(עוד בעניין: אובדנות בקרב נוער הומו-לסבי)

בזמן שמדינה שלמה עסקה במותו הצפוי של ראש ממשלה לשעבר בן 85 שחי את שמונה שנות החייו האחרונות בתרדמת, אנשים צעירים חזקים ובריאים מוצאים את מותם או חוטפים מכות ככה סתם, באמצע הרחוב, בשם השנאה. זה היה סוף שבוע עמוס בהומופוביה והומופוביה, למי ששכח, עדיין הורגת בני אדם.

ביום שבת פרסם א', הומוסקסואל מוצהר בן 26 ממרכז הארץ את הסטטוס הבא:

  החברים ההמומים של הצעיר לא ידעו איך להגיב לפוסט שפרסם, הם ניסו לעזור אבל בשביל א' זה היה מאוחר מדי.

כעבור כשעה, על הקיר שלו,  פרסמה קרובת משפחה את הסטטוס הבא:

א', בחור מצחיק, חייכן ואהוב בחר לסיים את חייו כשהוא בן עשרים פלוס ובריא בגופו. ממה א' מת? הוא לא חלה במחלת סופנית ולא היה מעורב בתאונה מצערת כלשהי. א' מת מהומופוביה. הוא מת מבושה, מחוסר קבלה, משנאת האחר, מדחייתו ודחיקתו לשוליים. א' מת כי פשוט לא אפשרו לו אחרת. לא אפשרו לו לחיות כפי שרצה, להיות מה שרצה, לאהוב את מי שרצה. א' מת מהבושה. שיטוט קצר בדף הפייסבוק שלו מגלה שהוא דווקא ניסה. הוא עבד, היה מוקף בחברים, בילה, צחק, השתדל להתגבר על ההדרה התמידית שהוא חי בה. עד שהוא נשבר.

תאונות דרכים, מחלות ואסונות טבע ככל הנראה יהיו מנת חלקנו לעד. ניתן וצריך לצמצם אותם. אפשר ורצוי להיאבק בהם אבל בלתי אפשרי למנוע אותם לחלוטין. אנשים ימשיכו למות מתאונות, ביניהם גם אנשים צעירים מאוד, בשיא חייהם או בתחילתם. גם חלק נכבד מהתאבדויות לא ניתן למנוע. לפעמים אנשים עושים כל מה שהם יכולים וזה עדיין לא מספיק. הומופוביה, לעומת זאת, אפשר למנוע.

מערכת היחסים המורכבת שא' ככל הנראה נקלע אליה לפנות מספר חודשים וודאי לא הסבה לו נחת אבל היא לא מה שהרג אותו. מה שהרג אותו הוא הקושי להתמודד עם נבכי האהבה ללא תמיכה. וגם אם היו חברים טובים שהקיפו וניסו וסייעו, לא היה בכך די.

לא רוצה ולא מעוניינת לשפוט את ההורים של א'. איני מכירה אותם ואיני מכירה את מערכת היחסים המורכבת, סביר להניח, שהייתה להם עם בנם. במקום זאת אבקש מכם היום בקשה קטנה: כשתחזרו הביתה היום, חבקו את הילדים שלכם. חבקו אותם בין אם הם הומואים, טרנסג'נדרס או סטרייטים, בין אם שמנים או רזים, תלמידים מצטיינים או גרועים, שקטים ומנומסים או שובבים ו"עושי צרות", יפים יותר או יפים פחות. חבקו אותם גם אם לא מתנהגים או נראים כפי שחלמתם ורציתם. חבקו אותם גם אם הדרך שלהם שונה, אחרת, זרה לכם. גם אם אתם לא מצליחים להבין את הבחירות שלהם, גם אם נראה לכם שהם טועים, גם אם הטעויות נוראיות עבורכם. חבקו גם אם קשה לכם לחבק. חבקו אותם בעיקר כשאנשים אחרים לא מחבקים. כשהסביבה קשה ואכזרית ולא מקבלת. חבקו אותם חזק כי אז החיבוק שלכם חשוב פי כמה. וכשאנשים דוחפים את האף ומעירים הערות ומצביעים במופגן ושואלים שאלות ומשיאים עצות מיותרות וחטטניות ומשפילים או מדירים או לועגים – חבקו חזק יותר.

(אוף-ליין, י"א בשבט תשע"ד, 13 בינואר 2014)