בזכותם אנחנו כאן: הכירו את חנן | נוסטלגייה

חנן המשיך את ניהול הקבוצה לאחר שיוני פרש. חנן הוביל קו חברתי יותר וקליל יותר במפגשי הקבוצה, והוא ניהל אותה עד סגירתה. בטור מיוחד ובלעדי לכמוך הוא מספר על הזיכרונות מהתקופה ההיא

(עוד בעניין: בזכותם אנחנו כאן: הכירו את יאיר – מייסד הקבוצה הראשונה בהיסטוריה של ההומואים הדתייםבזכותם אנחנו כאן: הכירו את יוני – מייסד "הקו הסרוג", המענה הטלפוני הראשון להומואים דתיים)

היסטוריה

חנן, 45, דתי, גר בחדרה, עוסק בתחום התעשייה וניהול, חובב מרתונים מושבע. גדל בבית מסורתי, חזר בתשובה בגיל 30.

יצא עם לסבית וכמעט התחתנו אבל בסוף המהלך לא צלח. היום יש לו חבר 3 שנים וחצי. מתכנן להביא ילד באמצעות הורות משותפת וכדומה, ועדיין מייחל להתחתן עם אישה שתדע על נטייתו. מגדיר עצמו חצי בארון ("המשפחה הקרובה יודעת עליו, בבית הכנסת ובקהילה לא יודעים").

עם פרישתו של יוני מניהול הקבוצה הראשונה להומואים דתיים, ניהל חנן את הקבוצה במשך כשנתיים, מתשס"ד עד תשס"ו (2004–2006).

בטור אישי ומיוחד ובלעדי לכמוך הוא שוטח את זיכרונותיו.

קבלת התפקיד

בגיל 29 באתי בפעם הראשונה לקבוצה בניהולו של יוני. חלק מהמפגשים היו ירושלים וחלק בתל אביב. המפגש הראשון שאני באתי אליו היה בירושלים בסוכה פרטית של מישהו. שמעתי על הקבוצה דרך פרסום ב"הזמן הוורוד". הייתי מבוהל, וחשבתי שאני ההומו הדתי היחיד, והנה במפגש ראיתי קרוב ל-30 הומואים דתיים. דיברתי עם אנשים והתחלתי להגיע בקביעות. המפגשים היו קצת תמיכתיים, ואילו אני רציתי כיוון חברתי יותר. תמיד אמרתי ליוני שיארגן עוד שבתות יחד ושיהיו מפגשים קלילים יותר.

כשיוני רוצה לסיים את תפקידו כמנהל הקבוצה, פנו אליי כמה חברים וביקשו ממני לקבל על עצמי את התפקיד. אני זוכר שזה היה כשהיינו בטיול משותף של הקבוצה בחול המועד. ארגנתי את הטיול, ובמהלכו אחד החברים אמר לי למה שלא תנחה את הקבוצה כי יוני פורש.

בהתחלה נרתעתי. התקשרתי לתיאו מינץ ז"ל, שהיה קשור לקבוצה עוד בתקופה שהקבוצה הייתה בניהולו של יוני, ודיברתי איתו על הנושא. הוא הסביר לי מה כרוך בתפקיד, והבנתי שהדבר אינו דורש ממני הרבה, והחלטתי לקבל את התפקיד.

אפיון הקבוצה

בעבר לא היו הרבה קבוצות להומואים, ואני מתכוון להומואים שאינם דתיים וק"ו להומואים דתיים. הייתה הקבוצה שאני ניהלתי, ועוד קבוצה בירושלים של העשירון האחר שפעלה באוניברסיטה העברית בירושלים.

הקבוצה בניהולי פעלה שנתיים בערך, היה מפגש אחת לשבועיים-שלושה, וממוצע אנשים במפגש היה בין 15 ל-30.

למפגשים הגיעו מכל הגילאים. טווח הגילים במפגשים היה 27­­-45 וחלק גם יותר. לא היו צעירים כי הם היו מפוחדים מאוד.

כשנכנסתי לתפקיד חתרתי לכיוון חברתי יותר ופחות תמיכתי. בעצם, היא לא הייתה תמיכתית כלל אלא רק חברתית. לא ישבנו ודיברנו כמה רע לנו וכמה קשה וכדומה, אלא תוכן המפגשים היה קליל ולא כבד.

תוכן המפגשים

למשל, באחד המפגשים הזמנתי את נורה גרינברג – טרנסג'נדרית, את ערן לב – עורך דין שהתנדב באגודה ודיבר על זכויות של הומואים, היה מפגש שבו הייתה הרצאה על עולם הסוד והקבלה, היה מפגש אוכל שאליו הזמנתי את גיל חובב ובו ביקשתי מכל אחד מחברי הקבוצה לספר על מתכון שהוא מכון מבית אימא או סבתא, והיה מפגש עם המשורר אילן שיינפלד. לפעמים אחרי המפגש הינו יוצאים לשבת בבית קפה. מובן ששמרתי על דיסקרטיות בנוגע לכל אחד מאנשים שהגיעו לקבוצה.

כתבה הומו שומר מצוות-page-001
כתבה בזמן השרון (מעריב), 2012 למניינם. חנן מוזכר בכינוי ח'

זיכרון

אני זוכר שפעם אחת ארגנתי שישי-שבת משותף באכסניית נוער עין גדי. הגיעו בערך 10 אנשים, ויצאנו לטיול בנחל עין גדי. היה מאוד מהנה, וגם הגיעו כמה מסורתיים.

פעם אחת הזמינו אותי להרצות בפני "השומר הצעיר" כדי לדבר על ההתמודדות של הומואים דתיים, וזה היה אירוע שאני זוכר היטב.

ניהול הקבוצה

בתקופה שלי המפגשים היו באגודה בתל אביב. באותה תקופה לא היה אינטרנט אלא הייתה רשימת אנשים, ואליהם תיאו התקשר כדי להודיע על המפגשים. תיאו תמך בקבוצה מבחינה כספית ודאג לכיבוד קל ולדמי השכירות לאגודה. בשל מסוים התחלנו לגבות כסף סמלי כיסוי ההוצאות כדי שתאו לא יצטרך לממן אותנו. בשלב מסוים לתיאו לא היה כוח להתקשר לאנשים בעניין המפגשים, ולאחר כשנה בתפקיד אני התחלתי להתקשר לאנשים.

הטלפון הנייד שלי היה מפורסם במגזין "הזמן הוורוד" וגם שמי פורסם שם. לא פחדתי בכלל. אפשר להגיד שיצאתי מהארון בגלל הקבוצה הזו.

תמיכה

כיוון שהטלפון שלי פורסם בזמן הוורוד, הגיעו אליי כל מיני אנשים. חלק מהם רצו תמיכה. אין לי הכשרה בעניין, ופחדתי לטעות במה שאני אומר, ולכן הקשבתי להם אבל הפניתי אות הפונים לתמיכה אל "הקו הסרוג" ול"קו הלבן".

סגירת הקבוצה

האגודה לא תמכה בקבוצה – לא כלכלית ולא פרסומית, והם רצו מאתנו כספים ורצו שתהיה הכשרה מסודרת. בגלל כל מיני קשיים שהם הערימו וגם כי החלו לקום קבוצות אחרו להומואים דתיים, הקבוצה נסגרה. גם התחלתי לצאת עם לסבית דתייה והעיסוק בקבוצה הפריע לה אע"פ שהיא ידעה עליי.

געגועים

אני מתגעגע לימים ההם כי זו הייתה תקופה שונה, לא היה אינטרנט ולא היו הרבה קבוצות, אלא הכול אישי ומשפחתי ולא הייתה אווירה של תחרות בין כל מיני קבוצות.

בזכות הקבוצה הכרתי לעומק את הקהילה של ההומואים הדתיים, ואני שמח על כך.

* חנן קיבל תעודת הוקרה במפגש יום הולדת שלוש לכמוך.

לחצו כאן כדי לצפות בתעודה *

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. כשפעם גבו 5 ש' על עוגיות, לא כמו היום…

    ובאמת חבל על התחרות המיותרת בין הקבוצות, שהאחריות לה היא מנת חלקם של כל הארגונים