ד"ת לפרשת בֹּא | דבר תורה לפ"ש

חיים, גזבר העמותה, מקשר בין מניין השנים הנזכר בפרשה ובין יום ההולדת לכמוך שחל בשבט

file000185159942

ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן, ראש השנה למלכים ולרגלים. 

באחד באלול, ראש השנה למעשר בהמה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין, באחד בתשרי.

באחד בתשרי, ראש השנה לשנים לשמיטים וליובלות, ולנטיעה ולירקות. 

באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי; בית הלל אומרין, בחמישה עשר בו.

(משנה ראש השנה א, א) 

פרשת בא היא פרשת הגאולה. גאולת עם ישראל ממצרים. ברם בטרם היציאה ממצרים מצטווה עם ישראל על מצוות קידוש החודש, שהיא המצווה הראשונה שעם ישראל מצווה לשמור כעם. כל המצוות שהופיעו עד כה בחומש בראשית הן מצוות אישיות, אוניברסליות ולא מצוות המיועדות אך ורק לעם ישראל.

"וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, א-ב).

מפסוק זה פוסק הרמב"ם להלכה בהלכות קידוש החודש (א, א) "…ונאמר "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב): כך אמרו חכמים, הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו, כזה ראה וקדש".

כלומר, קיימת מצוות עשה לדעת ולקבוע את ראשי החודשים. וכדי שלא נבוא לידי מחשבה שהמדובר במצווה אישית החלה על כל אדם ואדם מוסיף שם הנשר הגדול בהלכה ה': "אין ראיית הירח מסורה לכל אדם, כמו שבת בראשית שכל אחד מונה שישה ושובת בשביעי. אלא לבית דין הדבר מסור, עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חודש–הוא שיהיה ראש חודש: שנאמר 'החודש הזה לכם' (שמות יב, ב), עדות זו תהיה מסורה 'לכם'".

בימים אלו שאומות העולם מסביבנו מציינות תחילה של שנה חדשה לחישובם, נשאלת השאלה מדוע אין אנו יכולים לציין ראש שנה אחד אלא מציינים אנו ראש שנה אחד לחודשים וראש שנה אחר לשנים.

עונה על כך הרמב"ן על אתר "אין המניין הזה לשנים, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד, כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג, טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו".

דהיינו יש ספירה שעניינה זכירת הגאולה (וכדברי הבעש"ט ש"בזכירה סוד הגאולה") ויש ספירה שעניינה מניין הימים.

ובכל זאת, מדוע צריכים ספירה מניסן ולא מתשרי?

הרב זאב יעבץ משיב על כך ברעיון יפה המובא ב"מאוצרנו הישן" לב' יאושזון:

"שכן, כידוע, היו המצרים הראשונים שהמציאו את הלוּח, שהנהיגו את מניין השנה לפי השמש, ולא לפי חודשי הלבנה, כפי שהיה מקובל אז אצל עמים אחרים; וזאת, משום שספירת ימות השנה היתה קשורה בחישוב המועד, שבו עולה הנילוס להשקות את הארץ, ואמנם, חל אצלם ראש השנה ביום עלות היאור. על כן, משום שהמצאת הלוח נחשבה אז כאחד מהישגיה הגדולים של התרבות המצרית, היתה המצווה הראשונה שניתנה לבני ישראל: "החודש הזה לכם ראש חודשים!". כעם חופשי ועצמאי, ראשית כל – אל תהיו חוגגים את השנה החדשה המצרית, אלא תחגגו חדשים יהודיים משלכם".

ספירה בניסן באה להזכיר לנו את הגאולה שהייתה בחודש האביב (שמות כג, טו; לד, יח; דברים טז, א) שהיא תקופה של פריחה בטבע.

בתחילת דבריי הבאתי את המשנה הראשונה במסכת ראש השנה המביאה מחלוקת ידועה בין בית שמאי לבית הלל על המועד בו חל ראש השנה לאילן. האם באחד בשבט או בחמשה עשר בו. רש"י מפרש את מהות המחלוקת במועד שבו חלפו מרבית גשמי החורף והעצים מתחילים בהליך חניטת פירותיהם.

"כמוך" מציינת את יום הולדתה באחד בשבט, כדעת בית שמאי על המועד בו חל ראש השנה לאילן.

תאריך זה החל השנה בסמיכות לפרשת קידוש החודש מאפשרת לנו הצצה על החיבור בין המשיכה החד מינית שלנו לשמירה על פרשנות התורה והמצוות המקובלת בעולם היהודי מדורֵי דורות.

קידוש החודש עוסק במצווה רוחנית. בהסתכלות כלפי השמים ואיתור מולד הלבנה. לעומת זאת, מצוות מעשרות האילן עוסקת בצד הגשמי שלנו. הדרכת חז"ל היא לשלב בין הקודש והחול, בין הרוחניות לגשמיות בבחינת "קדש עצמך במותר לך".

"כמוך" מאמינה שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו, וכשם שאסור לעקור נטוע ולקצץ בנטיעות כך אין עילה מוסרית לנתק את האדם השורשי, הגשמי מסביבתו הרוחנית, הטבעית, מהסביבה שממנה הוא ינק את מימיו (ואין מים אלא תורה) רק בשל גשמיותו ונטייתו המוּלדת לבן מינו.

אך בד בבד טורחת ועמלה "כמוך" והעומד בראשה לחזק את סביבתה התורנית והרוחנית כדי שהעלים הנהנים מקרני החמה יעטרו ויגנו על עולמם הדתי של חבריה.

אני מקווה ומייחל שראש השנה לאילן (או למעשרות האילן, כהגדרת הרמב"ם) לדעת בית שמאי יהפוך מהשנה ב"כמוך" גם לתאריך ציון של גאולה נפשית ויציאה מעבדות לחירות (ואין חירות אלא תורה) ומאפלה לאור גדול.

ובעזרת השם שנזכה בשנה הבאה גם לציין את נטע הרבעי מעוללות הגפן, ונרים אז כוס "לחיים" לחיי החברים בעמותה ולחיי עם ישראל הלומד לקבל את השונה כשווה.

שבת שלום ולהתראות.

חיים

* הכותב מזכיר העמותה וגזברה

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. כתוב יפה וחכם. ואכן נצנצה בך רוח הקודש, שכמוך הוקמה דווקא בר"ח לאילן אליבא דבית שמאי, כדרכה ההלכתית של בית שמאי שבה נוהגת כמוך עצמה.