סיכום משולש למפגש אדר א תשע"ד: שיחה עם הרב הראל לרגל צאת ספרו "לרעות בגנים" | אירועים ומפגשים

איתי: "קשה לי לתאר עד כמה אני מעריץ את העבודה שהרב עושה למעני ולמען אנשים במצבי" * חיים: "התרשמתי שהרב הוא אדם פתוח וקשוב לרגשות הזולת" * יוסי: "כשהקשבתי לרב ארלה מדבר, הרגשתי בפעם הראשונה שיש רב שמבין אותי" * סיכום משולש של המפגש המיוחד עם הרב ארלה הראל לרגל צאת ספרו "לרעות בגנים" העוסק בהומואים דתיים

(לקריאת פרק מהספר – לחצו כאן)

הרב ארלה הראל

הסיכום של איתי

כל המפגש והשיחה השו"ת עם הרב הראל – כל זה לא היה לי קל. קשה לי לתאר עד כמה אני מעריץ ומעריך את העבודה שהוא עושה למעני ולמען הרבה אנשים ונשים במצב שלי

הפעם אני יוצא ברגשות מעורבים ובהרבה אכזבה מעצמי ומאלוקים. קשה לי לתאר לכם למה ואיך, אבל כל העיסוק הזה במין מפחיד אותי מאוד, ובטח שמדובר במין שהוא איסור תורה מפורש.

הרב ארלה הוא אדם שקשה לתאר במילים. קשה לי לתאר עד כמה אני מעריץ ומעריך את העבודה שהוא עושה למעני ולמען הרבה אנשים ונשים במצב שלי. אך אני מרגיש שאני חייב לשתף בסיפור האישי שלי שדווקא במקום הכי קדוש והכי מחזק גרם לי להתבודד ולהתבייש במה שאני, ואולי להסביר לכם למה יצאתי קצת מדוכדך אך מצד שאני גם מחויך.

סיימתי את שירותי הצבאי ומיד חזרתי לישיבת ההסדר. הכרתי את זאביק, והפכנו להיות חברים טובים וקרובים, עד שיום אחד נכנסתי אליו לחדר וישבנו על כוס קפה, השעה כרגע 20:30, ועוד רבע שעה מתחיל סדר ערב, ואני אפילו זוכר שאני צריך להופיע בזמן כי החלטתי שאני לא מוותר על החברותא ועד פורים עליי לסיים עם שלומי (החברותא) מסכת מגילה.

בינתיים אני וזאביק מדברים, ופתאום דופקים בדלת 2 בחורי ישיבה חרדים – פאות, ציציות והכול היה שם (היה ולא היה).

זאביק מבקש ממני בנימוס לעזוב את החדר כי הם קבעו ולא נעים לו, ולא כל כך הבנתי מדוע הוא נהפך להיות אובססיבי ואחוז תזזית. חשבתי שאולי הם ממהרים לערבית או למקום אחר ועזבתי. כי הרי מי אני שאנהל לו את הערב הרי בכל זאת הוא שיעור ה׳ וזה חדרו הפרטי.

אני זוכר שעזבתי ומיד רצתי לערבית, אך שלומי החברותא העדיף להשאיר אותי לבד ולצאת לשידוך. החלטתי בכל זאת לחזור לזאביק, הרבה היו חסרים ואפילו הרב שלי היה באירוע משפחתי.

הייתה לי הרגשה שאני רוצה לדבר עם זאביק.

לאט לאט אני מתקדם לעבר החדר ושורק לעצמי את שיר הנושא מהסרט "להרוג את ביל". משום מה דווקא הפזמון הזה הלך איתי לשם, אני מתקדם לעבר הדלת ומסתכל לעבר חדרו של זאביק. ואני זוכר את זה כל כך טוב, כאילו השטן בעצמו נכנס בתוכי, זוכר ולא יכול לשכוח.

זאביק עבר על איסור תורה מפורש בנוכחותי (זאביק לא ידע שראיתי הכל אבל החלון היה סגור אך הוא שכח להוריד את הווילון) ואיני רוצה לתאר מה הוא עשה כי זה לא המקום.

אני זוכר שהתחלתי לבכות ולא האמנתי שזה זאביק שלי ושזה החבר שכל כך סמכתי עליו. זאביק היה עתיד להיות העד בחתונתו של החבר מהשיעור שלי.

אני זוכר שבכיתי, כעסתי, ואולי גם קצת קנאתי שאני בדיוק באותה סירה ולי אין איך לפרוק את היצר שלי. את הליבידו שלי שעובד. וזו לא אשמתי שאני מאנשי זאביק!

נכנסתי לחדר ושמתי את הראש מתחת לכרית ופשוט לא זזתי משם. לאחר שלושה ימים הייתה לי הזמנה אישית לחדרו של ראש הישיבה בכבודו ובעצמו (להשיג שיחה איתו זה היה כמו להשיג שיחה עם מסי ואני לא מזגים).

נכנסתי, והוא שאל אותי מה קורה. ברור לי שמשהו קרה. אתה בוכה, נושם בכבדות, לא יוצא מהמיטה.

כאן נכנעתי, וסיפרתי לו. אני זוכר את הדמעות שורפות לי את הלחיים ואני זוכר את מילותיו והבטחותיו שיעזור לי ״לצאת מזה".

מובן ששיתפתי את הרב במה שראיתי מבלי לומר את שמו של זאביק והרב לא הפסיק להרגיע אותי ולהסביר לי שהוא ממש ברגע זה מטפל ב-3 מקרים שהם דומים למקרה שתיארתי. כשבוע אחרי נתפס זאביק על חם ע״י מנהל הפנימייה בעודו עם 2 בחורי ישיבה מהזרם הליטאי. עדותו בחתונה של חברו וחברי הטוב נפסלה.

חודש אחרי אני נזכר בזאביק ובמה שראיתי (זאביק הורחק לבניין אחר), ומחליט שאני רוצה גם. אני הומו וזאת הזכות שלי להיות אוהב ונאהב! זאת הזכות שלי להתפרק כמו הזכות של כל גבר סטרייט.

לא אתחיל לפרט עם מי נפגשתי ומה עשיתי כי אני יודע שעברתי על איסור תורה, אבל מאז אני לא אותו אדם.

לא הייתי צריך את המפגש עם הרב הראל בשביל שיזכירו לי שאני עובר על איסור תורה, אך כן הייתי צריך את המפגש הזה בשביל להבין שאני לא לבד!

אני לא היחיד שיש לו רצון עז להיות אוהב ונאהב, וריבונו של עולם מה אני עושה עם כל זה? אני כותב שורות אלו בשעת לילה מאוחרת. האהבה היחידה שלי היא הכלב שלי. מה אני עושה עם כל הלבד הזה? האם אני אשם? האם לא מגיע לי להיות אוהב ונאהב? לא מגיע לי להירדם לצד אהבת חיי

כל המפגש והשיחה השו"ת עם הרב הראל – כל זה לא היה לי קל. חשבתי מה אני עושה עם זה, ומשום מה היה נשמע לי שאני הכופר הכי גדול בכל הקבוצה (הרי עברתי על משכב זכר!). האם רק אני לא מבין איך אפשר לחיות עם גבר מבלי לעבור על משכב זכר? נו באמת, איך אפשר? מה תעשו כל היום – תשחקו בטאקי? תראו ״עקרות בית נואשות״? די נו, לא בושה להגיד שגם לנו יש יצרים!

לא בושה להגיד שזו זכות להיות אוהב ונאהב!

לא בושה להודות שאני לא פחות משום אדם, ואני יכול להיות איש היי-טק מדהים ואבא נהדר גם אם אני הומו!

אני לא אגיד שזה קל, זה באמת לא!

אבל זה הרבה יותר קל מלחיות עם תחושה של כמה אלוקים שונא אותך וכמה תצטרך לבקש ממנו מחילה וסליחה ב״אדון הסליחות״ או ב״עוקד והנעקד״ או בכל פעם שתכריז בפניך שאשמת ובגדת וגזלת ו… נאפת!

אני אישית לא יכול להתמודד עם התחושה, ולפי מה שהרגשתי שאני לא היחידי בקבוצה!

אני חושש מכל כך הרבה דברים: מלהישאר לבד, מ-HIV, ומזה שאני הומו.

אז אולי הגזמתי בכל הסיפור שלי, אבל אני מבקש רק ממך אלוקים שתסלח לי.

איתי

לרעות בגנים הרב הראל

הסיכום של חיים

התרשמתי שהרב, לאור עיסוקו רב השנים בנושא גם עם הומואים וגם עם לסביות  הוא אדם פתוח וקשוב לרגשות הזולת המכיר את הדילמות ואת הבעיות איתן אנו מתמודדים לִפְנַי וְלִפְנִים ומוכן תמיד לעזור לפונים אליו, בכפוף לכללי ההלכה ופסיקות של חבר רבנים ופסיכולוגים שעמם הוא נועץ תדיר

כבכל מפגש נעים לראות את הפנים החדשות המגיחות מבעד לדלת הכניסה. תחילה בהיסוס ובקצת בהיחבא, אבל בסוף המפגש הם כבר נהפכים לחלק מהקבוצה.

אודה שהיה לי חשש ממפגש זה. הרב הראל נתפס כדמות של רב קיצוני, יהיו שיגידו פנאטי, שאינו מכיר את ההוויה ההומוסקסואלית וחורץ גורלות של אנשים בהינף קולמוס.
הופתעתי לראות כשלושים איש שבאו לשמוע דבר מפי אומרו ולנסות לעמת את הרב עם התבטאויות והפסיקות אשר פורסמו בשמו.

המפגש שראשיתו התנהל כעין ריאיון בין עמית לרב הראל בעניין הספר, גילה שמדובר באדם שופע חוש הומור וציניות, שחרף הולדתו בסביבה חסידית חרדית מצא את מקומו דווקא בחברה הציונית דתית, צפה בסרטים וסדרות טלוויזיה (דאלאס, למשל) ומעריץ נלהב של הסופרים אהרון מגד וש"י עגנון.

הרב הראל ציין שסגנון הכתיבה של הספר (שהיו ביקורות שדימו זאת לסגנון של הרב קוק או של הרב סבתו) הוא סגנון שאינו קל לקריאה, ולכן גם אינו מתאים לכל קהל קוראים. אך גם קוראים חילוניים בעלי רקע והכרה של המקורות התלמודיים כמו שולמית אלוני או מאיר עוזיאל יוכלו ליהנות מקריאתו ולהבין את הרמזים הפזורים בין השורות והמילים.

הרב ציין שבניגוד למקובל כיום בעולם, הוא בחר לסיים את ספרו דווקא בנימה אופטימית וחיובית. וכן שכל הדמויות בספר הן אמתיות, אך כמובן העלילה שונתה אך הבסיס והרקע הם מציאות קיימת.

לקראת סוף המפגש ענה הרב על שאלות מהקהל והתייחס לחלק מהדברים והאמרות שנאמרו בשמו.

הרב הראל הדגיש שהמציאות של הומוסקסואל דתי היא מציאות מורכבת ואולי מסיבה זו מעטים הרבנים המכירים את המציאות הזו לעומקה כדי שיוכלו לפסוק הלכה לפונים אליהם.

מעבר לכך, הוא הדגיש שמה שהאדם עושה בתוך ביתו הוא עניינו הפרטי שלו מול הקב"ה וזאת להבדיל ממה שעושים כלפי חוץ. יש להבדיל, וזה הכלל המרכזי בפסיקתו, בין הפרט כיחיד לכלל כקבוצה. פסיקה שנכונה ומתאימה לאדם פלוני אינה בהכרח נכונה ומתאימה לאלמוני. והדבר נכון כפליים ביחס לפסיקה לקבוצה שלמה.

עם זאת, הרב ציין כי הוא מעולם לא פסק שהומו אינו יכול להיות שליח ציבור ולעבור לפני התיבה, כל עוד הוא עומד בכללים שנפסקו בעניין בשו"ע שמהם גם נלמד יחסו בעניין פסיקה כללית לגבי זוגיות חד מינית. כמו כן, הרב הפתיע כשנשאל על מצב שבו שני גברים חיים יחד בלי מגע מיני אלא ביחסים אפלטוניים, וענה שכאן מתחיל דיון כלשהו אע"פ שהנושא בעייתי מדין ייחוד בין גברים והחשש ליפול לתוך האיסור.

בסופה של פגישה התרשמתי שהרב, לאור עיסוקו רב השנים בנושא גם עם הומואים וגם עם לסביות (או משיכה תוך מגדרית, בתרגום מאנגלית, בלשונו של הרב הראל) הוא אדם פתוח וקשוב לרגשות הזולת המכיר את הדילמות ואת הבעיות איתן אנו מתמודדים לִפְנַי וְלִפְנִים ומוכן תמיד לעזור לפונים אליו, בכפוף לכללי ההלכה ופסיקות של חבר רבנים ופסיכולוגים שעמם הוא נועץ תדיר.

חיים

הרב הראל
הרב הראל

הסיכום של יוני

הרב ארלה הוכיח אחרת. הוא הוכיח שעם קצת רצון וקצת יוזמה אפשר לנהל דיון אמתי ומהנה.  גם כזה שלא פוגע באף אחד, אבל גם כזה שלא עושה הנחות. ובכלל, הוא הוכיח שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך

למפגש השני שלי הגעתי בתחושה הרבה יותר טובה. הרגשתי כבר "בבית". תוסיפו לזה חודש ימים של ציפייה עזה למפגש ותבינו שהגעתי עם הרבה ציפיות.

למען האמת המפגש הזה היה קצת מוזר.

בכל זאת,  לא כל יום אתם פוגשים רב (סטרייט) עבדקן שמדבר בכזו פתיחות ובאומץ מעורר השתאות על הנושא ההומו-לסבי הדתי. בפעם הראשונה בחיי הייתה לי את הזכות לשמוע דעה כזו שמקבלת מבינה מחבקת, אבל לא עושה הנחות ולא מעגלת פינות. כזו שמסתכלת למציאות בעיניים בלי משוא פנים.

כשהרב ארלה דיבר, יכולת להרגיש איך הוא משתתף איתנו ונושא איתנו בעול הזה של להיות הומו דתי. יכולת להרגיש שבדמו הדבר. יכולת להרגיש שהוא באמת באמת רוצה לעזור לנו, אבל הוא מספיק הגון עם עצמו ועם אמונתו בכדי לא לזייף ולא להגיד דברים רק בשביל למצוא חן בעיני מישהו.

שמעתי הרבה עצות מהרבה רבנים כאלה ואחרים. רובן לא התחילו להבין את הקונפליקט שבו אני וכולנו בכמוך נמצאים.

כשהקשבתי לרב ארלה מדבר, הרגשתי בפעם הראשונה שיש רב שמבין אותי. רב מכובד. אחד שבאמת באמת מצדיק את התואר "רב".  זה חימם לי את הלב. לדעת שלמרות שנוהגים לטאטא את הבעיה שלנו מתחת לשולחן בכל מקום ציבורי דתי או חרדי, יש כאלה שאוזרים אומץ והולכים עם האמת שלהם כנגד הזרם ובלי מורא. יש כאלה שמקדישים ממזמנם בשביל לנסות ולעזור לאנשים שהחברה שלנו מעדיפה לשים בצל. אנשים שהחברה שלנו החליטה שבגלל שאין בכוחה להתמודד עם הקונפליקט האבסורדי הזה עדיף לא להתעסק בנושא.

הרב ארלה הוכיח אחרת. הוא הוכיח שעם קצת רצון וקצת יוזמה אפשר לנהל דיון אמתי ומהנה.  גם כזה שלא פוגע באף אחד, אבל גם כזה שלא עושה הנחות.

ובכלל, הוא הוכיח שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך.

שלכם באהבה,

יוסי (שם בדוי)

* לקטעי וידאו מהמפגש עם הרב – לחצו כאן וכאן *

הרב ארלה הראל כתב את לרעות בגנים – ספר הפרוזה הראשון שעוסק בהומואים דתיים! – והגיע למפגש כמוך כדי לספר על הסיבות לכתיבת הספר, על תהליך הכתיבה, על הלחצים מבית ומחוץ שלא לפרסם ספר שעוסק הומואים דתיים.

הספר לרעות בגנים כולל בתוכו שלשה סיפורי חיים שנארגים יחדיו.

החלק הראשון מספר את קורות חייו של נער יתום דור שני לשואה, הנע בין עולמות רוחניים שונים, הופך לחסיד סלונים ומתגלגל בסופו של דבר להקמת חווה בהרי יהודה.

החלק השני מספר את קורותיו של מתמניק (הומו) דתי, על לבטיו, קשייו, הטלטלות סביב הגדרת הזהות, יחס הסביבה אליו, ניסיונות שינוי שלא צולחים, נטישת העולם הדתי ועוד.

החלק השלישי מפגיש אותנו עם נערה בת עולם הזוהר ההוליוודי המחפשת את עצמה ואת עולמה הרוחני. החיבור המפתיע בין הדמויות יוצר רקמת חיים מיוחדת של צמיחה ופריחה, למרות הקשיים האובייקטיבים שחווים הגיבורים.

הרב הראל הוא דמות ססגונית שמשלבת עולמות שונים: ראש כולל ומרצה במכללות ובישיבות הסדר, מגשר בהכשרתו ויועץ כללי, מגדל עזים, איש אדמה, אוכל ביצי חופש הגדלות בלול שבחצר ביתו, וחבר מועצת עמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים. זהו ספר הפרוזה הראשון שכתב, ומדובר בספר מהפכני שעוסק בגלוי בנושא שהוא עדיין בגדר טאבו בעולם הדתי – הומוסקסואליות.

Untitled1

הספר יצא בשיתוף דברי שיר ועמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים.

הספר עבר את עיניהם של רבנים רבים, ביניהם: הרב חיים דרוקמן – ראש ישיבות בני עקיבא וראש ישיבת אור עציון, הרב רא"ם הכהן – ראש ישיבת עתניאל, הרב אברהם וסרמן – ר"ם בישיבת רמת גן.

המפגש כלל שיחה עם הרב על הספר, העלילה, הדמויות, כן גם שו"ת עם הרב בנושאים שונים הקשורים לעולם ההומוסקסואלי – הלכה, השקפה, אמונה וכדומה.

כמו כן, הרב חתם על ספרו.

המפגש היה בתאריך ו' באדר א' תשע"ד, 6 בפברואר 2014, יום חמישי, בתל אביב.

הצטרפו אלינו כדי להתעדכן בפרטים המדויקים של המפגש הבא: kamoha.or@gmail.com

שימו לב: למען שמירה על צביון הקבוצה ולמען הנוהל התקין, אין להביא חבר חדש מבלי לעדכן אותנו מראש.
ובמילים אחרות: הבאה של חבר חדש למפגש – רק באישור מפורש שלנו. צרו עמנו קשר: kamoha.or@gmail.com

5 תגובות

תגובות בפייסבוק

להגיב על עמית - עורך האתר לבטל

האימייל לא יוצג באתר.