גילוי דעת | משכני אחריך

"כשאני מדבר עם מישהו שלא הכרתי, אני מגלה על עצמי דברים חדשים. זאת הזדמנות לבדוק אם אני באמת מקשיב, או סתם ציני ומעצבן כמו שאני אוהב להיות לפעמים" * אריה משתף מה עובר לו בראש כשהוא מדבר עם אנשים

(לחצו כאן לכל הרשומות בבלוג זה)

אריה

אנחנו צריכים ללמוד להקשיב, אבל בשביל זה צריך לשתוק לפעמים. תרבות דיון אינה רק לדעת איך להסביר את עצמך, אלא יותר איך ללמוד מכל אדם, איך להבין את השני.

אני אומר את זה בעיקר לעצמי, כי כאשר נותנים לי את הבמה להביע את עצמי, בדרך כלל קשה לי לתמצת ולומר או לכתוב דברים קצרים. עוד יותר כשמדובר בדיון שאני עדיין מברר לעצמי את הדברים. אני לא אומר דברים ברורים, כי אני מנסה לשלב כל מיני רעיונות ששמעתי, ואני עוד לא סגור לגמרי איך הם משתלבים אצלי.

בדיונים זה קורה עוד יותר כי אני לא אומר מיד את דעתי, אלא קודם כל מנסה לברר יחד עם השני מה הוא אומר. לכן נוצר הרבה פעמים תחושה שאני סתם חופש ומבלבל בשכל ולא ברור מה אני אומר, כי אני באמת לא אומר כלום, אלא קודם כול מקשיב או מנסה לפחות.

בשביל שאוכל באמת לנסות להבין מה אחרים אומרים, אני שומר את דעתי האישית לעצמי. ועד כמה שאפשר להיכנס לראש של השני, ולא רק לנעליים. אני גם לא תוהה לעצמי מה אני חושב על מה שהשני אומר, כי גם זה מפריע לשקול את הדברים מנקודת המבט שלו.

הרבה פעמים השתיקה שלי מתפרשת כחוסר עמדה. אבל אילו היה אכפת לי מזה שאחרים חושבים שאין לי דעה עצמאית, אז לא הייתי מקשיב לאף אחד חוץ מלעצמי. הייתי יכול להגיד הרבה דברים שנראים נכונים, בלי לטרוח לברר את אמיתותם, כי הרי ברור שזה נכון, כי אני אמרתי, ומה צריך יותר מזה.

***

שתי שאלות ששאלו אותי פעם מבטאות את גודל הפער שלפעמים יש בין איך שאנשים תופסים אותך ובין מה שאתה חושב. איך שאני טורח להציג את עצמי, לא תמיד עולה בקנה אחד עם הרושם שאחרים קולטים.

מישהי לא דתייה שאלה אותי איך אני לומד תנ"ך ומתמטיקה, איך אתם הדתיים מסתדרים עם לימוד מתמטיקה מבחינה תורנית.

ואני בקושי מבין את השאלה. טכנית ברור לי מה השאלה. אבל לא הייתה לי תשובה או קצה חוט בכלל, משום שמבחינתי השאלה לא מתחילה בכלל.

מה ההנחה הסמויה? האם זה שצריך ללמוד תורה ורק תורה כל היום ואין מקום לשום דבר אחר? או שהמתמטיקה זה לימוד כפירה או משהו כזה?

בקיצור, הבנתי שהיא לא ממש מבינה בכלל מה זה אומר להיות דתי או מאמין. כאילו אני צריך לפחד ממשהו שהוא לא תורה, ולא מדבר על הקשר בין הקב"ה לעולם, ועיסוק בציווי הא-ל.

לימוד המתמטיקה שנחשב מודרני (למרות שימיו מתחילים בערך בתקופה בה ניתנה תורה שבעל פה להיכתב) לא מתאים למי שמנסה לחיות בעבר.

מה שיצא לי מהשאלה המוזרה הזו הוא שבהתחלה היה ברור לי שלימוד מתמטיקה הוא בסך הכול כלי פונקציונלי, שימושי, ולא ממש בעל ערך עצמי, ולכן אין סתירה בינו ללימוד תורה.

אבל זה גרם לי גם לחשוב על אלו שמייחסים למקצוע הזה ממד רוחני, כמתאר את המציאות הפיזית על ידי תוצרי חשיבה מופשטים. אם כן גם משהו שהוא לא לימוד תורה במובן של לימוד חומש או גמרא, יכול להיות לו ערך מוסרי כלשהו.

לימוד מתמטיקה מפתח את החשיבה, אם כן יש לו גם כן ערך כלשהו בפני עצמו, מעבר לשימושים הרבים שעושים במתמטיקה. ישנם תחומים שונים בעולם המתמטיקה, שמתאימים לסוגי אנשים שונים. ההבדל היחיד הוא שיש כאלו שלא ימצאו את ידיהם ורגליהם בעולם הזה, ולכן אעבור לשאלה השנייה.

היה לי מקרה אחר שישבתי עם מישהו ולמדנו משהו ביחד, ובאמת ניסיתי להבין מה הוא מנסה לומר. הוא ניסה להסביר במשך זמן שנראה לו סביר שאני אבין, אבל ללא הצלחה, כי בכל זאת לוקח לי קצת יותר זמן מהממוצע להבין דברים.

הוא חשב כנראה שאני שואל אותו שאלות כדי לערער את הטענה שלו, אז הוא עבר לתקוף את מה שאני אומר. אני כבר לא זוכר על מה דיברנו ומה הוא ניסה להוכיח, אבל אני כן זוכר שלא ממש ניסיתי להגיד משהו, וזה היה מדהים שהוא התנגד למה שהוא חשב שאני חושב, בלי שאני חשבתי כלום.

היה לי עוד מקרה דומה, כשלמדתי עם מישהו צעיר ממני בגיל, אורח בישיבה הקרוי שבו"ש. אם כבר לומדים משהו אז עדיף שיהיה אמוני יותר, אחרי שיום שלם הוא מתכונן לבגרות בגמרא. נתתי לו לבחור בין משהו בחסידות ובין ספר של הרב קוק, הוא החליט ללכת על הרב קוק, אז מצאתי פסקה כלשהי שהכרתי קודם לכן.

כמובן הוא ציפה שאני אהיה הבוגר שיודע ומבין, ולכן אסביר איך אני מבין את הפסקה. הנחה שהיה בה מן האמת, כי בכל זאת כבר קראתי את הפסקה ההיא בעבר, יותר מפעם אחת. אבל אני פשוט ישבתי איתו והקראתי את הפסקה, ושאלתי אותו מה הוא מבין. והוא חושש להביע את דעתו, כי הוא לא היה בטוח שהוא יגיד את מה שאני חושב.

כשאמרתי לו שאני רוצה לשמוע מה הוא חושב, ושדעתי לא רלוונטית בשלב הזה, קיבלתי תגובה כל כך לא צפויה. הוא היה בהלם מכך שאני מוכן ומעוניין לשמוע את דעתו. והוא שאל אותי בכזו תמימות: "מה? אתה רוצה באמת לשמוע מה אני חושב? באמת?"

אני אישית הרווחתי רעיון שלא הייתי חושב עליו בעצמי, כי מה שהוא אמר היה ממש מקורי בעיניי, ומאוד נהניתי מכך. הוא הרוויח שיעור איך לומדים, ולא רק מבינים איך מישהו אחר מסביר או מפרש את דברי הרב קוק, או כל קטע אחר, ללא תיווך מידי של מישהו אחר שמסביר את הכתוב.

***

יש חידוש לפעמים דווקא במקום שלא מכירים אותי, שלא התרגלו. נכון שכאשר מדובר בקהל מוכר זה יותר נוח כי אני לא צריך להסביר את צורת החשיבה שלי. אני לא מתכוון להסבר בצורה של הרצאה, אלא עצם המפגש עם מישהו אחר.

לפעמים זה אפילו מפריע כשמכירים אותי, כי מה שקורה זה שישר חושבים בשבילי מה אני חושב, וגם חושבים שברור לי מה הם חושבים, אז לא טורחים להסביר, ולא מנסים להקשיב. זה מתכון בדוק ומנוסה לדו שיח של חרשים, שכל אחד מדבר נגד השני, ובשורה התחתונה לא אומר שום דבר משל עצמו.

כשאני מדבר עם מישהו שלא הכרתי לפני כן, אני מגלה על עצמי דברים חדשים. זאת הזדמנות בשבילי לבדוק אם אני באמת מקשיב, או סתם ציני ומעצבן כמו שאני אוהב להיות לפעמים. עד כמה אני פתוח לשמוע באמת את מה שהשני אומר. לפעמים כשאתה מכיר מישהו אז ברור לך מה הוא חושב, אבל כשאתה מכיר מישהו חדש, ברור לך שאתה לא מבין. לפעמים יש כאן חוסר הבנה משווע, אבל אפשר לראות זאת דווקא כהזדמנות להבנה, להקשבה.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.