במחיצה אחת | פצעי אוהב

הם מנודים, לא כשרים, יושבים בפינה. אבל יום בשנה הם נישאים על כפיים כמו כולם: שמחים, רוקדים, בני חורין * בנימין בטור מיוחד שמסכם את שמחת תורה

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל

(זוהר במדבר נשא, דף קל"ד ע"א)

יש ספרי תורה שהמזל האיר להם פנים. כל שבוע וכל שבת מוציאים אותם וקוראים בהם באהבה ובשקיקה. עיני בעל הקורא בורקות והקהל בולע בשקיקה את האור שבמילים הקדושות. 16 עולים כל שבוע, 16 קריאות לברך את ה', 32 ברכות. ספרים שיודעים בבירור "אשר בחר בנו מכל העמים", ספרים של "חיי עולם" נטועים בתוכנו.

יש כאלו שהמזל פחות האיר להם פנים. תפקידם להיות 'ספר שני', לנצח משרתים את אחיהם. ספרים הללו מודיעים בקולם כי יום חודש או מועד היום.

יש אלו אשר מזלם נטר אותם למועדים ולרגלים. אינם מתערים בהמוני העם, ממתינים הם עד עת אשר יחפוץ בם ויקראו בשם. אלו הם ספרי המועדים ההולכים מעדנות, מלמדים הם את העם ומדברים אותם את מועדי ה' מקראי קודש, הלכות פסח בפסח, מידת עצרת בעצרת, קרבנות החג בחג.

שמורים מהם, אלו הם ספרי הימים הנוראים. נעלים הם בעולמם הטהור, ממנו יצאו רק בימים הקדושים, עת כל הקהל מתקדש ומיטהר בחיל וברעדה.

יש ספרים אשר המזל החמיץ להם פנים. אלו ספרי 'וייחל משה'. אין נזכרים בהם כי אם בשעת צרה וצוקה. או אז נאספים הקהל ובבכי ובתחנונים מתייסרים בתוכחות. בקול תקיף ובלב נשבר הם מוכיחים את הקהל כי ישובו מדרכו הרעה שעה שהם משתטחים כלפי ריבונו של עולם ומתפללים 'שוב מחרון אפך, והנחם על הרעה לעמך'.

כל ספר ממלא את תפקידו בנאמנות, אין הספרים מתקוטטים ביניהם. כל אחד ואחד מכיר את מקומו וממלא את תפקידו. עתים 'ששים ושמחים לעשות רצון קונם', ועתים מתקנאים זה בירך חברו ונכווה מחופתו.

יש ספרים אשר חשכו כוכבי נשפם. אלו הם ספרי התורה הפסולים.

טומאתם בשוליהם, משונים הם בלבושם, אבנטיהם חגור מעל למעיליהם מפרסם קלונם לכל באי עולם. 'סורו טמא' מכריזים הם. 'רחקו ממני, אל תקראו בי' זועקים הם חרש.

גם אם יבוא עת אשר יחסר ספר למניין הספרים הנדרש, לא ייקחום. פסולים הם. מוטב יגללו את הספר הכשר. גם טורח הציבור אינו עומד לעזר להם. אבדו, נגזרו מארץ החיים. יושבים הם להם בפינת הארון ממתינים עד כי ישלוט בהם הרקב, עד בוא עת אשר ישישו כי ימצאו קבר.

ואולם יום אחד בשנה. יום יחיד לאומה יחידאה. יום לאומה אשר שתה קינה מעל לכוכבים. יום אשר אין המזל שולט בו. גם ספרים אלו מקבלים עדנה.

'וביום השמיני, עצרת תהיה לכם' יום בו הדינים נעצרים. ביום זה נופלים המחיצות, מיטשטשים המעמדות. ספרי התענית עם ספרי הרגלים. של יום חול עם של יום הכיפורים. כולם כאחד מזמרים, מרננים, 'וזאת הברכה' יחד אומרים.

וכולם כאחד רוקדים, שרים ושמחים. הנערים אוחזים בהם רוקדים במרץ נעורים. הילדים רצים – אצים לנשק את ספר התורה. הזקנות מעזרת נשים זורקות עליו סוכריות. וכולם כולם שרים בחדווה. 'שישו ושמחו בשמחת תורה'. כבוד וייקר נותנים לספרים. לוחות ושברי לוחות יחד מרננים. ביום זה גם הספרים הפסולים נישאים על כפיים. שמחים. רוקדים. אבנטיהם עדיין חגור על מעיליהם. אין הם מכחשים, חלילה, לומר 'כשר אני'. כל הרואה אותם מבין, אך גם מבין. אמנם כן, הריעותי את מעשיי וקיפחתי את נפשי, אך לא נכרתתי. 'לא שכח חנות א-ל', לא לנצח נאבד. בן חורין אני, מכתב א-להים חרוט בי, שמא דמרך עילווך.

יודעים הם, בם לא יקראו, אך אין זה אומר כי שכחו אותם. גם הם ישמחו. גם הם יסובבו את המזבח. גם בם יאחז החזן בקוראו 'אנא ה' הושיעה נא'.

עוזר דלים יושיעם, רחום וחנון יצליחם, תמים במעשיו יענה אותם ביום קוראיהם.

בנימין

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. שיהיה ברור. אני לא מדמה את עצמי או אף אחד אחר לספר תורה פסול. סך הכל כתבתי את מה שהרגשתי בשמחת תורה, את ההזדהות שלי עם ספרי התורה הפסולים.