משה שומע קולות | משכני אחריך

ולא, הבטן שלו אינה מקרקרת. והוא אינו משוגע. הוא אינו תמיד זוכה, אבל כשהוא כן – משה שומע את הקול הא-להי, והוא הולך אחריו כי קרא הקול

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

משה

"קול קרא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול"

(חנה סנש)

 מי שלא מכיר אותי ולא מבין את עולם המושגים שלי, מן הסתם חושב שאני משוגע.

שומע קולות… מחליט לפי תחושת בטן… בוודאי יש כאלו שהיו ממליצים לי ללכת לפסיכיאטר.

אבל לי לא אכפת.

אני באמת שומע קולות. ולא, הבטן שלי לא מקרקרת. אני שומע את הקול הא-להי.

קִראו לזה תחושת בטן, כָּנו זאת אינטואיציה, חוש שישי או איך שתרצו.

לי זה הקול הא-להי המדבר מתוכי. נשמת החיים שנפח בי א-לוה כל הבריות קוראת לי. ואני שומע.

ושלא תחשבו, לא תמיד שומעים את הקולות. זו מתנת שמים.

כמו נבואה – אפשר להתכונן אליה ולהזדכך לקראתה, אך קבלתה תלויה ברצון הא-להים.

אז אני מתפלל. מבקש מהשם שייתן בי אוזניים לשמוע.

ולא תמיד אני זוכה. ולא תמיד אני שומע.

או אז אני עוצם עיניים, לוחש "בשם השם נעשה ונצליח", מתפלל "ויהי נעם א-דני עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו", וקובע ומחליט ועושה.

בוטח במי שעשה, עושה ויעשה את כל המעשים – שיעשה לי גם את המעשה הזה. יהיה אשר יהיה.

והוא עושה. אני בטוח שהוא עושה.

אני בטוח שהוא מכוון אותי ומוליך אותי בשביל שבו אני צריך לפסוע.

הוא לא ייתן לי ליפול במהמורות הדרך. אני בטוח בזה. לא תמיד אני רואה שאני בטוח, ולא תמיד אני שומע אותו לצדי, המראות והקולות האלו הן מתנות שמים. ואני מתפלל.

ובטוח שא-להים אתי.

"האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה…"

(הראי"ה)

אז אני הולך. קול קרא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.