הסליחה ואני: ממי מירון מבקש סליחה? | או שכן או שלא

על אף ההשתדלות, מירון שוב ושוב נופל בזה. ולא נותר לו לבקש סליחה אלא מאדם אחד * מיזם מיוחד לרגל יום הכיפורים

(לכל הרשומות בבלוג של מירון – לחצו כאן)

file0001075697277

לא יודע איך זה קרה ומה לומר לעצמי ואיך להרגיש ואיך להתמודד עם עצמי. הרגשתי כל כך שעשיתי משהו מביש, משהו לא בסדר ואיך זה תמיד חוזר על עצמו שאני אומר לעצמי שאני יודע שאני לא ארגיש טוב עם עצמי אחר כך, אולי בגלל רגשות האשם והתחושה שבעקבות זה יבוא לי עונש נורא ומפחיד. וכשהוא יבוא אני אתייסר ממש ואגיד לעצמי שידעתי שאסור לי לעשות את זה.

אז איך עשיתי לעצמי את זה שוב?! איך אני לא לומד. ואם זה קורה בתקופה בחיים שלי שחשוב לי להצליח במשהו, אז ישר מראש אני כבר מלוּוה באמונה שאני לא אצליח. כל פעם מחדש לאחר מעשה אני מנסה להגיד לעצמי שיש חשיבות להימנע מזה ולשמור על זה. שזה שומר אותי בדרגה יותר רוחנית וגבוהה. אבל זה לא טבוע בי עמוק, התובנה הזו שהיא ערטילאית ולא מוצקה, כשמולה עומד המשהו הרגעי המידי שמפתה כל כך.

וכשאני מצליח להישמר מזה לאיזו תקופה, זה פתאום יבוא ברגע שאני לבד ויטרוף את הקלפים וללא הרבה מחשבות והתלבטות אני אזרום ואז הדרך חזרה כבר לא נראית באופק.

ואז רגשות האשם יבואו, אבל הפעם זה יהיה במינון נמוך כי כבר הצלחתי להישמר לתקופה מסוימת עד שזה הופיע לפתע.

ואני אתרץ לעצמי שמה לעשות, בגיל הזה קשה מאוד לשמור על זה ולהימנע ואדון את עצמי לכף זכות שבכלל אני משתדל שלא לממש את הנטייה בפועל. וגם ככה זה קשה להימנע מהמימוש.

אז אני מנסה להרגיע את עצמי ואת הפחד הנלווה שאני עוד בשלב שהוא בסדר, בתנאי שאני אמשיך להישמר ולא יבואו בעקבות זה עוד פעמים שבהם "אזרום". ואיכשהו זה נהפך לתקופה שמעשה גורר את משנהו וזה לא בדיוק נעצר בפעם אחת עד שאחליט להתעשת. לפחות עד הפעם הבאה.

כרגע קשה לי להאמין שאפשר להימנע מזה לחלוטין, כך שזה נמצא בתקופות של תנודות. דבר אחד כן ברור לי – מה שאמרו חז"ל משביעו רעב ומרעיבו שבע, כל כך מוכיח עצמו במציאות!

אבל פשוט לעתים הפחד מפני המעשה סולל לי את הדרך הישירה אליו.

כשאני כן מנסה להימנע אז אני מנסה לחשוב לעצמי איזה צורך זה בא לשרת אצלי מלבד הצורך הרגעי הזה. ידוע שמה שמוביל את האדם בתחומי חייו הוא העונג והתועלת, ואולי כהמשך לכך רציתי להרגיש טוב עם עצמי והסיפוק הרגעי הזה הוא רק תחליף אשלייתי לכמה דקות בלבד שמתפוגג לאחר מכן. ואז דווקא נותר איזה שהוא ריק בפנים שמוביל לפעם נוספת שמעמיקה את הבוֹר.

ואולי בתגובה רצון לחוש סיפוק אני צריך להתמקד בדברים שהם לא רגעיים אלא שבאמת יגרמו לי להרגיש טוב עם עצמי משהו כמו לפתח את עצמי את הדברים שבהם אני רוצה להתקדם ושעושים לי טוב. אפילו איזה לימוד או שיעור טוב שיגרום לי להעשרה רוחנית, ודווקא זה ייתן לי סיפוק ויפחית את הצורך באותו סיפוק רגעי.

אולי בכלל אותו עונג רגעי הוא בקשה פנימית של הנפש למשהו זך טהור ורוחני. ואולי זה נכון רק בתאוריה וכשמגיעים לתכל'ס אז איפה רוחני ואיפה זה.

אני "חופר" בזה כי אני מנסה לרדת לשורש העניין ולחקור את זה לגבי עצמי. ויכול להיות שבכלל אני צריך לשאול את עצמי למה אני מרגיש רע עם זה. זה הרי צורך טבעי הטבוע באדם. אבל זה לא מספק אותי כתשובה. המעשה הזה שגורם להרגיש רע אחריו ורגשות אשם, חזק מידי בשביל תשובה שכזו ולא ממש מנטרלת אותם.

זה אכן דבר שטבעי אבל אולי יכול להיות שבתוכי פנימה משהו אצלי מתוכנת להאמין שמין הוא דבר רע ולא בסדר ולכן תמיד הוא מלווה בהרגשה לא טובה מיד אחריו. אולי זה בגלל החינוך הדתי ועצם זה שזה מוגדר כעבירה. וברגע שזה כך זה אומר שזה אסור ואם זה אסור אז זה כנראה כי זה דבר שהוא פסול.

ואתו היקש אני, כנראה , עושה לגבי הנטייה שלי. וכאן באמת אני צריך לקלף את ראיית השחור לבן שלי ולראות משהו קצת יותר מורכב.

יש פעמים שהעונג הזה מותר הלכתית כשזה לצורך פריון או אישות. והתורה רוצה לשמר את הפונקציה הזו כדבר שהוא לא עניין של מה בכך, ועושים אותו בלי לבזבז לשווא את הכוח הזה של הבאת חיים לעולם או במסגרת יחסי אישות לשמם.

הלוואי שאזכה.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.