קסם האתנחתא | משכני אחריך

אז למה נבחר השם "כמוך" ותחתיו טעם האתנח דווקא? למשה יש הסבר מרתק משלו המקשר חלקים שונים – אהבת הרֵע מול ההבנה הברורה כי "אני ה'" * טור מיוחד לרגל יום הולדת 3 לכמוך

(לקריאת הרשומות הקודמות בבלוג זה – לחצו כאן)

משה

עוד לא ממש התחלתי למלא את הבלוג ברשומות, וכבר אני יוצא לאתנחתא קלה.

יום הולדת לכמוך!

עורך האתר היקר ביקש ממני לכתוב דבר מה לרגל יום ההולדת המתרגש עלינו בשעטו"מ ובמזל"ט. בכל זאת, יום הולדת שלוש אינו דבר שהולך ברגל.

אז הנה אני כאן, ואם כבר אז כבר.

יום הולדת הוא זמן של התבוננות: לעצור רגע, לעצום עיניים ולהסתכל פנימה. איך הגעתי לכאן? מה אני עושה פה בכלל? מדוע אני נשאר? וכמובן, מה הלאה?

לשאלה הראשונה התייחסתי בסיכום שלי לשבת כמוך האחרונה, שקוּשָר לרשומה הקודמת, ולמי שפספס – אני מקשר שוב. בכדי לענות על השאלות האחרות, אני רוצה לספר לכם קצת על האתנחתא.

במכללה שבה אני לומד הוראה, אנו מחויבים לעבור קורס בסיסי בלשון ועברית. קורס מעניין, מרצה בחסד. שווה לי. עברתי לא מזמן על הסיכומים שכתבתי, וגיליתי שמספר שיעורים לא מבוטל עסק בטעמי המקרא. למדנו את קורותיהם, תפקידיהם בעבר ובהווה ואיך ניתן להיעזר בהם לניתוח הפסוקים ולפרשנות.

למדנו על ההיררכיה שבטעמים: המשרתים, שלישים, משנים, מלכים, ומעל כולם – הקיסרים. אתנחתא וסוף פסוק. שניהם טעמים בעלי החשיבות הרבה ביותר. מחד גיסא, הם מעניקים מרווח נשימה לקורא, ומאידך גיסא מחלקים את הפסוק ומשגיחים, כל אחד ממקומו, על חלקת הא-להים הפרטית והמשותפת.

המילה כמוך מופיעה בתנ"ך כ"ח פעמים. מילה טעונה ונוכחת, מילה בעלת כֹח. היא המילה שנבחרה לשם העמותה שבמסגרתה אני כותב את הבלוג. די בבחירה זו בכדי להוסיף משקל על משקלה של המילה בהקשרה הנוכחי, אך להוגי הרעיון כנראה לא די. בסמל העמותה מופיעה המילה ותחתיה טעם. אתנחתא (או: אתנח, למזרחיים שבינינו). מובן שבחירה זו לא מקרית, הטעם מכוון אותנו למקור התנכי שממנו נחצבה המילה (שמא נחשוב שהגיעה מהפסוק "כי כמוך כפרעה" :-)) – "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).

מעולם לא חקרתי עם מייסדי העמותה מדוע העניקו לה שם זה. האר"י הקדוש כותב שנתינת השם היא נבואה, והוא השם המוכרח לנשמה. ומכיוון שכיום אני חלק מהדבר הזה שנקרא כמוך, המוכרחות הזו חלה גם עליי, וניתנת לי היומרה להסביר מדוע נקראתי כך. או יותר נכון – מה השם הזה אומר לי כמשה, כחלק מהדבר הזה שנקרא כמוך.

"לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" – זה הפסוק המלא שממנו נחצב השם. כאמור למעלה, האתנחתא מחלקת את הפסוק. במקרה דידן החלקים לא דומים בכלל מבחינה כמותית. אבל מה מבחינה איכותית?

החלק הראשון נחלק גם הוא לשניים, בתחילה – "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" – הוא מורה לנו לא לערב במעשינו גורמים פסולים, ובו לא אתעסק. אני רוצה להדגיש דווקא את חלקו השני של החצי הראשון: "ואהבת לרעך כמוך". זוהי אמירה רבת פנים בעיניי. הכלל הגדול של רבי עקיבא, המדבר על אהבת הזולת ואהבת עצמו, לובש בהקשר שלנו פנים חדשות – אהבת הרֵע (ודי לחכימא ברמיזא).

חציו השני של הפסוק, מכיל שתי מילים בלבד. אני ה'. נקודה.

בתווך, ניצבת המילה כמוך. באתנחתא.

מצד אחד – האתנחתא מעניקה לי מרווח נשימה, הפסקה. יכולת להיות נוכח מול שניהם יחד – מול אהבת הרֵע ומול ההבנה הברורה כי "אני ה'".

מצד שני – היא מפסיקה. חותכת. מפרידה במלכותה בין שתי רשויות שלא מתחברות זו עם זו. רשות אהבת הרֵע והרשות שבה הוא השם. ואין מפגש ביניהן.

כמוך. באתנחתא. כמה נוכחות, כמה כֹח, כמה מרווח נשימה.

לכן אני כאן.

זיהיתי במקום הזה את היכולת להכיל מטען כל כך חורג.

חשתי כאן את קסם האתנחתא. את היכולת להיות רגוע ובוטח, והחלטי ובלתי מתפשר, ובעיקר – רוצה לחבר.

גיליתי שמבינים כאן שלמרות הרשויות הנפרדות, הכול שייך לפסוק אחד. הכול מתרכז, מתנקז. אהבת הרֵע לאהבת עצמי, אהבת עצמי לידיעה שיש שמים מעליי. ואהבת את ה' אלוקיך.

זה מה שאני עושה כאן, ומשום כך אני נשאר. ומה הלאה?

אתנחתא.

משה

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.