לראות את האור | ורוח אלוקים מרחפת

יהושע ניצב על סף תהום. מילולית. הוא ניסה להיאחז במשהו שישאיר אותו בעולם הזה. ואז הוא נזכר במשהו שגרם לו לשוב על עקבותיו ולהודות לקב"ה

(לכל הרשומות הקודמות בבלוג – לחצו כאן)

מתוך האתר: יורם מנור

לפני כמה חודשים, בשיאו של הקיץ, מצאתי את עצמי במעמד שמעולם לא חשבתי שאהיה בו אי פעם. באותו בוקר קמתי בתחושת מחנק נוראית, הדמעות גדשו את הגרון, בגופי הייתי נוכח בביתי ובביצוע המטלות הרגילות של הבוקר, אבל ברוחי כבר לא הייתי באף מקום.

באותו בוקר, בָּשְלה בי ההחלטה לסיים את חיי.

כפי שכבר אמרתי מעולם לא חלמתי, אפילו בחלומות הגרועים ביותר שלי, שהאפשרות הזו תקרום עור וגידים ושהיא תהיה מונחת על שולחני כאפשרות אמתית, רלוונטית.

יצאתי מן הבית לעבודה, נכנסתי לרכב שגלגליו נשאו אותי לפסגת הר קרוב למקום מגוריי. נסעתי אל המקום, ותחושת בלבול עצומה ערפלה את חושיי. מצאתי את עצמי עם הרכב על סף התהום, וכל מה שמפריד ביני ובין המוות הוא רק לחיצה קלה על דוושת ההאצה.

לעולם לא אשכח את תחושת התסכול הנוראה שהייתה בי ברגע שקלטתי איפה אני עומד, מה אני מתכוון לעשות. איך לעזאזל הגעתי למצב הנורא הזה?!

דקות ארוכות עמדתי כך, על סף התהום, ממרר בבכי, חורק שיניים בכעס עצום, צורח בטירוף של תסכול ומנסה לאתר בתוכי משהו שיציל אותי מעצמי, משהו קטן שאוכל להיאחז בו, שבשבילו יהיה לי שווה לנסוע לאחור ולחיות עוד יום.

כמו שאתם מנחשים, בוודאי האבות שבכם, הרחמנות שלי על ילדיי ניצחה את הרחמים העצמיים שלי.

נסעתי לאחור. שילבתי הילוך וברחתי מהמקום הנורא הזה תוך שאני בוכה בלא הרף מנסה לטפס בכוח מהתהום הנפשית שבה הייתי נתון.

באותו היום דיברתי עם שני רבנים. לעתים דבריהם מובאים כאן באתר, וכל אחד מהם בדרכו הייחודית נגע בנפשי באופן כזה שאפשר לי לראות לרגע קצר את האור, לטפס החוצה מן התהום ולהתיישב לעוד רגע אחד על שפתו ולסדר מחדש את עולמי.

הראשון מבין השניים, חייך חיוך אמתי שנגע בי מן הרגע הראשון שבו דיברתי אתו בטלפון. הצחוק הפנימי והשלם שלו עבר את כל המרחק העצום בינינו ונגע בי בפשטותו וביושרו. האמונה המבוססת והוודאית שלו בי ובחיי פשוט הדביקה אותי באמתיותה. לא הייתי צריך לשאול שאלות על מקור האמונה, הרי אני מכיר אותה ופשוט שכחתי ממנה.

עם הרב השני דיברתי תוך שאני מחנה את רכבי על שפת מקור מים גדול, מנסה להתרחק עוד קצת מן התהום ולייצר עוד נקודת אחיזה מחודשת בחיי. הרב הקשיב לי בריכוז מופלא, זכר כל מילה שלי ובחכמתו הגדולה ייצר בעבורי חלל, מקום חדש בעולם. בשאלותיו המדויקות, בהערותיו שניתנו במסורה, הוא לקח את ידי בעדינות והוליך אותי בחזרה אל עצמי. בעזרתו הוצאתי מחדש את החלומות שגנזתי כמה שעות קודם ובחרתי בהם מחדש.

אני חייב לציין ששניהם הציעו לי ללכת גם לטיפול מקצועי ולא להסתפק בשיחות איתם. עם זאת אני בחרתי להמשיך ולשוחח דווקא איתם עוד כמה פעמים.

ראשית, אני מבקש להודות כאן, לעיניכם, לרבש"ע על שהביא אותי לעברי פי פחת, נתן לי בעיטה הגונה ופקח את עיניי לראות את כל הטוב בחיי ולא לוותר עליו. שנית, אני מודה באופן שקשה לי לתאר אותו לשני הרבנים ולעמית, יו"ר עמותת כמוך, על שקישר אותי אליהם. אחרי הכול הם היו שם בשבילי בדיוק כשהייתי צריך אותם והם הצליחו למצוא את המילים והתדרים שנגעו בי וחילצו אותי מן הבור.

יש לי עוד דרך ארוכה, אבל אני רואה היום בחיי את נקודות האור והן מרובות עשרות מונים על הנקודות נעדרות האור.

שלכם,

יהושע

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. יהושע היקר
    אני אמנם כותב לך, אבל כוונתי היא לכל מי שיקרא את זה.
    לעולם, אבל לעולם!!!, התאבדות איננה הפתרון!
    האם החטא שבנטילת החיים קטן בחומרתו מהוצאת זרע לבטלה או ממשכב זכר? לא לנו התשובות לכך.
    אל תשכח שאדם שנוטל את חייו נקבר מחוץ לגדר בית העלמין, בניגוד לכל החוטאים האחרים ולעניות דעתי די בכך בכדי להבין את חומרת הדבר.
    הקב"ה ברא אותנו ככה וזה הנסיון שלנו. איך נעמוד בנסיון? כל אחד ואחד יענה לעצמו. אולם ברור שגם אם אינני עומד בנסיון, לא נתונה בידי הבחירה אם לשים קץ לחיי, כפי שלא נתנו לי את הבחירה אם להיות הומו.
    באופן אישי אני לא יודע לומר מה היה כואב יותר למשפחתך: הידיעה שאתה הומו או ההתאבדות. אני מאמין שהאופציה השניה הייתה כואבת יותר ובוודאי שהיא איננה פתרון לבעיותינו.
    חזק ואמץ!

  2. שלום דודי ושלום לכולם.
    אני כמובן מסכים אתך שהתאבדות אינה הפתרון לדבר והכאב העצום שיוסב לכולם יהיה גדול לאין שיעור מכל יציאה מן הארון כזו או אחרת. עם זאת שיתפתי אתכם בדברים לא בגלל שראיתי בהתאבדות פתרון אלא שלרגע היא באמת נדמתה לי כדרך הנכונה שיש ללכת בה. ליקוי המאורות שהייתי נתון בו הוביל אותי למסקנה שמותי יהיה הדבר שישחרר את כולם מהעול הנורא של היותי מי שאני ומה שאני ובעיקר ממה שהייתי משוכנע שאני מביא להם וזה בעיקר צרות מצרות שונות. אני שמח מאוד, כפי שכתבתי, שריבונו של עולם פקח את עיניי מספיק זמן בכדי שאושיט יד לבקשת עזרה שהרי "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". תודה לך דודי על ההבהרה.