הזכות להגדרה עצמית | משכני אחריך

אריה אינו אוהב הגדרות. הרי ברגע שהגדרת את עצמך אז ברור שאתה מחויב להגדרה

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

אריה

הגיע הזמן להחליף את הכיפה, לא לזרוק, לא להניח בכיס, פשוט להשיג אחת חדשה. אחת שתתאים לי, לא רק תשייך אותי לדת, אלא פשוט תבטא קצת יראת שמים. תזכיר קצת לי, קצת לאחרים, מי אני ושיש אלוהים.

***

איך אני מגדיר את עצמי?

טוב, אז בכלליות אני לא אוהב להגדיר את עצמי.

יש ההגדרה החברתית כחלק מקבוצה שאני חלק ממנה, וגם היא מגבילה מדי בשבילי.

 יש כאלה שבאופן טבעי נוח יותר להם עם הגדרות, אני כאמור לא אחד מהם. למרות חוסר הרצון המובהק ואפילו הסלידה שלי מהגדרות, שאני משער שהיא משותפת לעוד אנשים חוץ ממני, יש משהו מעניין ברצון הזה להגדיר את עצמך.

כאשר שואלים אותי את השאלה המעצבנת הזאת, ומתעקשים בכל זאת לנסות לקבל ממני תשובה, אז אני לא מוצא עניין לעשות לשואל השאלה חיים קלים. אני מעדיף להשתמש בהגדרות סותרות במובן מסוים, ולא בהגדרות משלימות.

בדרך כלל כשמסבירים משהו, משתדלים להתוות קווים כללים לפני כן, בדומה לרצון לחפש הגדרות. אך בואו לא נרוץ מהר מדי הפעם וננסה לעבוד קצת הפוך. אני יודע שעד עכשיו אני כותב קצת באוויר, אז כדי שאני לא אאבד אתכם בגלל בלבולי השכל הפילוסופיים משהו שלי, אביא כמה דוגמות שיעזרו להסביר את מה שאני רוצה לומר (גם מבלי להגדיר אותם במדויק בשלב זה).

 ***

כל אחד יכול לנסות להיזכר בתרחיש מוכר ובו הוא נדרש לומר מי הוא ומה עניינו בעולם. טוב אולי לא בסגנון נוקב כל כך, אבל הרעיון הוא אותו הדבר פחות או יותר. לדוגמה בראיון עבודה, או במילוי שאלון באתר היכרויות, אז נדרשים להגדרות "דתי אבל זורם", "חילונית עם זיקה לדת", "ספונטני אבל שקול", "מצחיקה וגם רצינית". פעמים רבות לא ברור אם ההגדרה הנוספת באמת מוסיפה, או שהמטרה שלה היא לגרוע מהקודמת שנראית כללית מדי.

זה קשור לחיסרון שיש בהגדרות בכלל – הן מושלמות מדי ומוחלטות באופן נחרץ שלא נותן מרווח נשימה. יש הרגשה שאם הגדרתי את עצמי אז ברור שאני מחויב להגדרה, ויש עוד בעיה שהיא מגבילה מדי וחונקת.

אם אגדים כדי להמחיש את המחויבות להגדרה, נדמיין לעצמנו איך זה להיות הבחור האחראי, שכל הזמן פונים אליו, או הבחורה היצירתית שכל הזמן שואלים בעצתה. קשה לא?  לפעמים בן אדם רוצה את השקט שלו, שיעזבו אותו בשקט. הרי ידוע שלא כולם מושלמים, וזה נכון אפילו בתחום שבו אתה הכי מוכשר.

לכן אנחנו מעדיפים להוסיף עוד הגדרה שמטרתה היא לרכך את ההגדרה הקודמת. שאם לא כן זה פשוט תיק גדול מדי מכדי לסחוב אותו. אני אחראי, אבל עד גבול מסוים שממנו והלאה מותר לי להשתעשע. אמנם אני יצירתית מאוד, אבל אל תבקשו ממני להתעסק עם אוכל, אז אני מעדיפה יותר ליצור דברים עם חומרים שאין התחייבות לכך שיהיו טעימים, או אכילים בכלל.

חוץ מזה נראה לי שהרבה פעמים כשאתה מנסה להגדיר את עצמך, אתה נתקל בקושי שנובע, לפי דעתי, לא רק מכך שבאמת אי אפשר להגדיר באופן כללי, אלא בעיקר מפני שזה כן אפשרי, וזה מטריד ואפילו מאוד מטריד כי זה קשור ליחס שבין הגדרה אישית-עצמית, ובין ההגדרות שהחברה משבצת אותנו אליהן, באופן די אוטומטי. שיבוץ שמבוסס בעיקר על סטיגמות, ולא על היכרות אישית. הרבה פעמים איננו מבחינים בין האדם לסטיגמה שאנחנו הלבשנו עליו וזה מקור הבעיה.

רוב ההגדרות הן בסך הכול סטטוס חברתי, שהוא שטחי ובעצם עושה לאופי שלך העתק-הדבק של כל התכונות של הציבור אליו אתה משתייך. אז מה הפלא אפוא אם הגדרות אלו לא מתארות אותך כפי שאתה מגדיר? מדוע אם כן אנחנו מקבלים את ההגדרות שהחברה משבצת אותנו אליהן?

הבעיה באופן כללי מתחילה כי יותר קל לקבל את ההגדרות של החברה מאשר ליצור כאלו בעצמך. וגם אם כבר הגדרה עצמית, אז כזו שתקבל אישור וחותמת כשרות מהסביבה הקרובה שלך לפחות, ואחר כך אולי גם מזו הכללית.

אם כן הגדרות מקשרות אותנו לקבוצה מסוימת ולא מבדילה אותנו מאחרים. באופן מוזר, הרבה פעמים אנשים מגדירים את עצמם דווקא כדי לבטא את הייחודיות שלהם, וזאת בעצם הבעיה שמטרידה אותי.

חוץ מזה הרבה פעמים אנחנו משתמשים במקצוע שלנו כתוספת להגדרה וגם בִרְשימה של תחביבים. זה מראה על סתירה פנימית שקיימת אצל כל אחד מאיתנו. מצד אחד עבודה, מקצוע, קריירה – אלה דברים רציניים, מחייבים, חשובים. לעומת זאת תחביב, תחומי עניין, עיסוקים לשעות הפנאי – אלו דברים פחות רציניים, משעשעים ולא יותר מזה.

אז מה טפל ומה העיקר? האם מה שאני משקיע בו את רוב היממה, שזה בעיקר להרוויח כסף, לאכול ולישון, או דווקא העיסוק הצדדי?

ואולי לא צריך לשאול כמה אני משקיע במה שחשוב לי מבחינת הכמות, אלא כמה אני משקיע מבחינה איכותית? כמו הורה שחוזר מאוחר בערב ומשחק חצי שעה עם הילדים, שומע מה עבר עליהם היום, ומשכיב אותם לישון. נכון שהוא לא איתם רוב היום, אבל מה זה משנה? אם אני עוסק כל היום במשהו שלא מעניין אותי, ושעה ביום אני מוצא זמן לעצמי ולמה שמעניין אותי, אז הרווחתי.

 ***

הגדרה אמיתית צריכה לא רק להגדיר את המטרה שלי בחיים, אלא להתאים אותה לאופי שלי ולתכונות המיוחדות שלי. לדוגמה מישהו שעובד כטכנאי מחשבים, האם תפקידו יכלל בהגדרה שלו את עצמו? טוב, זה תלוי עד כמה הוא מחובר לתפקיד שלו. אם זו רק עבודה, אז אין צורך, ואם זה יותר מכך, אז נראה שכן חשוב לכלול אותו בהגדרה.

בקיצור, תתחילו להגדיר את עצמכם על פי התחביבים שלכם, וגם תשקיעו בהם.

 ***

אז אולי במקום לשאול את עצמי מי אני ומה אני אולי נתחיל בשאלה פשוטה יותר. לא שאלה פילוסופית אולי, גם לא שאלה מהותית כל כך, סתם שאלה פשוטה, שנוגעת הכי עמוק שיש בעצם הקיום – מה אני עושה בחיים?

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.