(עוד בעניין: לחצו כאן כדי לקרוא את המידע על שבת כמוך 4 + לחצו כאן כדי לקרוא את סיכום השבת של אריה, נוח, א"ג וארי + לחצו כאן לצפייה בממצאי המשוב שמילאו משתתפי השבת + לחצו כאן לצפייה בתכנייה של השבת) 

הסיכום של משה ש'

א.

אני נוסע לבד. הכביש רטוב, העננים אפורים מדי וטיפות דופקות בקצב עצוב על השמשה. בדיוק כמוני.

אני נוסע לשם מבחירה ופשוט לא רוצה להגיע. נדמה שמעולם לא חוויתי בצורה עוצמתית כל כך את המושג "אבסורד".

הפקקים שתכננתי ולא היו, השמים שהופיעו, הכביש שהתייבש והנוף המדברי המרהיב – כל אלו לא הספיקו כדי לעודד את רוחי, בעיקר לאור העובדה שגיליתי פתאום שהגעתי מוקדם בהחלט ממה שתכננתי.

חניתי בשורה חדשה. רחוק משלושת המכוניות שכבר עמדו שם. רחוק מהדמויות שהציצו מהאכסניה. רחוק מכל מה שאפשר.

דוממתי מנוע והתנעתי את הדמעות. פול גז בניוטרל.

לא יודע למה, אבל המראה המדברי פשוט הקפיא אותי. לא הצלחתי לזוז.

השם, הֱיה עמי בדרך אשר אני הולך. בדרך שאתה מוליך אותי בה.

שרוול כדי לנגב את הדמעות, קינוח אחרון ויצאתי.

ב.

אני בחדר לבד. הם נכנסים ובידיהם תיקים קטנים וחיוך גדול, עורכים היכרות, לוחצים ידיים ומרגיעים. הם זוכרים את הפעם הראשונה. גם להם זה היה קשה. גם הם כמוני.

מתעניינים איך הגעתי, ומי יודע ואיך אני מרגיש. נדמה שמעולם לא חוויתי בצורה מדויקת כל כך את המושג "שיתוף" ו"הקשבה".

בתפילה גיליתי שלושה פרצופים מוכרים. אחד מתקופה הזו, שני מזו ושלישי מאוחרת – כל אלו הפתיעו אותי, בעיקר לאור העובדה שגיליתי פתאום שההיכרות מקלה על הכאב.

לארוחת השבת נכנסתי מהוסס. מהסיטואציה החדשה. מהאנשים החדשים מהאני החדש.

"בוא", הוא אומר לי, "שמרנו לך מקום לידנו".

לא יודע למה, אבל תשומת הלב הזו ריגשה אותי מאוד. החום שהפשיר אותי ואפשר לי לזוז.

בשם השם נעשה ונצליח.

סלטים, שירים, מנה עיקרית, דבר תורה, קינוח אחרון ויצאתי.

ג.

אני מדבר עם כולם, כמעט. כבר לא לבד. אחד אחד הם עוברים מולי בכיסאות. שמות ושאלות מקוריות, ושיחות שנוגעות בנשמה (כמה שאפשר בשלוש דקות…) והם מספרים ומקשיבים, כמוני.

אני מדבר כמעט עם חמישים איש ומציץ לאלף עולמות חדשים.

נדמה שמעולם לא חוויתי באופן מלא כל כך את המושג "יחד" ו"למרות הכול".

אחרי ששקטו הפעמונים הגיע שלב של דקויות. דיברתי עם מישהו, מלב אל לב. והמשכנו לדבר, במדרגות ובדשא – ופתאום גיליתי שעוד מעט כבר בוקר…

בתפילת שחרית הייתה אווירה נעימה וארוחת השבת שמחה. שמחה של קרבה, שמחה של אור, שמחה של הפרטים הקטנים.

לא יודע איך, אבל כולם נדמו לי כחברים מימים ימימה.

שם א-להים במקום הזה.

ארוחת שבת עמוסה באוכל ובחוויות, קינוח, ברכת המזון, עוד קינוח – אחרון. ויצאתי.

ד.

אני רגע לבד. מהורהר. חבורה מתקרבת אליי ומזמינה אותי לטאקי. משחק ועוד משחק ועוד ועוד…

לא משנה מי מנצח, העיקר שיחד, העיקר שכולנו.

בסעודה שלישית מדברים ויודעים שעוד מעט צאת הכוכבים.

נדמה שמעולם לא הרגשתי "שלא יגמר לעולם" כמו אז…

לא יודע למה אבל התרגשתי.

השם רועי לא אחסר, בנאות דשא ירביצני.

כל אחד מגלה את הדמות הרמוזה לו בפתק שקיבל בערב השבת. גם אני. למה? כי נוח…

ויצאה שבת.

ה.

אני נפרד לשלום ולהתראות. בוכה וצוחק יחד.

"גם אני מרגיש ככה", אמר לי מישהו. "כמוך".

נדמה שמעולם לא הבנתי את המושג "אהבה" כמו אז.

אני נוסע לבד, אבל לא באמת לבד.

השבת הזו העניקה לי כוח, הכירה לי חברים קרובים באמת,

השיבה בי את הרוח (עכשיו אני כבר לא מפחד מגשם)

נתנה לי מקום בעולם.

יהי רצון מלפניך השם א-להינו, שתוליכנו לשלום.

ויצאתי לדרך חדשה.

עם כל הרצון וההשתדלות, המילים אומרות מעט.

תודה. על הכול.

משה ש'

הסיכום של דודו מצלג

ה"שינה בשבת תענוג" הוחלפה ב"שיחה בשבת תענוג", וכך הוחלפו חוויות, בדיחות, וורטים ופעילות חברתית גם לאחר הסעודה השנייה, על חשבון ההפסקה והמנוחה

אמנם כבר הייתי במפגשי כמוך, אבל זו לי השבת האשונה עם חברי "כמוך" – שבת שהוצק בה תוכן ענייני ומהנה, שבת של דיבוק חברים שמבחינתי עלתה על כל דמיון, וכל החברים שהשתתפו בה הוכיחו זאת מעל המשוער.

זמן רב לא חוויתי חוויה כל כך נפלאה ומאתגרת בשבת עם חברים, מכל הרבדים וקהילות עמך ישראל (חרדים, דתלי"ם, בעלי תשובה ומסורתיים – שבת אחרים גם יחד).
סעודות שבת דשנות ושירי השבת שהדהדו בין כותלי חדר האוכל; שליחי הציבור שהוסיפו חן לתפילות ובעלי הקורא בתורה בטעם שהביאו עמהם מבית אבא; הנוף המדברי וההררי הוסיף נופך לאווירה המיוחדת והרגועה ששרתה במקום.

דברי התורה שנאמרו על פרשת השבוע וענייני דיומא, בעין האקטואלית, הושמעו בטוב טעם ונתנו לכל אחד מאיתנו ממד חדש לחיי היום יום כדתיים והומואים כאחד, הניסיון, הרצון וההתמודדות שבהם אנו שרויים.

הייתה זו הזדמנות פז להרחיב את מעגל החברים, להכיר פנים אל פנים את החברים הוורטואלים שנחבאים אל הכלים, ובחלקם עוטי מסכות (מסיבות מובנות), וזה עושה טוב על הלב.

פעילות הספיד נווינג  (speed knowing)שבה כולם הכירו את כולם ודיברו עם כולם, אפשרה להכיר פנים חדשות מקרוב ולתהות על קנקנם, לשמוע מגוון דעות וחוויות מחיי היום-יום.

הסיפורים האישיים ששמענו ב"איך הכרתי את…" היו מעניינים, וניכר כי יד ההשגחה כיוונה כל אחד ואחד לזה שהכיר בנסיבות כאלה ואחרות.

השיחות נמשכו גם לאחר מכן אל תוך הלילה, כל שיחה חיזקה והוסיפה חומר למחשבה, עם הומור בטוב טעם שהוסיף לשמחת השבת.

ה"שינה בשבת תענוג" הוחלפה ב"שיחה בשבת תענוג", וכך הוחלפו חוויות, בדיחות, וורטים ופעילות חברתית גם לאחר הסעודה השנייה, על חשבון ההפסקה והמנוחה.
ניכר היה שהחברים נהנו מכל רגע בשבת מענגת שכזו. בסעודה השלישית לפני סיומה של השבת, היה הפתרון המלא של המשחק "נחש  מי" ועל כל חבר היה לאתר מי עומד מאחורי הרמז והמשפט שייחד אותו בחייו.
לאחר ההבדלה במוצ"ש, רגע לפני שנפרדנו, ברכנו זה את זה בברכת להתראות במפגשים ובשבת כמוך הבאים עלינו לטובה.

אין ספק שהייתה זו שבת כייפית, ייחודית מיוחדת ובעיקר מאחדת. שבת מרוממת נפש שכולה עונג וקדושה שפתחה צוהר לכל הבאים ואפיקים חדשים לדעת איך להמשיך ולחיות הן כדתי והן כהומו.

כאן המקום להודות לצוות כמוך, ממחוללי המהפכה בקרב העולם ההומו דתי-חרדי. וכל אלה שפעלו ותרמו להצלחת השבת וכמובן לכל החברים שנטלו חלק בשבת קסומה זו. יישר כוח ולהתראות בעז"ה בשבת כמוך הבאה.

דודו מצלג

הסיכום של שמעון

במהלך השבת העמקתי היכרות עם כולכם בצורה מיוחדת שטרם עשיתי. ונפתחתי מאוד! הרגשתי שאני בבית! לא האמנתי שאגיע לכזו רמה של קשר עם אנשים

אהלן נבלות שלי,

ואוו… לחשוב שאפילו לא עבר יום מאז נגמרה השבת ואני במחשבות עם עצמי על כל מה שעברתי איתכם השבת הזו. חלקכם יודעים וחלקכם, לא אבל לא היה פשוט לי להגיע לשבת ולא היה פשוט לי בשבת עצמה' אז בואו נתחיל.השבת הייתה ביישוב שהוא חור אי שם בדרך לים המלח, רק אנחנו וההרים סביבנו (ועוד כמה מתנחלים חתיכיים).

הגעתי עם אנשים נחמדים מירושלים אל המקום, התארגנתי לשבת, וקיבלנו את השבת בשמחה ובקדושה עם פיוטים נעימים לאוזן של אדם אהוב ביותר שלמדתי ממנו המון. שמחתי לדעת שהוא בא לשבת.

הפיוטים האלה גרמו לי שוב להיזכר למה חזרתי בתשובה. הקדושה האמיתית של תפילה עם אנשים שלא מובן מאליו שהם נכנסים לבת הכנסת.

במהלך הארוחה הצד ההיפראקטיבי "הכבוי" שלי החליט לצאת מהארון ולטייל לו בין האנשים ולהגיד שלום. ואז עלה יוסף ואמר דבר תורה שהוסיף לנו ערך מוסף לשבת, בדרכו המיוחדת. ואחרי שחבר החליט להעליל עליי עלילות שווא וטען שאני משפריץ עליו בעזרת התפוח שאני אוכל, התחיל ה"ספיד נווינג" –פעילות היכרות שבה ישבנו בשני מעגלים ודיברנו זה עם זה. הדבר פתח מאוד והיה גולת הכותרת של הערב: שיחות נפש עם אנשים חדשים ולמידה עצמית מעמיקה לאחר מכיר בשיחות אל תוך הלילה. בשעה 4 לפנות בוקר היה לי רגע שבירה של עצמי.

הלכתי להתבודד מעט עמדתי מול ההרים, וצעקתי לקב"ה שיקשיב לי. בכיתי והשתחררתי כמו שלא עשיתי הרבה מאוד זמן. הייתי חייב את זה לעצמי. אני חושב שברגע הזה שעמדתי מול הנוף שלא נגמר הבנתי שבסופו של דבר זה אני מול עצמי ואני עם עצמי ופתאום הרגשתי יד מלטפת אותי, חיבוק חם שעזר לי לזכור שיש אנשים טובים בעולם הזה.

בשעה שש בבוקר הלכתי לישון בידיעה שבשמונה יש תפילה. אחרי הארוחה הלכנו לטייל ביישוב.

במהלך השבת העמקתי היכרות עם כולכם בצורה מיוחדת שטרם עשיתי. ונפתחתי מאוד! הרגשתי שאני בבית! לא האמנתי שאגיע לכזו רמה של קשר עם אנשים בתוך שלושה מפגשים (הייתי גם בשני המפגשים האחרונים של כמוך).

הביישנות נעלמה לה, בעיקר שלאחר שבפעילות בסעודה שלישית גיליתם שכבר בגיל שש לא הייתי ביישן ואמרתי לחני נחמיאס "מטומטמת" בשידור חי J.

אין ספק שהשבת הזו הייתה נקודת מפנה חשובה בחיים שלי, אהובים שלי! הפכתם להיות חלק מהלב והנשמה שלי והפכתם להיות המשפחה השנייה שלי.

השבת הזו לא הייתה לי קלה, והיו בה רגעים של שבירה אין-סופיים, אך בזכותכם עברתי אותה בחיוך ענק. עד עכשיו אני לא מאמין שזה נגמר. תזכרו דבר אחד חשוב – את הדברים היפים והאמיתיים בחיים לא רואים דרך העיניים, אי אפשר לשמוע אותם והם לא אלו שגורמים לנו לאושר אמיתי. את האושר האמיתי נוכל להרגיש רק בלב!

מקווה לראותכם במהרה.

שלכם לעד,

שמעון

הסיכום של קובי ע'

גם רגעים לא פשוטים פגשתי במהלך השבת. רגעים שבהם הרגשתי עצמי מוצף שאלות, ואני נאחז באוויר מול גבולות רופפים ושמים נטויים. רגעים שבהם מצאתי עצמי מתעמת עם עצמי, ואיך שהוא תמיד מוצא אוזן קשבת בקרבת נפש ובקרבת מקום – דבר מרגש בפני עצמו שמילא את הלב שלי באיזון חוזר

למעשה, שבת כמוך  הייתה כמו שום דבר שהכרתי עד הלום.

באתי בהרבה רתיעות, חששות, הסתייגויות ואכזבות, אבל גם ללא ציפיות של ממש.

כבר מהמפגש הראשון עם החומר הכתוב באתר כמוך, חשתי ביד מנוסה תומכת ומבינה, באמת ומקרוב.

החל מהטיפים האינטרנטיים על הקלת הבושה הראשונית, ועד תשומת הלב הרגישה והקשובה לפרטים הקטנים-גדולים, כמו העדפות בשיבוץ החדרים, אפשרויות מחסה גמישים בהצגת השם והרקע של הבאים, מפגשים מאווררי מתח ומעררי קרבה, ובכלל תחושה מלווה של קורת לב תומכת, מכילה של ממש ואוהדת לאורך כל השבת.

ללא ספק מסירות הצוות מורגשת ומרגשת.

נותנת הרבה אור ותקווה.

מאפשרת לכל קולות הסיפורים השונים והייחודיים של כל אחד ואחד להישמע מתוך הצללים.

מאפשרת לכל קול להעז ולחשוב על ההמשך, על איך שהוא היה רוצה לראות את עצמו מתרחב אל העולם,

על גווני נפשו, ובאמת.

גם רגעים לא פשוטים פגשתי במהלך השבת, והיו לא מעט כאלו. רגעים שבהם הרגשתי עצמי מוצף וחדור מבטים, שאלות, פעילויות רבות משתתפים, ומצאתי עצמי נאחז באוויר מול גבולות רופפים ושמים נטויים. רגעים שבהם מצאתי עצמי מתעמת גם לא מעט עם עצמי, ואיך שהוא תמיד מוצא אוזן קשבת בקרבת נפש ובקרבת מקום – דבר מרגש בפני עצמו שמילא את הלב שלי באיזון חוזר.

בתור חוויה ראשונה שלי בפעילות כלשהיא בתוך כל מסגרת כלשהיא בנושא, אני מוכרח לציין שהופתעתי לגלות אפשרויות אחרות, ובכלל מצאתי עצמי חוזר הביתה בתחושת טעם של עוד.

בקיצור, באתי ונדלקתי 🙂

בהרבה מאוד הערכה ובאיחולים של אור ושלמות לכולכם, אנשים יקרים, אהובים ומבורכים,

יעקב ע'