צחי הסנוב | הדרך שלי לעוץ

או שלא. צחי מסביר מה גרם לו ללכת לישון מוקדם בשבת כמוך, וכמעט שלא להשתתף בשיחות ובפעילויות

(לחצו כאן לכל הרשומות הקודמות)

(לקריאת עוד סיכומים של שבת כמוך 4 – לחצו כאן וכאן + לצפייה בממצאי המשוב שמילאו משתתפי השבת – לחצו כאן + לצפייה בתכנייה של השבת – לחצו כאן)

סנוב, לא מה שפירשו לי ומה שחשבתי, משהו אחר לגמרי.

 (יומן אישי)

א. בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת. מצאתי באינטרנט הרבה פירושים לדבר מהו מקור השיר, אבל רובם הגדול מסכים שבישראל אין דבר הדומה לזה – רכבת שמטיילת בין הרים וסלעים. והרכבת שנוסעת מירושלים למרכז אינה הוכחה מספיקה בשביל להצדיק את השיר הנ"ל, שכן היא לא עונה על ההגדרה הזו, ודומה לרכבת המיועדת לתיירים הרוצים לבלות את זמנם בין נקיקים מוזרים משך שלוש שעות עד הגעתם אל תוככי מגדלי עזריאלי הגבוהים.

ב. הנה אני עזבתי את מקום העבודה בשעה אחת אפס אפס ומשם שלחתי את רגליי לכיוון ביתי. שם עמדתי והתארגנתי לשבת כמוך. גיהצתי ואכלתי וסידרתי תיק וגם מירקתי את נעלי השבת שלי. ותחושה מוזרה עלתה מקיבתי ולחשה לי ששבת זו אינה דומה לשבתות אחרות, לכל הפחות במובן האישי שלי. אמרתי 'זוטות' והמשכתי להתארגן בתקווה לראות אנשים ישנים וחדשים. בסביבות השעה ארבע הייתי בדרכי לשם, אל המקום שכוח האל.

ג. היו הרים, הרבה מהם, הרבה הרבה מהם, כל שחשבתי עליו באותם הרגעים היה בני ישראל שיצאו ממצרים וזה הנוף היחיד שהיה להם (ואולי גם באר מרים), לא שבדיוק זכור לי כיוון הניווט שלהם ונקודות הציון בהם חנו, אבל החלטתי שהם הלכו דרך ההרים האלו. אלו שלא נגמרו למשך דקות ארוכות ואף יותר.

ד. על אף האפליקציה המנחה תוך כמה זמן נגיע לשם למקום האירוח, שאלתי את חבריי למסע הקצר מתי נגיע לשם, סטייל דונקי משרק, עד שנמאס להם ולי והמשכתי להביט על הנוף. ואז מתוך בועה שכנראה צצה מיקום מקביל ראיתי בתים ומספר בודד של עצי נוי, הרבה רכבים וצורות בניינים מוזרים שהייתה לי התחושה שאני הולך ללון באחד מהם. ואכן צדקתי.

ה. אז אולי הייתי סנוב וביליתי את רוב הזמן בחדר ביום שישי גם אחרי הארוחה. יש אנשים שפשוט אין בהם הכוחות לתת תשומת לב לחמישים אנשים חסר שלוש. ואני אחד מהם, פשוט לא יכול לעמוד מול אדם ולשקר שאני באמת ובתמים רוצה לדבר איתו. אז בחרתי לישון, גם כי הייתי עייף וגם כי נרדמתי עם הבגדים. ניסו להעיר אותי מתישהו אבל הם התייאשו, נראה שאיימתי עליהם בגליל עיתון לשם מלקות או משהו, כי השעה שבה פקחתי את שמורות עיני הייתה שתיים בלילה, הרבה זמן אחרי שתמו להם משחקי החברה.

ו. אז לקחתי חבר והלכתי לאכול, הדבר ההגיוני היחד שניתן לעשות בשעה הזו שרק קומץ בחורים ערים ומנהלים שיחות נפש על הרצפה בקומה התחתונה בעוד השאר ישנים. אז הלכתי כברת דרך יחסית ארוכה לשעה הזו ופניתי לחדר האוכל, שם ניהלו זוג בחורים שיחת נפש שכנראה נמשכה לנצח. דרשתי בשלומם לשם נימוס עת הקיבה רעשה ודחקה בי ואז פניתי לטפל בדברים האחרים, עוגות שוקולד, סלטים, לחמניות ולאכול בשנית את ארוחת ליל השבת.

ז. בשלב כלשהו החבר פרש לחדר ואני המשכתי לטייל במקום הנופש עד ששמעתי תרנגול קורא, נתתי עצמי קריאת 'הידד', שכן הנה אני אראה את זריחת השמש מבין ההרים, אבל נראה שהתרנגול לא ידע שמזיזים את שעון החורף הרבה אחרי יום כיפור או שהוא סתם היה מקולקל או שסתם רצה להשוויץ שיצא סטרייט, אבל הוא לא ידע שכבר ממש לא מזיז לי כל הקטע של המיניות וההגדרות שלה, לפחות לא כמו בעבר.

ח. היו חברים שהציקו לי עד בלי די שאחזור לדבר עם מישהו שבעבר הייתי עמו בקשר ולאחר זמן רבתי אתו. מסתבר שהדעות חלוקות כיצד הדיבורים התדרדרו ביני לבינו, אבל השורה התחתונה הייתה שיש דברים שלא אומרים לי. נניח אם אני מספר למישהו שאני לוקח רסיטל (ועכשיו אני מספר גם לכם), אז אסור לו להשתמש במשהו כזה במריבה כנגדי. יש שיגידו זוטות, יש שיגידו שלכולנו יש פה גדול, אבל אז אני אגיד: תגיד כל דבר, רק לא זה.

ט. אז יצא שלא דיברתי אפילו עם עשירית מהאנשים שהיו בשבת הזו, אפילו בסעודה שלישית יצאתי ונשכבתי על הדשא בחצר וחטפתי תנומה של ארבעים דקות אך ורק כדי שלא לדבר עם אנשים. למה? הנה עוד סוד קטן שמחליק לי מהלשון. אני לא מסוגל לנהל שיחות סרק יתר על המידה ובדיחות שלא מצחיקות אך מכריחות אותך לחייך משך חמש שניות ואז להסב את הראש לצד השני ולפקוח עיניים בחרדה שעכשיו עשית משהו שבכלל לא נוח לך אתו. יש שיגידו זוטות, יש שיגידו שאני לוקח את החיים קשה ידי, אבל אני אגיד, חכו שנייה, אתפוס תנומה, אקום ותגידו לי מה שאתם רוצים.

י. לא החלפתי מספר עם איש מבאי השבת. למה? ברור מאליו. לא הייתי חברותי מספיק ולא זרמתי להכיר אנשים חדשים. אבל בשעה שהייתי ברכב בדרכי חזרה הביתה היה רק משפט אחד שפמפם בי כמנטרה יפיפה.

יא. אין מקום כמו הבית.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. וואו, צחי, הוצאת את המילים מפי ותארת בדיוק מה שאני חשתי.
    גם לי לא היה כח לכל החיוכים המאולצים, הצחוקים הטפשיים והבדיחות הלא מצחיקות.
    גם לי היה כח ל50 פחות שלושה שאצטרך לדבר עם כולם, למרות שעם חלקם כבר דיברתי ונפגשתי והם לא רצו להמשיך להיות איתי בקשר….
    גם אני הרגשתי שהשבת הזו תהיה מאולצת בשבילי.
    אני, בניגוד לך, החלטתי פשוט לא להגיע.
    כך גם נהניתי שבת בחברת אנשים שכיף לי בחברתם וגם לא נתתי לאחרים תחושה לא נעימה.

  2. צח היקר!! לא תמיד דברים מסתדרים לנו כמו שהיינו רוצים, אני מבין אותך לגמרי, רק שתדע שהיה כיף שבאת לשבת וגם אם לא הייתה השבת כפי שרצית ונהנת כמו שצריך. החברים נהנו אתך, צחקו בלי סוף, והוספת לשמחה ולאווירת השבת, לי באופן אישי היית חסר אם לא היית מגיע!! אני בטוח שעד השבת הבאה הדברים יותר יסתדרו ובשבת כמוך 5 תהנה כמו שצריך! נהנתי לקרוא! כרגיל!!!