ילד אסור, ילד מותר | הדרך שלי לעוץ

בפעם הראשונה צחי מספר על מה שהוביל אותו לפגוע בעצמו, לקחת את הגלולה ולמצוא עצמו בטיפול נמרץ

(לחצו כאן לכל הרשומות הקודמות)

 אני לא יכול לאהוב, אבל פעם אהבתי. יותר נכון לומר שפעם אהבתי בערך, כי אז הייתי ממש קטן והמושג אהבה היה ממש אחר ממה שמשמעותו היום. אבל אז הגיע ה-אחרי – ההתבגרות שלא מצפים לה אבל מופיעה כבר למחרת היום שבו מלאו לך 13 שנים.

אבל גם זה לא העניין, אלא שפעם לפני לא מעט שנים לא הייתי יכול לאהוב בגלל כמה וכמה סיבות. אחת מהם הייתה בגלל שאמרו לי שאסור לאהוב. אז לא אהבתי. חסמתי את לבי עד כדי שלא הייתי יכול לבטא את המילים "אני אוהב אותך" הן לנקבה והן לזכר. אז במקום זה אמרתי דברים אחרים.

נחמד לראות אותך

כיף שמצאתי את עצמי מולך ביד המקרה

נחמד בחברתך

וכו'

אבל אז התבגרתי עוד יותר ועוד קצת ואמרו לי שאסור לי לאהוב בכל מחיר.

אז הפסקתי לאהוב, גם את עצמי.

והיו עוד סיבות לדבר, אולי מיליון, לא זוכר כי הכול היה מטושטש. וכיוון שלא אהבתי את עצמי כי כך אמרו לי, או יותר נכון לומר הכניסו לי למוח על בסיס של מנטרה יומית, רציתי להעלים את עצמי. וכך עשיתי.

פופ אחד גדול ומצאתי את עצמי רדום לעייפה, עיניים עצומות לרגע אחד ארוך וכמה שעות לאחר מכן אני שוכב בטיפול נמרץ ומנסים להוציא ממני את הרעל ששורף את הגוף.

אני מקלל גסויות שלא בכוונה, הארס פשוט מוציא את הטינופת שבי. מובן שאף אחד לא יודע למה עשיתי את זה עד עצם היום הזה. גם אני מתלבט מהי הסיבה האמיתית שלקחתי את שלקחתי. אבל מה שחשוב הוא לא מה היה אז, אלא מה קרה אחר כך. ואחר כך הוא ההווה שלי. ובהווה שלי לא אומרים לי דברים כאלו:

ילד, אסור לך לאהוב

ילד, מותר לך להביט לעבר בחור

ילד, אסור לך לכמוה

ילד, אסור לך לחבק ולנשק

ילד, אסור לך להיות בזוגיות

ילד, מותר לך לאהוב אך ורק את אלוקים

אז נטשתי את הרבנים ובניתי לי דת משל עצמי. יהיו החרדים שיקפצו שאני מעלים עין מחוקי התורה וכו'. אז הנה תשובתי לכם:

בוחר אני באהבה כי אני מאמין בה, היא תגיע ברגע ובזמן הנכונים. מעדיף אני לתת דין וחשבון בפני בורא העולם על כך שבחרתי לעבור על דעות של רבנים שאיני מכיר ולא שמעתי עליהם בחיים. אני מעדיף שידונו אותי על זה שבחרתי באהבה ולא בבדידות כי אני יודע מהי התוצאה שלה. אני יודע מהי התוצאה של העצב, הצער, השנאה, הרחמים ושילמתי את המחיר. ולא תבוא אף בריאה שהיא ותגיד לי מה אסור ומה מותר, אני כבר לא ילד, ואם עדיין אז ילד גדול. ילד שחי בחלומות מיוחדים ורושם אותם כמילים.

ילד שיודע לומר לעצמו מה אסור ומה מותר. ילד שפגש אהבה שגרמה לו רק בגיל עשרים ושלוש להתחיל לאהוב את עצמו בשנית.

אני ילד שפונה לכל אלו שבוחרים להתבטא דרך מילים כתובות או כתדר קולי – היזהרו בדברכם, אין לכם מושג ולו הקלוש ביותר מה תהיה התוצאה.

אני פונה אליכם בשורה זו כמחווה אישית, הכתובת תמיד על הקיר, קראו אותה ותהיו עדינים.

יש דברים שהשתיקה יפה להם.

צחי

4 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.