הסליחה ואני: ממי צחי מבקש סליחה? | הדרך שלי לעוץ

צחי שולח אגרוף אל בית החזה שלו ומבקש מהרבה אנשים סליחה * מיזם מיוחד לרגל יום הכיפורים

(לחצו כאן לכל הרשומות הקודמות)

שוב פצעים אישיים מנסים להגליד

(יומן אישי)

הנה באים הנוראים ומדפקים גם על דלתי. ואנוכי נוהם בחרדה שהפכה קצת מאוסה, ותוהה מדוע השנה דווקא אותי לא שכחו. בסך הכול הם היו צריכים לדלג לדלת העץ הבאה, אפילו זו שנמצאת ממש מולי. מדוע הם מזכירים לי לפשפש במעשיי כמדי שנה בשנה?

למה לי לשלוח אגרוף למקום שבו נמצא הלב ולצוד רגשות אשם שנמלטו מאותו המקום לפני זמן רב? כן, אני יודע שצריך לנקות שם אך במעט את קורי העכביש והאבק שהצטברו במהלך 365 הימים האחרונים שעברו מאז השתמשתי במברשת הניקוי, אבל למה?

אך לבסוף, לאחר כל שאלות ה"למה" ששאלתי את עצמי, כשמחשבותיי מתעקשות לשאת פרי, מבין אני שיש לי אלף ואחת סיבות לעשות מעשה זה ולשמוח שהימים האלו דפקו גם על דלת חדרי. שהרי אני בן אנוש לכל דבר, יצור חי חוטא ומחטיא. וההיגיון שבדבר הוא שאף אני צריך להצר על מעשיי. שאם לא כן תגדל מידת הגאווה בלבי, וחכמים ממני אמרו שמידה זו מובילה לשורת חטאים נוספים.

 אי לכך ובהתאם לזאת עליי לשולח אגרוף אל בית החזה ולומר מילים אלו:

הנני מבקש סליחה.

ממי?

מאלו שפגעתי בהם הן בשוגג והן במזיד, הן במודע או שלא במודע. בטעות או שלא בטעות. ובין כל אלו נמצאים אנשים שאת חלקם הגדול אפילו לא ראיתי במהלך כל ימי חיי – אתם, הקוראים. שלולא אתם, מילותיי היו הופכות ריקם וחסרי משמעות שהיא.

לכן, בפרוס הימים הבאים עלינו לטובה, הנני מבקש מכם סליחה. מאלו שמילותיי פגעו בהם בלא כל כוונה, גרמו להם חוסר נוחות שהיא או יצרו רגשות מבולבלים וגרמו להם לעשות שטויות שהן.

בסך הכול ניסיתי לבדר את הבריות ולגרום להם קצת הנאה שהיא בין כל תהפוכות חייהם. להזכיר להם ששפר עליהם המזל והם כאן, במקום שנקרא עולם מופלא, שיש חברים, שפע ובעיקר מוזיקה. חוויות גשמיות ורוחניות ומילה כבדה וחשובה שהכרתי דרך ספרים ישנים: אהבה.

אז סליחה מחברים קרובים ויקרים שלא הייתי שם מספיק זמן בשבילם. סליחה מחברים חדשים שלא הכרתי אותם מספיק טוב כמו שרציתי או שהם רצו. סליחה מאלו שניסו להיכנס אל חיי ודחיתי אותם מלי משים.

זכרו שכל העולם הזה חדש לי. העולם של חברים וקשרי ידידות. אי לכך היאזרו בסבלנות. ומי יודע? אולי בשנה הבאה נסב כולנו סביב שולחן אחד בימים פחות נוראים ובירושלים הבנויה.

רק השתמשו במילה אחת – סולחים, ואז נצא כולנו לדרך חדשה וישנה בשביל המוכר לנו מזה זמן, דרך האבנים הצהובות לעבר שנה חדשה ומאושרת.

תחל שנה וברכותיה.

שלכם,

צחי

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.