שיחה בנושא זהירות מינית – מצווה או עבירה? | שאל את הרב

האם יש מצווה לדבר בנושא זהירות מינית משום הצלת חיים או יש בכך איסור משום עידוד לביצוע עבירה? * הרבנים הראל, לוביץ, אפרתי ושרלו עונים לרגל יום האיידס הבין לאומי שחל השבוע

(עוד בעניין: וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם – מדריך כיצד להימנע ממחלות מין)

השאלה:

שלום הרב,

האם יש מצווה לדבר בנושא זהירות מינית (לבישת כובעון ועוד)? האם יש בכך משום עידוד לביצוע עבירה או הצלת חיים? באילו מסגרות רצוי או ניתן לעשות את זה?

תודה.

הרב שרלו
הרב שרלו

התשובה של הרב שרלו:

שלום וברכה,

זו שאלה קשה מאוד ועדינה מאוד.

היא אינה נוגעת רק להיבטים הקשורים ב"כמוך", אלא בכל המרחב של ענייני הגוף.

בכל מקום בו קיימת אווירה של יחסים גופניים האסורים על פי ההלכה, גם בחברת בנים ובנות, והמסכנים את גופו של האדם – האם נכון יהיה לפחות להציל את הגוף, אך בד בבד עם הצלה זו להיות שותף בהתייחסות נורמטיבית לעצם קיומם של היחסים, ובמידה מסוימת אף לעודד אותם.

גם בהלכה ניתן לדבר על שני מקורות. ראשון בהם הוא "הלעיטהו לרשע וימות", המבסס עמדה כי אין לנו אחריות כלפי הנוהגים שלא כשורה, ואם הם נוהגים בהלכה בצורה המוגדרת כ"רשעות" – אין לנו שום חובה להיות מעורבים בהצלתם.

מאידך גיסא, הן התחושה המוסרית והאנושית, והן מצוות התורה "לא תעמוד על דם רעך" המחייבת להציל אדם מנפילות – אינה מניחה לשומר התורה לעצום את העיניים ולומר כי הוא פטור ממצוות הצלה, והשבת אבידה שבגוף.

קשה אפוא להכריע.

מה שנראה לי הוא כך: כאשר מדובר בוודאות על מי שמקיים יחסים – מותר, ואולי אף חובה להצילו אפילו מהטעויות של עצמו, מה עוד שהוא גם עלול לגרום נזק לאחרים.

כאשר מדובר על דיבור פומבי בנושא, צריך לבחון כל מקרה לגופו. ה"מוחזק" הוא שהדיבור על כך גורם נזק יותר גדול מאשר אי-הדיבור, שכן ב"ה לא זו הנורמה הקיימת בעולמנו. ברם, אם מדובר במקום בו התופעה לצערנו הגדול רווחת – גם כאן חובה לספק מידע שיציל נפשות.

וקשה מאוד מאוד להכריע.

יובל שרלו

הרב לוביץ
הרב לוביץ

התשובה של הרב לוביץ:

לעניות דעתי מצווה לדבר על זהירות מינית בכל מקום בו קיום יחסים שאינו במסגרת הנישואין הוא עובדה קיימת.

אני מניח שאין הרבה מקומות כאלה, מלבד פורומים ומועדונים של הומוסקסואלים.

במקומות 'רגילים' של תלמידים וציבור רחב אני סבור שאין לדבר על כך, שכן בעצם הדיבור יש משום מתן הכרה וקבלה של קיום יחסים אסורים.

רונן לוביץ

התשובה של הרב ברוך אפרתי:

שלום

אסור להשחית זרע, ובכלל זה יחסי אישות עם אמצעי מניעה חיצוניים.

יחד עם זאת, חובה להיזהר ולא להסתכן בהדבקות במחלות שנאמר 'וחי בהם'.

הרב ברוך אפרתי

לפיכך, באזורים של יראי השם אין לדבר על דברים מעין אלה, ואין לטמא את קדושת המחשבה של עם ד' וחושבי שמו.

אולם בקרב מקומות שיש בהם שיעבוד לתרבות המערבית, ואנשים פרוצים בעריות ואינם ממתינים לנישואין, וגם לאחר נישואין בוגדים באמון הצד השני- בכאלה מקומות יש לדבר על איסור השחתת הזרע, אך גם לומר שאם אדם נופל עם אשה או גבר ח"ו אזי עליו לשמור על חייו ולהשתמש באמצעי זהירות.

וכל מקום נידון בזה לגופו באיזון הנכון בין שמירת טהרת המחשבה ובין שמירת החיים.

כל טוב,

ברוך אפרתי

התשובה של הרב הראל

לשואל היקר שלום רב!

אני אמנם עמוס מאוד בימי החנוכה האלו, אך מפאת חשיבות שאלתך אני מזדרז להשיב את הנראה לענ"ד כפי שקבלתי מרבותיי.

אתה מעלה זאת בעיתוי מתאים – השבוע צוין יום המאבק הבינלאומי נגד האיידס, ותמיד צריך לשוב לעורר את הדברים.

אכן, הלוואי ולא היינו מזדקקים לשאלה זו, אך עתה, שאנו מצויים בתוך עולם בו הגבולות לעתים נפרצים, אין לי ספק שישנה חובה לעסוק בנושא. המצב הנוכחי הוא, שבחור חילוני מקבל הדרכה בתחום בבית הספר וכד', אך הבחור הדתי, שאמור לא לקיים יחסי מין עד חתונתו, איננו מודרך כלל, ובמקרה בו הוא נכנע ליצרו ומקיים יחסי מין, הטרוסקסואליים או הומוסקסואליים, הוא איננו מודע לסכנות. לכן ודאי שיש לדבר על כך, ושמירת בריאות הגוף הינה אינטרס הלכתי מובהק!

יש אמנם רבנים הסבורים אחרת, משום הטיעון המוזכר בגמרא לגבי גנב הגונב פירות ערלה, ואנו לא מצווים להזהירו משום 'הלעיטהו לרשע וימות', כלומר – אם הוא סיבך עצמו בצרות, זו לא אחריותנו. אך עמדת רוב הפוסקים הגדולים שעמם דנתי בנושא הייתה שונה בתכלית, מהרבה סיבות שאין כאן המקום לפרטן, והדרכתם הייתה ברורה: יש לשוחח על כך ולסייע בידי כל מי שאפשר.

הבה נזכור עוד דבר: להבדיל ממקרה בו האדם יאכל ערלה למשל, ויוכל לשוב בתשובה שלימה ולתקן את חטאו לכשירצה, במקרה שלנו שום תשובה לא תעזור בדיעבד, ומי שיידבק בשל פעילות מינית לא מוגנת, יישא איתו לעולם את הנזקים, ואף ייתכן ויעבירם הלאה, וזהו שיקול מן השורה הראשונה לחייב הסברה כזו.

הרב ארלה הראל

השאלה רק היא – איפה, עם מי ואיך?

אני סבור שדברים כאלו לא צריכים להיעשות בפומבי, אלא במקומות הרלוונטיים, בצנעה. אני אישית עושה זאת פעמים רבות לחבר'ה שמשוחחים איתי, ומסביר להם הכול. אני כמובן מדגיש, שאין בכך משום הסכמה למה שהם עושים, ושפעילות מינית מכל סוג שהוא בין שני גברים היא אסורה על פי ההלכה, אך, מאידך, אם כרגע לפחות, הם אינם מצליחים לכבוש את יצרם, אזי עדיף שיעשו זאת תוך כדי נקיטת צעדים להבטחת שלומם הגופני לכל הפחות.

הכתובת היא המחנכים (וההורים, לעתים) – הם אמורים, בצורה פרטנית, לשוחח על כך עם תלמידיהם כאשר הדבר עולה. נכון שלעתים נפסיד בדרך כמה שלא יעלו זאת ויזיקו לעצמם, אך אינני חושב שרמת אחריות כזאת נדרשת מאיתנו – מי שרוצה להזיק לעצמו ואיננו מאפשר לנו לעזור לו, זו אחריות אישית שלו, עם כל הכאב הכרוך בדבר.

ניתן גם להשתמש בבמות מתאימות, להעלות נושא זה למודעות בלי להיכנס לפרטיו. הרי כל החומר הנדרש נגיש היום ברשת, ומי שרק יקבל דחיפה לחשיבות הנושא, ימצא אותו בעצמו.

בנקודה זו חשוב להדגיש שמי שהיה פעיל מינית בעבר, וכעת מעוניין, לאחר טיפול שינוי מוצלח, להקים בית כשר בישראל, חייב לבדוק עצמו היטב היטב בהדרכת מומחים רפואיים לעניין, לפני שהוא מדביק את אשתו לעתיד במרעין בישין אותם הוא סוחב עמו מן העבר!!!

ויהי רצון שנזכה כולנו לטהרת הלב הגוף והנשמה.

באהבה,

ארלה

(רוצים גם אתם לשאול את אחד הרבנים? רוצים לקרוא שאלות אחרות שנשאלו? לחצו כאן)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.