י"א בטבת תשס"ח, 20 בדצמבר 2007 – הרבנים רא"ם וקלמנזון במפגש עם הומואים דתיים | נוסטלגייה

כ-30 הומואים דתיים באו לשמוע את ראשי ישיבת עתניאל בערב גשום בירושלים. זה היה אחד המפגשים הגדולים ביותר באותה תקופה, ואחד החשובים שבהם

(עוד בעניין: כ' בטבת התשס"ז, 7.11.07 – הדיון הפומבי הרשמי הראשון של מכון פוע"ה)

תצלום: ויקיפדיה
תצלומים: ויקיפדיה

אני שמח מאוד לכתוב תיאור קצר על פגישת הרבנים הרב רא"ם הכהן והרב בני קלמנזון – ראשי ישיבת עתניאל עם קבוצת הומוסקסואלים דתיים.

הפגישה הייתה בי"א בטבת תשס"ח, 20  בדצמבר 2007 למניינם באוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. היה זה ערב גשום, ובכל זאת הגיעו 28 חברים שכללו חיילים, ביניש"ם, סטודנטים והומוסקסואלים דתיים שחיים בקו התפר בין הומוסקסואליות לדת.

החברים הגיעו מכל קצוות הארץ: מאזור השרון, המרכז, הדרום, וירושלים.

הרבנים הציגו את עמדתם בקשר לנושא ההומוסקסואליות הדתית, הן במישור ההלכתי, הנושא החברתי, והפסיכולוגי. הרבנים הזכירו את הקונטרס דבר הסמוי מן העין, שאותו קראו בעיון וממנו למדו הרבה על הנושא.

החברים דיברו והביעו עמדתם בקשר לנושאים שונים, כמו מצעד הגאווה והומופוביה שבחברה.

חבר נוסף שאל אם ניתן ומומלץ לארגן ולערוך סימפוזיונים ודיונים בישיבות תיכוניות ואולפנות על הנושא. אחרים דיברו על נושא הטיפולים הפסיכולוגים, וגם ארגון "עצת נפש" הוזכר.

התפתח דו שיח בין החברים לרבנים, וכצפוי בו היו חילוקי דעות.

הדיון היה ענייני, תרבותי, תוך כבוד הדדי. החברים שמעו את דעות הרבנים,  והיה לימוד הסוגיה על ידי הרבנים. כך שגם דעת הרבנים, השקפת עולמם, והאישיות המורכבת וההוליסטית של הומואים דתיים הוצגה לרבנים רא"ם וקלמנזון.

הרבנים באו להקשיב לפגוש ולשוחח, הם היו מעוניינים להמשיך בדו-שיח ולהיפגש עם עוד הומואים דתיים הן פנים מול פנים והן באמצעות הדוא"ל.

אין ספק שזו הייתה פגישה החשובה ביותר שארגנתי הן מבחינת מספר המשתתפים שהתקרב לשלושים משתתפים והן מבחינת התכנים ונושאי השיחה.

בתום המפגש התפללנו תפילת ערבית במניין.

(כתב: אסף זהבי. ערך: עמית, עורך האתר. עוד סיכום של אסף – כאן)

סיכום שפורסם בפורום גייז דתיים בתפוז:

  • בגדול- הרבנים היו שם בעיקר בשביל ללמוד,להכיר: "באנו לשמוע יותר מאשר להשמיע".
    על אף שבפועל הם כמובן גם השמיעו מספר דברים
    הרבנים אמרו שהם התוודעו לנושא והוא התיישב להם בראש רק לאחרונה ומאז זה מטריד את מנוחתם והם רוצים להבין יותר.
    (נאמר בעיקר ע"י הרב רא"ם)
  • חלק מהדברים שהם אמרו הזכיר לי דברים דומים שנאמרו ע"י הרב שרלו בפגישה דומה שהייתה איתו. אך עם זה, ועם שאר הדברים הצפויים היו (לפחות לדעתי) גם קצת חידושים, בין לטוב ובין (מה לעשות…) למוטב
  • לגבי הדרכה-מה לדעתם הדרך שצריך לנקוט הומו/לסבית/בי דתיים-הרבנים אמרו שאין להם פתרון לכך (כמו הרב שרלו)

    הם רואים עצמם קטנים גם מבחינה הלכתית- מכדי להתיר דברים שבגדר "בעיתיים" וגם מבחינה אנושית- אין בידם מספיק כלים בכדי לדעת בברור מה הדרך הנכונה במקרים כאלו. הם הביאו דוגמאות למקרים אחרים של התמודדות חסרת פתרון

  • מה שכן, לדעתם ההנחיה צריכה להיות שהפתרון שונה בין איש לרעהו ואין דרך או פתרון אחד שהוא נכון באופן גורף לכולם

    הם אף היו חריפים בשלילת הרעיון שמקרה אחד לכולם
    (שני הרבנים, במידה זו או אחרת, העלו את התיזה שבכל אחד משיכה לשני המינים ועם הזמן אדם ממקם את עצמו בנקודה מסוימת על קשת רחבה בין קצה ההומו לקצה ההטרו מה שלדעתם מחזק שאין דין כולם שווה)

  • במידה והדרך בה בוחר הומו היא נישואים לאישה, ברור להם מעל כל ספק שמחובתו לספר ולדבר על כך עם אשתו כי אחרת זה מקח-טעות ולדעתם (לפחות אחד מהם-הרב רא"ם) הקידושין בטלים מלכתחילה!

    (עוד רעיון דומה לרב שרלו)

  • אחד הרבנים העלה שאלה לחלל האוויר האם זה אפשרי/ייתכן מציאות של הומו ולסבית שיקימו משפחה מתוך מטרה משותפת ולא על בסיס משיכה מינית
  • עוד נקודה על מה שכן- לדעתם הומו/לסבית דתיים צריכים לפנות לטיפול פסיכולוגי וחשוב שלא תהיה אווירה שמי שהולך לטיפול פסיכולוגי ירגיש את עצמו "סוג ב"

    המטרה של הטיפול היא לא לשם מציאת פתרונות אלא בשביל לעזור בהתמודדות
    (הם הפליגו הרבה במהלך המפגש בשבח טפולים פסיכולוגיים)

  • הרבנים יצאו נגד המציאות של פסיכולוגים שפועלים (במודע או שבפחות מודע) מתוך אג'נדה כלשהי – בין אג'נדת "יציאה מהארון"  בין אג'נדה דתית-הלכתית כמו "שינוי נטיה" -והצרו על כך
  • אף הפליגו באמירה שאולי להומואים דתיים יש שליחות של "זיכוך" מקצוע הפסיכולוגיה כך שהעוסקים בו יעסקו בכך אך ורק בבחינת הנפש באופן מקצועי ללא פניות חיצוניות
  • כשם שאין להם בשורה של שינוי במישור ההלכתי כך גם קצרה ידם מהושיע במישור החברתי ואין בידם את הכח לחולל זאת
  • אין להם בעיה, אם הם יתבקשו, "להעלות לתורה בקהילה שלהם" גבר שחי בזוגיות עם גבר אחר אבל הם לא יעשו מעשה שיהיה בו נתינת לגיטימיות לכך
  • אין לדעתם מניעה להתנגד למצעד הגאווה ולדעתם התעקשות לעשות אותו בכל מחיר תפגע במטרות שהמארגנים עצמם מנסים להשיג
  • לא צריך לדעתם לעשות סימפוזיונים בנושא בישיבות תיכוניות ואולפנות
    מצד שני, חשוב שרבנים ומחנכים יעברו הכשרה מתאימה כך שהם יוכלו לזהות בעצמם ומראש שמישהו מצוי בהתמודדות כזו ויוכלו לפנות אליו לעזרה במקום לתת לו להתבשל לבד במיץ של עצמו (במתכוון או שלא במתכוון עדיין הדוגמאות שהועלו בשיחה היו סביב מחלות, בגידות בנשואים והתאבדויות….)
  • הם מקווים שיהיו עוד רבנים שיבואו להקשיב

(כתב: טוהרtoar)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.