בשם הבּוּרוּת | כל-מיני

בילדותו הוא תמיד שיחק עם בובות, והרגיש יותר ילדה מילד, והיה בטוח שמדובר בטעות של הטבע. בבית הספר, הילדים היו נוראיים כלפיו/ה, עד שהיה/הייתה נועל/ת את התא וממהר/ת לברוח הביתה לפני שהם יצאו מהכיתות. אמנדה לפור, פעם אדון וכעת גברת, מספרת על ההחלטה להשתנות, ואת דבריה אנו מעלים כאן לאתר בשל הבורות הגדולה בנושא וכדי להתרשם מסיפורה האישי

בילדותו הוא תמיד שיחק עם בובות, והרגיש יותר ילדה מילד, והיה בטוח שמדובר בטעות של הטבע. בבית הספר, הילדים היו נוראיים כלפיו/ה, עד שהיה/הייתה נועל/ת את התא וממהר/ת לברוח הביתה לפני שהם יצאו מהכיתות. אמנדה לפור, פעם אדון וכעת גברת, מספרת על ההחלטה להשתנות, ואת דבריה אנו מעלים כאן לאתר בשל הבורות הגדולה בנושא וכדי להתרשם מסיפורה האישי

אמנדה לפור קיבלה את פניי בחדרה במלון תל אביבי, היא הושיטה לעברי יד עטויה בכפפה שחורה ולחששה "היי".

לפור, טרנסקסואל (שעברה ניתוח לשינוי המין מזכר לנקבה) מפורסמת בעולם, נראית כמו יצור דמיוני, מעין בובת סיליקון מהלכת. 48 שעות שהתה בתל אביב, ובסופן התעופפה לה בחזרה לניו יורק כדי להשתתף בתצוגה מטעם אופנת TNT (שהשיקה ליין חדש של בגדי הלבשה תחתונה, TNTEASE המיועד לצעירים ולצעירות).לפור קנתה את עולמה בזכות היכרותה עם צלם העל דיוויד לה שאפל. השניים נפגשו לראשונה באמצע שנות ה-90´ ב"ליים לייט", מועדון לילה מפורסם בניו יורק. "דיוויד סיפר לי שבצעירותו היה מצייר בחורות דומות לי, מבלי שהכיר אותי. מאז אנחנו עובדים ביחד, והוא אומר לי שאני הדוגמנית היחידה שהוא אוהב לעבוד איתה. בינתיים הפכנו להיות חברים, אנחנו מאוד מחבבים זה את זו, יש בינינו כימיה טובה", היא אומרת. מאז התפרסמה רבים משחרים לפתחה ומציעים לה עבודה. היא מופיעה בתצוגות ובמיצגים, דגמנה עבור ארמאני, קלווין קליין, סווטש ואחרים, דמותה מככבת על שערי מגזינים נודעים בארה"ב ובעולם, ותמונותיה, עבודותיו של לה שאפל, מוצגות בגלריות נחשבות לצדם של מדונה, אלטון ג´ון וידוענים אחרים, ("אנשים קונים את התמונות שלי ומשאירים את מדונה ואלטון ג´ון בגלריות").

טעות של הטבע

לפור היא אשה בלי גיל ("הגיל שלי הוא סוד"). היא נולדה כארמונד בניו ג´רסי, בן שני להוריה. "פשוט הורדתי את ה-R מארמונד והפכתי לאמנדה", היא מסבירה. ילדותה עברה עליה בבדידות גדולה, שכן אמה חולת הסכיזופרניה היתה מתאשפזת לתקופות ממושכות בבתי חולים לחולי נפש, והאב, שהיה מותש ממחלת אשתו ובהמשך גם נפרד ממנה, לא הקדיש מזמנו לבנו הקטן, שבינתיים פיתח את נטיותיו הנשיות. "המצב הקשה בבית הקל עליי להיות מי שאני. בילדות שיחקתי תמיד עם בובות, הרגשתי יותר ילדה מאשר ילד, זו היתה טעות של הטבע", היא אומרת.

איך התייחסו אלייך בבית הספר?

"היה קשה, גם כשהתלבשתי בבגדי בנים זה הבליט יותר את הנשיות שלי, כי נולדתי כזאת. הילדים בבית הספר היו נוראיים כלפיי, הייתי נועלת את התא שלי וממהרת לברוח הביתה לפני שהם ייצאו מהכיתות".
בתיכון הורע בהרבה מצבה החברתי, אך בעזרת חברתה הטובה והיחידה גילתה לפור בת ה-15 את עולם הלילה של המועדונים. שם, באפלולית המגינה, אהבו וקיבלו אותה, לראשונה בחייה, כמות שהיא: נער בבגדי אשה. "החברה שלי הסתובבה בכל מיני מועדוני רוק, הופיעה כנערת גוגו וגם עסקה קצת בזנות, אך למרות זאת היתה חברה טובה ותומכת. במועדונים גיליתי שכולם שונים, לפתע הרגשתי שייכת והתחלתי לאהוב את עצמי. כדי לממן את היציאות והבגדים שלי עיצבתי ותפרתי בגדים שהזמינו ממני הרקדניות והבלייניות במועדונים, ועשיתי כסף".

את הצעד הנוסף לקראת שינוי המין, עשתה לפור בעזרת אותה חברה, שדאגה לספק להורמונים. "היא הסכימה להשיג לי הורמונים, אבל בתנאי שאשמור זאת בסוד מהוריי". כעבור חודש, נראתה התוצאה בבירור, וארמונד צימח שדיים. "לבשתי חולצות גדולות כדי שאמא שלי לא תרגיש שגדלו לי ציצים", היא צוחקת. בחופשת הקיץ של אותה שנה הלכה על שינויים נוספים: צבעה את שערה לבלונדיני, האריכה את ציפורניה והחלה ללבוש חזיות פוש אפ.

ואת כל השינויים האלה הצלחת להסתיר מהורייך?

"יום אחד יצאתי ערומה מהמקלחת ואמי ראתה אותי. כשהיא התאוששה מההלם למראה השדיים שלי, היא שאלה ´ארמונד, מאיפה צמחו לך פתאום שדיים גדולים כאלה?´. אמרתי לה בשיא התמימות: ´אין לי מושג, זה פשוט גדל´. באותו תקופה הוריי נפרדו ואבי ביקר אותנו בסופי שבוע. כשהוא גילה שהבן שלו הפך לאשה, הוא היה הרוס, אבל היה בטוח שאהיה הומו. בשלב מסוים הוא העד יף לשקר לעצמו ולחשוב שההתנהגות הנשית שלי מיוחדת רק לסופי שבוע. אבי היה טרוד מאוד ביחסיו הקשים עם אמי, שהיתה פרנואידית וסכיזופרנית, וכשהפכתי לאשה הוא התעלם ובהמשך נעלם מחיי, מה שעשה את הכל הרבה יותר נוח וקל, לא היה מי שיישב לי על הצוואר".

מחצי ארמונד, לארמנדה

את שנת הלימודים העשירית החלה לפור כילדה. היא הפסיקה להסתיר את השינויים שהתחוללו בגופה, נכנסה לכיתה כילדה בלונדינית בבגדי בנות, שנושאת בגאווה את השדיים שגדלו בחופשת הקיץ. ארמונד היה לאמנדה.
"באופן מפתיע, הילדים הפסיקו להטריד אותי בדמותי הנשית, הם אפילו קיבלו אותי, אבל אז המורים התחילו להציק לי, הם טענו שאני גורמת לפרובוקציה והפנו אותי לפסיכיאטר. מאוד רציתי להמשיך ללמוד, אבל הם לא רצו אותי בבית הספר. בשיחות עם הפסיכיאטר, הסברתי לו שחיי כבת, טובים בהרבה מחיי כבן. הוא אבחן אותי כטרנסקסואל, המליץ שאמשיך לקחת הורמונים ושלח אותי ללמוד עם מורה פרטי בבית. בהמשך, אבי קיבל את המלצת המורים ושלח אותי ללמוד בבית ספר לספרות".

בין כתליו של בית הספר החדש החלה לפור לטוות את הקשרים הראשונים עם נערים וגברים, בסיועה של חברה חדשה, ספרית מתמחה שהכירה בכיתה. "החברה החדשה נדלקה על ההתנהגות שלי, על הצורה שבה התלבשתי והתאפרתי, ועל סיפורי הבילויים במועדונים. ולמרות שהייתי מבוהלת לגמרי, היא עודדה ודחפה אותי להתחיל עם בחורים".

אבא של החבר שלי לקח אותי לרופא שקבע שאוכל לעבור ניתוח לשינוי מין. הייתי בת 17 ולפי החוק הייתי צריכה לחכות עד גיל 21, אמי סירבה לחתום ואבי נעלם מחיי, אז אבא של החבר שלי החליט לאמץ אותי באופן רשמי ובתור שכזה הוא חתם על המסמכים שאפשרו לי לעשות את הניתוח".

למה הוא עשה את זה?

"הוא חש כלפיי תערובת של סימפתיה ורחמים, הוא הכיר אותי כבחורה וניסה לעזור לי ולבנו, תוך שמירה קפדנית על הסוד הכמוס מאשתו, אמא של החבר שלי".

ניתוח פירושו שינוי בלתי הפיך. לא פחדת?

"רציתי לחתוך את איבר המין הזכרי שנולדתי איתו, שנאתי אותו, תמיד החבאתי אותו, אף פעם לא הבנתי מה הוא עושה שם. כשהחלטתי על הניתוח לשינוי מין ידעתי שזה יהיה לתמיד, לא חשבתי על הכאב שכרוך בזה, ואגב, זה בכלל לא כאב. לאחר הניתוח הרגשתי שלווה ואושר".

לא רק שהאב המאמץ סייע לה לעבור את הניתוח, היה לזה גם סוף טוב, לפחות למספר שנים: אמנדה התחתנה עם בנו, נישואים שארכו שש שנים, במהלכן היתה עקרת בית למופת ורעיה מסורה. "הייתי מאוהבת בו וזה גרם לי אושר, גם משפחתו החמימה העניקה לי בית שלא היה לי. הוא ידע שלא יהיו לנו ילדים ביולוגיים, חשבנו לאמץ בבוא העת".

השנים החולפות ושגרת הנישואים הפילו עליה שעמום. היא שאפה לצאת לעולם הפתוח, אך נחסמה על ידי בעלה הקנאי והרכושני, כדבריה. "הוא רצה שאשאר בבית, אפילו לקניות לא יכולתי לצאת ונאלצתי להזמין הכל באמצעות קטלוגים. לא יכולתי לסבול את זה י ותר, הלוא עשיתי את הניתוח כדי שחיי יהיו שונים ומרתקים. במבט לאחור, אני מבינה שהוא חשש לאבד אותי, משכתי תשומת לב רבה בהופעתי הנשית והסקסית. הוא מאוד אהב את זה, אבל לא אהב כשגם גברים אחרים נדלקו על המראה שלי וממש דיכא אותי בבית. הרגשתי שאני משתגעת, רבנו המון, הדברים נעשו רעים יותר ויותר".

חייה החדשים החלו בעזרתו של בחור הומוסקסואל שהכירה במרפאה אליה היתה הולכת כדי לקבל את מנת ההורמונים שלה. "התיידדנו מאוד, סיפרתי לו על הבעיות בבית והוא המליץ לי להשתחרר מבעלי", היא מספרת. כעבור שנה ברחה מהבית ועבר לגור בניו יורק עם הבחור. לפרנסתה עבדה במעין מועדונים שבהם מתקיימים משחקים למבוגרים בין נשים לגברים. "לא הייתי זונה, שיחקתי עם הגברים במשחקי כוח ושליטה, אבל בלי מגע, הרגשתי עם זה רע מאוד, אבל הייתי זקוקה לכסף באופן נואש".

במועדוני הלילה אליהם יצאה לאחר שעות העבודה, לפור היתה לאטרקציה אפילו במונחים של ניו יורק. עם הזמן החלה לעבוד כרקדנית וכמארחת במועדונים וכשגילתה את עולם האופנה, במיוחד לאחר החיבור ללה שאפל, הפכה לסלבריטאית של ממש.לפור מעידה על עצמה שהיא מוקסמת משינויים, וככ זאת הפכה את עצמה לנושאת דגל בתחום הזה וביצעה בגופה אין ספור ניתוחים פלסטיים: שלושה ניתוחים בחזה, ניתוח אף, מתיחת לחיים, לכסון עיניים, שפתי סיליקון, הרמת ישבן והוצאת צלעות שהעניקו לה מותניים צרים במיוחד. וזאת רק רשימה חלקית. "אני אוהבת את המראה החושני של שנות החמישים, מרילין מונרו ושכמותה, וכעת אני קולאז´ של נשים יפות. אני אוהבת את המראה שלי, לפי שעה גמרתי עם ניתוחים פלסטיים, כעת אני בקטע של חיים בריאים וטבעיים".

(כתבתה של רותי קדוש. פורסמה בnrg, ט"ו כסלו תשס"ג, 20 בנובמבר 2002)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.