עוד ארבעה סיכומים אישיים למפגש מרחשוון תשע"ד: שבת כמוך 4 | אירועים ומפגשים

אריה: "הייתה לי חוויה שהתעלתה על מה שהרגשתי ביום הכיפורים" * נוח: "לא תסולא בפז התרומה של כמוך לקהילה לחיזוק התדמית הדתית" * ג"א: "אקח עמי הרבה משבת כמוך, זיכרונות יפים, ומקווה שחברים חדשים לחיים" * ארי: "זו הייתה אחת השבתות החברתיות הנפלאות ביותר שאני זוכר"

(לחצו כאן כדי לקרוא את סיכום השבת של משה ש', דודו מצלג', שמעון וקובי ע' + לחצו כאן לצפייה בממצאי המשוב שמילאו משתתפי השבת לחצו כאן לצפייה בתכנייה של השבת)

12

הסיכום של אריה

העוצמה שבה נפתחתי הייתה מעל ומעבר. כשאני חושב על זה, להגיד שנפתחתי זה לא תיאור ממצה, אפשר יותר לומר שממש השתחררתי ממקום שהיה סוגר אצלי יותר מדי זמן

אז איך הייתה השבת?

אם אסכם במילה אחת אגיד שהיה, טוב. בשתי מילים, ממש טוב. בשלוש מילים, ממש ממש טוב.

מצד אחד אני לא רוצה לתאר את המצב כאילו הכול מושלם ונפלא, אבל התרגלתי לחיות על פי עצה טובה שמישהו נתן לי פעם: קודם כול תִראה את הטוב ואחר כך תעביר ביקורת. ככה אפשר לפתח נקודת מבט אופטימית. זאת הסיבה שלא פתחתי בקושי שהיה לי מתחילת השבת, אז לאחר הקדמה זו אפתח בתיאור מה שחוויתי בשבת האחרונה, בעיקר בגלל שהייתי חדש "מהניילון" מה שנקרא, ולא השתתפתי במפגשים קודמים. גם כן לא הכרתי אף אחד בצורה אישית לפני השבת, ככה שאם בדרך כלל יש חשש שאולי תכיר מישהו, אצלי זה היה הפוך. במובן מסוים קיוויתי לפגוש מישהו שאני מכיר.

בשבוע לפני השבת, ועוד לפני כן, התלבטתי מאוד: לבוא או לא לבוא? זאת השאלה! כיוון שאני כבר ביום שאחרי שבת, השאלה היא מניין היה לי האומץ להגיע לשבת כזאת, אע"פ שלא הכרתי איש.

מה עבר עליי ולמה הגעתי לשבת בכלל?

אשתמש בניסוח של חבר אחר, שהגיע גם הוא בלי להכיר אף אחד, שהסביר איך זה קרה בעצם. הטיעון המרכזי שלו היה "מה אפשר להפסיד?! אם אני לא אתחבר לאנשים אז אוכל לומר לעצמי שלפחות ניסיתי, ולו לא הייתי הולך בעצם הייתי מצטער הרבה יותר מאשר לו הייתי הולך וזה לא היה מתאים לי".

היה לי חשוב להגיע דווקא בגלל הצורך הרגשי. אני מניח שרבים הם אלו שעוסקים באותן שאלות שמטרידות אותי על בסיס יום-יומי, אבל להכיר אותם אישית זה אחרת לגמרי. לא, לא היה קל ואפילו קשה רגשית להיפתח לכולם. כשהגעתי, מוקדם יחסית ולפני שרוב החבר'ה הגיעו, פשוט הלכתי לחדר שלי, נשכבתי על המיטה ושמעתי מוזיקה במשך שעתיים כמעט כדי להירגע. לא דיברתי עם אף אחד ולא ממש הוצאתי את האף מחוץ לד' אמות של חרדה ותסכול שהייתי צריך לפרוק.

אחרי שנרשמתי לשבת הכרתי מישהו שגם היה אמור להגיע, אבל בסוף הוא ביטל ברגע האחרון בגלל אילוצים כאלו ואחרים, ככה שנשארתי לבד. רציתי להישאר לבד ונמאס לי להישאר לבד, ורגשות כמו רגשות אין להן שום בעיה עם סתירות פנימיות. נקרעתי בין הרצון להיפתח ובין הרצון לברוח, אז לקחתי את הזמן כדי לעכל את מה שעובר עליי.

אני אמור להסביר מה עבר עליי השבת, ולשם כך יש צורך גם בכמה מילים על עצמי. אני לא כל כך מסתדר עם הגדרות, ככה שדתי-הומו לא ממש מניח את דעתי. מהצד הדתי אני חוזר בתשובה, תהליך שהתחיל אי שם בכיתה ז' כשנכנסתי לבית ספר דתי וחבשתי כיפה לראשי. עד היום שאני משתדל להוסיף בעבודת השם מצד החובה של כל יהודי ומצד הפן האישי שלי בקשר שלי עם הקב"ה. מהצד ההומואי אני מתאר עצמי כבעל משיכה רבה יותר לבנים או לגברים. אם תשאלו אותי אם אני בטוח במשיכה הזו, אז התשובה תהיה שזה שיש לי תהיות ושאלות לא אומר שיש לי ספקות לגבי העניין. העיקר הוא בירור היחס בין מיניות לרגשות ונקבל אחלה מרק, אבל לא מהסוג שעוזר להקל על כאב ראש, אלא מהסוג שגורם לבחילה מחשבתית ורגשית.

למה ציפיתי? והאם ציפיתי למשהו בכלל?

ברוך ה' זכיתי השבת לפגוש אנשים מדהימים. כאמור הייתי קצת בהלם בהתחלה, ואולי אפילו יותר מקצת, אבל באמת שכולם היו ממש נחמדים וזורמים, כך שהרגשתי את המועקה שליוותה אותי מבוקר יום שישי הולכת ומתפוגגת כבר מהשלב שכולם התחילו להתכנס לקבלת שבת.

הגיוון של האנשים הדהים אותי והרגיע אותי כל כך שפשוט נפתחתי והכרתי את עצמי מחדש. התפילה הייתה מרוממת, בעקבות חזנות מדהימה של עוד בחור, שגם הוא היה חדש בשבת, ויש לו סיפור בפני עצמו, כמו כל אחד. מה שכן הייתה לי חוויה שהתעלתה על מה שהרגשתי ביום הכיפורים, אז היו לי הרבה מחשבות כמו תמיד, אבל העוצמה שבה נפתחתי הייתה מעל ומעבר. כשאני חושב על זה, להגיד שנפתחתי זה לא תיאור ממצה, אפשר יותר לומר שממש השתחררתי ממקום שהיה סוגר אצלי יותר מדי זמן.

בארוחה ביקשו ממני לקדש. מצד אחד זה קצת נפל עליי, כי לא היה לי נעים מכל המבטים שננעצו בי. אבל מצד שני כבר נכנסתי לקבוצה והפכתי לחלק מהחבר'ה. וגם אני רגיל לקדש בבית, ככה שזה "בא בטוב" כי זה הגיע ממקום שאני לגמרי נמצא בו של עמידה עצמאית מול העולם, ומתוך כך הגיע הזמן לשתף ולהכיר ולא לברוח כדי להיות לבד. לבד הייתי מספיק בבית והגעתי לשבת כדי לא להיות לבד, וזה היה טוב כי הרגשתי ביחד ולא רק הסתובבתי ודיברתי עם עוד אנשים.

אווירה טובה, חברה טובה, בקיצור אנשים טובים.

סבב ההיכרות המהיר (speed knowing) לא ממש הטיב עמי בגלל ההתרגשות ושילוב של בעיות קשב וריכוז. כיום בימינו כמעט כולם נהנים מבעיה כזו או אחרת, ההבדל הוא רק שיש את אלו שמאובחנים ואת אלו שלא. אבל בגלל שאני חדש הכרתי הרבה אנשים בבחינת רב הכמות ומעט האיכות, ובקיצור חוויתי מה שנקרא "עומס יתר" בשפה המקצועית.

בארוחות אני בדרך כלל לא יושב במקום, אבל בסעודה ראשונה לא זזתי מהמקום שלי. גם הייתה לי פדיחה שהיה מישהו שהכיר אותי, אבל אני רק הכרתי אותו בפנים, אבל לא ממש זכרתי מאיפה. חשבתי אחר כך שאולי היה כדאי לשלב את הפעילות תוך כדי האוכל או לעשות הפסקות פה ושם בארוחה. נראה לי שעדיף בכל מקרה לעשות היכרות סביב אוכל, זה עוזר להשתיק את השני כשאתה רוצה לדבר ועוזר לך להקשיב בזמן שהוא מדבר.

אני מודע לכל מיני משחקי מילים שדחפתי קצת פה ושם, והמבין יבין. לא עשיתי את זה סתם, אלא כדי להסביר את החשיבות שהייתה מבחינתי להומור העצמי ולבדיחות הפנימיות שהיו מפוזרות במהלך כל השבת. אף אחד לא ממש לקח את עצמו או את הנטייה בצורה רצינית מדי וכבדה, אלא בצורה מפוכחת ומשועשעת שיודעת לקחת את עצמה ברצינות. בצאת השבת כמובן שרציתי לשמור על קשר עם כמה וכמה אנשים, אי אפשר עם כולם, בכל זאת יש גבול. כן אשמח לשמור על קשר עם כמה מהם, רק יותר לאט ובלי לחץ. ולהמשיך להתראות עם כולם במפגשים שיהיו בעתיד.

במהלך השבת היה אפשר לדבר על כל מיני שאלות מעניינות כמו: התמודדות או קבלת השונה ועד כמה רחוק אפשר להגיע מבחינת גמישות הלכתית, כל מה שאני מכנה בגדול כפילוסופיה או התפלספות מיותרות. טוב נו, אולי לא ממש מיותרת אבל כן מעיקה כשזה נעשה בצורה חופרת וישירה מדי. שמחתי לדבר עם אנשים יותר בגלל מי שהם ומתוך כך התעניינתי במה שהם חושבים, ולא להפך כמו שקורה לעיתים בדיונים כאלו. ובכלל נהניתי מהאווירה הזורמת והמקבלת שהייתה כי בסך הכול זאת הייתה שבת כמו כל שבת: חברתית, רוחנית, כיפית, תורנית, אוכל טוב. ישנו כמובן פלוס גדול של הפתיחות לדבר על הנטייה, אבל זה לא היה העניין המרכזי, וזה מה שהיה יפה בעיני השבת.

אריה

11
תצלום: משה
תצלום: משה
תצלום: משה

הסיכום של נוח

הייתי בעבר בשבתות מטעם קבוצה אחרת. היו שבתות יפות, ובהחלט אני מרשה לעצמי להוקיר להם תודה, אבל מה שהיה השבת לא ישווה כלל לשבתות האחרות

הייתי רוצה לכתוב אבל אינני יודע מהיכן להתחיל, ואם אתחיל, לא אדע היכן לסיים. משום כך אני מעדיף את תגובתם של אחרים ולהגיב בהתאם (גם זו תהיה עבודה קלה). אבל בקצרה – הרושם שלי הוא שאין אחד שלא נהנה בשבת (תראו את האקסטזה של שמעון). אני חייב להודות: הייתי בעבר בשבתות קבוצה מטעם הו"ד. היו שבתות יפות, ובהחלט אני מרשה לעצמי להוקיר את הרב רון על כך, אבל מה שהיה השבת לא ישווה כלל לשבתות האחרות. אני חייב להודות בפני כמוך שהוכחתם כושר ארגון מופתי מכל הבחינות.

כמי שהיה שותף לארגון אירועים אחרים, אני יודע כמה לא פשוט ולא קל לארגן אירוע שכזה, ואי אפשר שלא להעריך זאת בצורה כנה ואמיתית. התרומה שלכם לקהילה לחיזוק התדמית הדתית לא תסולא בפז. הדיוק בפרטים וההקפדה על אי חשיפה בפני ציבור תושבי היישוב היו מושלמים עד לפרט האחרון. אני חושב שבמילים אלה אפשר לבטא באופן האמיתי ביותר את התחושה לאחר השבת.

בינתיים תודה מקרב לב על העונג הרב ואיחוליי להצלחה בהמשך בכל מעשי ידיך.

נוח

09
תצלום: משה
05
תצלום: משה

הסיכום של א"ג

אני חייב להודות, אני לא בחור קל לרצות (ואף יגידו קשה מאוד), אחרים יגידו קצת מפונק, ילד שמנת של מלונות 5 כוכבים. אבל באמת ובתמים אני יכול לומר בפה מלא שנותרתי המום מהרמה הגבוהה של השבת

בראשית יש לי שלושה ווידויים קטנים.

הווידוי הראשון, מעולם לא רציתי להגיע לאף מפגש של עמותה כזאת או אחרת. מעולם לא משך אותי כל העניין של קבוצות תמיכה כאלו או אחרות, גם לא בנושא ההומואים הדתיים שקרוב ללבי. מעולם לא הייתי נוכח באף מפגש של אף עמותה. ב"ה אני חי חיים מלאים וטובים, משתדל ליהנות מכל רגע, ומקבל את עצמי כפי שאני.

הווידוי השני, עד לפני כחודש בכלל לא שמעתי על כמוך. הכול התחיל במפגש עם חבר. נשנשנו איזו גלידה (או משהו משמין אחר) בעזריאלי, ופתאום הוא מראה לי באייפון איזו קבוצה שנקראת כמוך, ושהוא חבר בה. הוא סיפר לי עליה בכמה מילים, וגם על השבת המדוברת  שהולכת להיות מטעם העמותה. בהתחלה אמרתי לו "נו יופי, תעשה חיים", ואז הגיעה הבקשה: "אני מבקש ממך שתבוא איתי. אפילו רק לתת לי תמיכה מורלית אם אצטרך". הבטחתי שאשקול את הנושא. לאחר שבוע שמעתי מעוד חבר טוב אחר גם לגבי שבת כמוך, ואף הוא בקש ממני שאצטרף. מיד חשבתי לעצמי – נו שבת אחת, לעזור לשני חברים במכה! מצווה גדולה! אפילו רק ברמה החברתית להיות עם שני חברים אהובים שלא יוצא לראותם הרבה. לא עבר זמן רב לאחר מכן, ואף אני נרשמתי לשבת כמוך.

הווידוי השלישי והאחרון הוא שבאתי לשבת כמוך ממש אבל ממש סקפטי.

חשבתי לעצמי, מה כבר יכול להיות רציני בכמה הומואים שמארגנים שבת ביחד.

ה' יעזור לי, כמה שטעיתי.

כל הארגון של "שבת כמוך" , התנהל לדעתי בצורה מופתית. החל מיום לאחר הרשמתי באתר כמוך שזכיתי לשיחה לבבית מעמית יו"ר העמותה, עם הסברים מדויקים לגבי השבת, וכלה לאחר השבת שעמית צלצל לוודא שהכול היה ועבר כשורה.

אני חייב להודות, אני לא בחור קל לרצות (ואף יגידו קשה מאוד), אחרים יגידו קצת מפונק, ילד שמנת של מלונות 5 כוכבים. אבל באמת ובתמים אני יכול לומר בפה מלא שנותרתי המום מהרמה הגבוהה של השבת.

הארגון של ההסעות למצפה יריחו, ארגון הפעילויות החברתיות ברמת המחשבה העמוקה על כל הפרטים הקטנים (הספייד  נווינג היה פשוט מעלף!), ארגון הארוחות (לא פשוט לארגן 3 סעודות ל-50 איש!), הלו"ז המעניין – שבת בסימן דיבוק חברים היה פשוט גאוני!

זכיתי לדבר ולהכיר כל כך הרבה אנשים מעניינים. לא היה משעמם לרגע!

הנוף המדברי השמימי של היישוב שבו התארחנו, מזג האוויר הנעים, החברים הטובים שמסביב, החברים החדשים שהכרתי, החוויות והצחוקים, אף העצימו את חווית השבת הקסומה.

ללא ספק, אקח עמי הרבה משבת כמוך, זיכרונות יפים, ומקווה שחברים חדשים לחיים.

ללא צל של ספק אני רואה את עצמי מגיע בעז"ה לעוד מפגשים של כמוך,

שבתות, טיולים או הרצאות שונות. באמת שאני יכול לומר שהגעתי ספקן ויצאתי מוקסם לטובה מהארגון, מהאכפתיות של האנשים בו, מתשומת הלב לפרטים, הלבביות והעזרה ההדדית.

התחושה הכי חזקה שיצאתי ממנה מהשבת היא שכמוך אינו עוד ארגון שיש בו אנשים, אלא קודם כל אנשים מדהימים שנמצאים ביחד בארגון. וזה מה שעושה את ההבדל הקטן לענק.

אשריכם כמוך.

תודה,

ג"א

0313

הסיכום של ארי

האווירה המיוחדת תרמה לכך שלכל אורך השבת יכולתי לפתח שיחה קרובה ואינטימית עם אנשים שמעולם לא שוחחתי קודם לכן

זה התחיל ונגמר עם נסיעות נעימות לשבת כמוך וממנה – כל אחת עם נהג שונה יקר ומיוחד שהיה לי העונג להעביר את הזמן בחברתו – והכיל באמצע המון רגעים מיוחדים מאוד.

השבת הייתה בסימן דיבוק חברים ואכן אין דרך אחרת להגדיר אותה כי זה היה הדבר שחשתי יותר מכל לאורך כל השבת הזאת – זו הייתה אחת השבתות החברתיות הנפלאות ביותר שאני זוכר.

זה התחיל מהנסיעה הנעימה אך המשיך בהגעה שגרמה לנחשים דמיוניים לעשות בבטני את מאורתם, למרות מפגשי כמוך הקודמים שכבר נכחתי בהן ולמרות הפוסט הנהדר של צחי היה קצת מלחיץ לבוא לשבת כמוך, אבל הלחץ חלף כהכשת הקוברה כשפגשתי פרצופים מוכרים ואהובים והשמחה שבפגישה איתם גירשה כל נחש.

היה מדהים להרגיש נינוחות עם אנשים שלפני זה דיברתי איתם רק בתקשורת אלקטרונית ולראות שהכימיה הווירטואלית עובדת נפלא גם בעולם האמיתי.

את החדר חלקתי עם עוד שלושה בחורים (כל אחד יחיד ומיוחד) ולמרות שאת שניים מהם מעולם לא פגשתי בחיי, הסתדרנו מצוין כאילו כבר חלקנו חדר בישיבה כמה שנים.

התפילות היו נהדרות, בעלי תפילה מלאי רגש, הקוראים המצוינים בתורה והמתפללים בני תורה שעושים ברגש את עבודת הלב ותורמים לאוירת תפילה רצינית ומכובדת.

לאורך כל השבת הייתה אווירה של שיתוף, פתיחות והבנה ויכולת לחלוק עם אנשים את אשר על לבך כשכולם מכילים אותך על מורכבויותיך. האווירה בארוחות הייתה נעימה במיוחד, קלילה ונינוחה ויחד עם זאת מרגשת כשהסיפורים האישיים של "איך הכרתי את" צצו להם, ובזמן דברי התורה שנאמרו ברמה מאוד אישית ופתוחה בצורה בלתי רגילה, כמו דבר התורה של א' בסעודה שלישית שהיה מחזק מרגש ומעורר מחשבה בעת ובעונה אחת, וכן עם הסיפורים המעניינים שצצו בפעילות "נחש מי" (שבהם כל אחד היה צריך לנחש מיהו המשתתף שהרמז שלו רשום בכרטיס).

אחרי סעודת ליל שבת הגיע הספיד נוואינג שהיה נהדר וניתץ כל שביב של קרח שעוד לא נשבר בשעות שקדמו לו. כולם ישבו מול כולם והכירו (כמעט) את כולם. זה היה מעייף לקום מכיסא לכיסא כל 3 דקות ולרוץ בין כיסאות וגם המארגנים עבדו קשה כדי שההפעלה תהיה יעילה זורמת ונעימה, אבל בסופו של דבר זה היה מרתק ויוצא דופן להכיר את המגוון הכל כך מיוחד שהיה בשבת. מכל קצווי הקשת הדמוגרפית בציבור הדתי מכל הסוגים, מכל האזורים, ובכל הגילאים. זה היה משעשע בגלל הקונספט הדינמי והמהיר וזה גרם לכולם להרגיש בנוח ולמצוא בקלות אנשים לשוחח איתם.

האווירה המיוחדת תרמה לכך שלכל אורך השבת יכולת לפתח שיחה קרובה ואינטימית עם אנשים שמעולם לא שוחחת קודם לכן, הייתה תחושה של הכלה והבנה באוויר שגרמה לאנשים לספר ולהשיח את אשר על לבם גם בשיחות נפש אל תוך הלילה וגם אנדוקטות משעשעות וסיפורי חיים שצצו אגב משחקי חברה.

אמנם כשכל שבת מסתיימת יש רגעים של 'דאון' כשהנשמה היתירה עוזבת אותנו, אבל השבת הזאת הרגשתי את זה ביתר שאת וגם הבנתי שאני לא היחיד. היה קצת עצוב להיפרד מכולם ומהשבת הזאת אבל התחושה החיובית עדיין איתי בשעת כתיבת שורות אלו ממש.

היה כיף שוב לחוות את השבת כששיחזרנו אותה בנסיעה חזרה.

לסיום, רציתי להודות למארגני השבת על ההשקעה האדירה שהכול "ידפוק", על המשחקים והעזרים על עריכת השולחן הנהדרת, על התוכנייה המרשימה וכמובן לנדב על מגוון עצום של עוגות ועוגיות שהוסיפו לשבת ממד ביתי-קולינרי מיוחד. אין לי ספק שהייתה עוד המון עבודה מאחורי הקלעים אז תדעו כל אחד שעבד וטרח שאני מעריך מאוד מאוד את כל ההשקעה.

מאחל לכם שתזכו לעשות עוד שבתות מיוחדות ושנזכה לקבלן יחד מתוך עונג ושמחה.

שלכם

ארי

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אריה, נח, א"ג וארי היקרים – שחלקתי אתכם את השבת הנפלאה הזו, ריגשתם אותי בדבריכם הנפלאים. אכן מגיע חזק ואמץ למארגנים ובראשם לעמית היקר ולכל המשתתפים שכל אחד בדרכו הוסיף לאוירה הנהדרת שהייתה.
    וdavid cohen היקר, אל תתבאס, יש עוד מפגשי כמוך ויהיו עוד שבתות כמוך, תגיע ותהנה. ואם יש עוד כאלה שהתלבטו שלא היו סגורים עם עצמם כן/לא לבוא, זו ההזדמנות לחזק אותכם ולהציע לכם לקבל החלטה נחושה, שבת הבאה כולם באים (עמית תתכונן לכמות גדולה יותר של חברים שיצטרפו לשבת הבאה.. כבר מתגעגע לחברים הנפלאים והנהדרים.
    אוהב את כולכם מעומקא דלבא.