יש להדיר זוג הומואים שקיבל היתר בהדרכה פרטית מרב לזוגיותם? | שאל את הרב

הרב הראל אמר בריאיון שאי אפשר לקבל לקהילה הדתית זוג הומואים. אבל מה דעתו במקרה שהזוג קיבל מאחד הרבנים היתר לזוגיות שלהם? * הרב הראל מחווה את דעתו גם בסוגיה הזו

(עוד בעניין: הרב, כדאי לי לצאת מהארון?)

הרב הראל
הרב הראל

השאלה:

הדרת הומואים מהקהילה

שלום הרב,

במאמרך בעלון "עולם קטן" השתמע ש"אינך מקבל זוגיות כזו לקהילה".

אשמח להתייחסות: האם יש להדיר מהקהילה ומבית הכנסת זוג הומואים אשר קיבלו היתר בהדרכה פרטית מרב לזוגיות שלהם (עם התנאים וההנחיות הרלוונטים)? כי במידה ומדובר במקרה כזה, אני לא מבין מה הבעיה? זה לא שיהיו יותר הומואים בגלל שאנשים ישמעו שיש זוג בקהילה.

אותו רב שהתיר כנראה עשה זאת כי הבין שבמקרה הזה אין לזוג הזה אופציות אחרות, אז נדרש שזה מה שהם יגידו וזהו. זה לא שהם יתנהגו באופן בלתי צנוע בבית הכנסת… הדרתם מהקהילה בעצם מתעלמת מהפסיקה של אותו רב שמכירים והתיר להם ומותירה אותם שוב ללא מענה הולם.

אם רב הקהילה שמכירים היטב התיר להם, אין לכך משקל יותר משמעותי בהערכתו את מצבם ושאין להם אופציה אחרת? (השאלה כמובן עדיין שייכת, במקרים של מספר קהילות/בתי כנסת סמוכים, או במקרה של מעבר מיישוב ליישוב)

תודה.

 התשובה:

 לשואל היקר שלום רב!

אני שמח מאוד, בכאב רב, שאתה מעלה שאלה טעונה זו, משום שהיא מציפה לדיון עניינים עקרוניים ביותר.

כבר שנים ספורות אני נתקל בסיפורים (בודדים), על רבנים אשר התירו לכמה חבר'ה, איזו צורה של זוגיות חלקית ומוגבלת.

שאלתי את אותם חבר'ה, מי הם הרבנים הללו, אך לא נעניתי. יתירה מזו, בקשתי מהם למסור לאותם רבנים, כי אשמח מאוד לשמוע מהם ישירות מהם המקורות לפסק תמוה זה, המנוגד לכל התורה שאותה אני מכיר בעניותי, וגם לתורת כל רבותי גדולי הדור שאיתם שוחחתי בנושא, וגם לכך נותרתי חסר מענה. התחננתי ממש, אנא מיסרו להם שאשמח לדבר איתם, אפילו בעילום שם, שיתקשרו אליי ממספר חסוי ויפרטו את המקורות, או שיעלו אותם על הכתב וימסרו לי, משהו, וכלום, לא קבלתי שום מענה.

פניתי גם לכמה מן הרבנים ידידי אשר היו 'חשודים' בעיני כמקור לפסק הזוי זה, ונעניתי בשלילה מוחלטת – הם לא הוציאו פסק כזה מתחת ידם. האמינו לי, הלכתי עד הקצה של הסקאלה ההלכתית, וקשה לי להאמין שניתן ללכת רחוק יותר.

אז מה אני אמור לחשוב עכשיו?

אחת מן השתיים – או שלא קיימים פסקים כאלה, לא היו דברים מעולם, והחבר'ה, במקרה הטוב הזו במוחם הקודח מה שרצו לשמוע, במקרה הרע שיקרו;

או שאכן ישנו (ואולי ישנם) רב או שניים, המוכנים להתיר זאת, אך אינם עומדים מאחורי הפסק שלהם, לא רק ברבים, אלא גם בדיון סגור פנימי רבני!

לענ"ד, רב שאינו מכון לחשוף את פסוק ולנמקו, כאינו קיים עבורי. ומי ייתקע לי כף שמחר לא יבוא רב הזוי כלשהו, ויחלק פסקים לכל המעונין ומרבה במחיר, במסגרת תוכנית כבקשתך? אין דבר כזה בשום תחום מקצועי, לא ברפואה ולא בשום מערכת. אדם אמור להעמיד את דעותיו המקצועיות למבחן הקהילה המקצועית אליה הוא משתייך, ואם הוא לא מוכן לעשות זאת, כמי שאינו דמי!!!

לכן, אחרי ששוחחתי על ענין זה עם כמה מרבותי, אני שב ומכריז – מבחינה ציבורית לכל הפחות, אין תוקף לפסקים אזוטריים אלו כלל, ואם אדם מסוים אכן קיבל אותם, אז זהו ענין שלו, בינו לבין בוראו, רבו, ואולי 'בן זוגו'. הקהילה לא יכולה להתייחס לפסקים סמוים כאלה, ולכן יחס הקהילה אמור להישמר כפי שהצגתי אותו בריאיון – שלילה מוחלטת של הלגיטימיות הקהילתית של זוגיות המוסקסואלית.

אני כותב זאת בדם לבי, בכאב רב, ומתוך אהבה עמוקה, אהבה לקב"ה, לבריותיו, לתורתו ולעמו.

אשמח להרחיב על הדברים בשיח בעל פה כמובן,

בברכה נאמנה,

ארלה הראל

(רוצים גם אתם לשאול את הרב הראל או את אחד הרבנים? רוצים לקרוא שאלות אחרות ששאלו?
לחצו כאן למדור "שאל את הרב")

8 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. המממ… כבר נמאס להביא את הרב מדן בעניין
    "הקבוצה הראשונה היא בעלי נטיות הפוכות, בעיקר שומרי מצוות, שאינם מממשים את נטייתם, מחמת האיסור החמור שיש בה. במקרים רבים (ולדעתי, טוב שכך) הם לא יישאו אישה (שורות אלו נכתבות, למען הקיצור, על גברים, אך דינן דומה גם לגבי נשים), ואפשר שיהיה להם חבר לחיים, אך ללא קרבת בשר עימו. אנשים אלו הם בעניין הנידון בגדר צדיקים גמורים, וכל הפוגע בהם במילה, במניעת קשר עמם או בסתם חוסר כבוד, עובר לדעתי על איסורי הונאת דברים ומצוות 'ואהבת לרעך כמוך'. גם איני רואה היתר למנוע מהם כל דבר שבקדושה, כקריאה בתורה, מעבר לפני התיבה או נתינת שיעור בתורה בציבור.

    הערות על קבוצה זו:
    בדרך הטבע קיימת ציפייה מבני הקבוצה שלא ישלימו עם נטייתם, המביאה אותם לאי הקמת משפחה מסודרת, ואף מושכת אותם לכיוון חטא ח"ו, וינסו לשנות את נטייתם באמצעות טיפול. אפשר שלא כל דרך טיפול מתאימה לכל אדם. אפשר שיש ביניהם ששום טיפול לא יעזור להם, ושמא הוא אף עלול להזיק להם. אך אין לקבל ייאוש מטיפול כתגובה ראשונית, ויש לצפות מהם למאמץ כן בעניין.
    שאלה קשה מאין כמותה היא מהו גבול הקרבה המותר בין שני חברים לחיים. התורה אוסרת במפורש, ובאיסור חמור ביותר, את המגע המיני. קרבה פחותה ממנו מדין סייג נידונה מעט בחז"ל ובהלכה, ואין בה כדי למלא שולחן ערוך מסודר. לדעתי, ניתן למשוך את גדרי האיסור עד קצה גבול החומרה, אך דומה שאין להחמיר עם מי שאין פורקן כשר לכוחותיו המיניים, שהרי כל חומרה עלולה להוליד קולא אצל מי שיתייאש מיכולתה של ההלכה לענות על צרכיו הבסיסיים. השאלות דורשות שיקול דעת גדול ועמוק, ודומה שיפה עשו רבני דורנו שלא ניסחו משנה ברורה וסדורה בעניין, והותירו שיקול דעת של בדיקת כל מקרה לגופו על פי מצבו של השואל.
    מכל מקום, קיימת ציפייה מכל בעל נטיות הפוכות לאמץ לעצמו רב תלמיד חכם וירא שמים שיכיר אותו בצורה יסודית, ויוכל להורות לו במה להקל ובמה להחמיר.

    הערה אחרונה על הנמנים עם קבוצה זו: קיימת נטייה בציבור שלא להאמין להם בטענתם על חפותם ממגע מיני אסור. בשאלות דומות לאלו (בעניינים אחרים) דן ה'חפץ חיים' בספרו הטהור, ודומה שאין לזוז מפסקיו בשאלה במי מותר לחשוד בדבר עברה. ככלל, אנו מצווים גם כאן במצוות 'בצדק תשפוט עמיתך', ומעבר עליה עלול לגרור אותנו לאיסורים חמורים כלפי בעלי הנטיות ההפוכות, וחלילה מלעבור עליהם."

  2. או במללה אחת "לא".
    הרב הראל, לרדת אל העם זה להבין מה עובר על הומוסקסואלים , לא לאסור עליהם הכל!!!!

    לטפל בהם זה לא אומר ללכת לחקור מי העז לחשוב אחרת, אלא להבין מה קורה להומוסקסואל דתי שנאסר עליו לחיות בזוגיות ובאהבה , וכן, שגם יצרו המיני הופך להיות אוייבו הראשי.
    ולפעמים,לגלות חמלה.

    לא הכל זה "אסור או מותר"