(עוד בעניין: האם הומו בגדר "אונס רחמנא פטריה"?)
השאלה:
כיצד הקהילה הדתית צריכה להתייחס להומואים דתיים?
למשל, עלייה לתורה, חזן הומו, מורה הומו, כוהן נושא כפיים הומו, כשירות לעדות, עד בחתונה וכדומה.
האם יש חילוק בין הומו מוצהר ובין לא מוצהר? אם כן – מה ההגדרה למוצהר וללא מוצהר? מי קובע אותה? ומדוע נכונה חלוקה כזו?
ראיתי התייחסות לכך במסמך הרבנים בארה"ב:
"לפיכך, יהודי בעל נטיות הומוסקסואליות צריך להתקבל בברכה בבתי הספר ובקהילות, כחבר מן המניין. היחס לחברי קהילה בעלי נטיות הומוסקסואליות חייב להיות זהה ליחס לכל חבר אחר בקהילה, וחייבים לחול עליו כל החובות של חבר מן המניין, וכן חייבים לכבד אותו ככל חבר אחר בקהילה. ההתייחסות חייבת להיות שווה מבחינה הלכתית והשקפתית. מצד שני חברי קהילה בעלי נטיות הומוסקסואליות צריכים לקבל על עצמם את כל החובות של חברי הקהילה, גם אלו שנוצרו ע"י נורמות קהילתיות או עקרונות יהודיים רחבים, מעבר להלכה הפורמלית.
אנו לא מתייחסים כאן לסוגייה של היחס כלפי חברים המקיימים בגלוי אורח חיים הומוסקסואלי, ו\או חיים עם בן זוג מאותו המין. כל בית כנסת בהתייעצות עם רב הקהילה יקבע תקן משלו באשר לחברותם של אנשים המפרים את ההלכה בפרהסיה. תקנים אלו צריכים להיות מיושמים באופן הגון ואובייקטיבי".
אשמח לדעת הרב בנושא.
התשובה:
דעתי דומה מאד לאמור במסמך – יש ליצור הפרדה בין הנטייה למעשה.
מי שהוא בעל נטייה ואינו מצהיר על מעשיו ברבים, הרי הוא יהודי טוב וכשר לכל דבר, ואין סיבה לדחותו כלל וכלל!!!
אך מי שרומס את מצוות התורה ומצהיר על כך ברבים, כגון מי שחי עם גבר בזוגיות וכד', יש להתייחס אליו כאל כל עובר עבירה. קהילה דתית איננה יכולה להכיל בתוכה אנשים הרומסים את עקרונות היסוד שלה. לכן לענ"ד אין להם מקום בתוך קהילה דתית, וכמובן עליהם לשוב בתשובה על חטאיהם בימי הרחמים והסליחות שבהם אנו מצויים, ולוואי ואזכה גם אני לחזור בתשובה על חטאי, ככל יהודי (אך אינני מצהיר עליהם ברבים ומתגאה בהם!).
כל טוב.
בברכה,
ארלה
(רוצים גם אתם לשאול את הרב הראל או רבנים אחרים?
רוצים לקרוא שאלות אחרות שנשאלו?
לחצו כאן)
פשוט הומופוביה נטו!!!!
מדהים איך הרב דוחף אותנו לחזור בשאלה.
דבריך מעידים על סוג של עונש, עונש שנובע משנאתך הרבה להומוסקסואלים. יותר ויותר אני רואה את היחס האכזרי והמתעלל של החברה הדתית.
ועדיין אני מתעקש להיות טיפה יותר קרוב ל-ה' , עדיין אני שומר שבת וכשרות ומניח תפילין מתוך חשיבה שאני גם סוג של בן אדם.
בא הרב הראל ,ואורי אריאל ובניזרי וכל חבריהם וסוטרים ומכים ומורים באצבעם :צאו החוצה.
אחר כך, כשאנחנו מורידים את הכיפה (או בנות שלא הולכות בחצאית יותר) הרבנים תולים עיני עגל מיתממות – מה קרה, איך היהדות קיבלה שם כל כך רע.
מה לגבי מי שחיים ביחד אך לא מקיימים יחסים?
אני אוהב את ארגון כמוך.
האם הרב הראל מייצג את דעת הארגון?
תודה על דבריך. בעניין הרב הראל – כמוך מחויבת להלכה, וגם בהלכה לעתים יש גישות שונות או דעות שונות.