשים כי אני גר בחו"ל… שבת שלום!
    ג'סי

  13. מצטרף לדבריו הכואבים של "דתי מאמין".

    בתורה ישנם מצוות ואיסורים החשובים לה יותר מאשר קדושת החיים.
    אם חס וחלילה הייתי נכשל ביצר המין, והייתי שוכב עם גבר,
    הייתי ראוי לעונש מוות. הרי כך כתוב בתורה. אולי אפילו הייתי מגיע לגיהנום.
    אז אני שואל אתכם:
    למה לחיות כאן בכלל? מה חשוב יותר: החיים בעולם הזה או החיים בעולם הבא? אם ממילא השאיפה שלנו היא להגיע לגן עדן בעולם הבא ולא לגהינום, איזה מן משמעות יש לחיים שלי פה?
    למה שאני אחיה את חיי כל יום במלחמה כנגד היצר המיני שלי?
    האם לא עדיף למות ולהגיע לגן עדן נקי כפיים, לפני שאגיע לרגע שבו אכנע ליצר?

    המסקנה שלי:
    התורה אינה תורת חיים, היא אינה הולכת יד ביד עם ליבו של האדם, ולא תמיד מכוונת אותו למסלול של חיים מאושרים. לפעמים נדמה לי, שאלוהים פשוט מצפה מאיתנו ליותר מדי.

    1. מעיקרא דדינא פירכא.
      זה לא שלתורה יש מצוות ואיסורים החשובים יותר מקדושת החיים, אלא שתמצית חייו של האדם המאמין היא קיום מצוות התורה, ובלעדיהן אין ערך לחיו..
      ולכן, במקום שהתורה לא ציוותה 'ביהרג ואל יעבור' עקב קדושת החיים, אסור לאדם להחמיר על עצמו ולמסור נפשו למען קיום המצווה,או מניעה מעבירה (לפי הרמב"ם והרבה ראשונים).
      ולעומת זאת במצוות שהתורה חייבה ליהרג ולא לעבור,אדם לא יכול לפטור עצמו מקיום המצווה 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' עקב קדושת החיים.